מדינת ישראל נ' שוקרון(עציר)

החלטה

נקבע לטיעון לעונש ליום 5.8.2010 שעה 09:00.

הנאשם יובא ע"י הליווי.

הכרעת הדין הטעונה הגהות ועריכה נוספת תשלח בפקס לב"כ הצדדים.

ניתנה והודעה היום כ"ג אב תש"ע, 03/08/2010 במעמד הנוכחים.

דינה כהן, סגנית נשיא

הכרעת דין

רקע, פלוגתאות ומוסכמות.

הנאשם הואשם בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו בכך שבתאריך 29.12.09 בשעה 15:15 או בסמוך לכך, באשקלון, החזיק בידו בסם מסוכן מסוג הירואין במשקל 3.5552 גרם נטו שלא לצריכה עצמית ומשהבחין בשוטר יאסו איוב, השליך את הסם מידו.

בישיבת מענה מיום 11.4.2010 הודה הנאשם כי החזיק בסם, אלא שטען כי החזקתו נועדה לשימוש עצמי וציין באמצעות בא כוחו כי הגם שהוא מודה בהשלכת הסם, עשה זאת על מנת להימנע מהפללה עצמית בהתאם לזכותו לפי סעיף 47 לפקודת הראיות ועל כן, אין מקום להרשיעו בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

ב"כ המאשימה טענה, בין היתר, כי יש לדחות את גירסת הנאשם בבית המשפט כבלתי אמינה לחלוטין בשל שינוי גרסאותיו וכי "חקירתו הכלכלית" לימדה כי אין לנאשם מקורות הכנסה למימון צריכת הסם בהיקף לה טען ובהכרח יש להסיק כי לא עלה בידי הנאשם לסתור את חזקת ההחזקה שלא לצריכה עצמית ויש להניח כי מממן את צריכת הסם גם ממכירתו.

מנגד טען הסנגור כי עלה בידי הנאשם לסתור את חזקת ההחזקה שלא לצריכה עצמית, בין היתר, משום שניתנו ע"י הנאשם הסברים משכנעים דיים, לכך שהחזקת כ- 3.5 גר' הירואין נועדה לצריכה עצמית- הופניתי לכמות הסם שאינה מן הגבוהות ושלא היתה מחולקת ל"מנות". נטען כי "חקירתו הכלכלית" של הנאשם, באשר למקורות מימון הסם, לא הועילה למאשימה שהרי אין מחלוקת כי הנאשם גרוש ולכן חובת הפרנסה המוטלת לכאורה על כתפיו שונה מחובת אדם שלו בת זוג וילדים, מה גם שטענת הנאשם היתה כי רוכש הסם ממקום זול- בעיר לוד, לשם מגיע באוטובוס, היא סבירה והגיונית.

באשר למחיר הסם נטען כי לא הוצגה על ידי המאשימה ראיה, מלבד דברי התובעת ולא נסתרה טענת הנאשם לפיה, רוכש כמות סם מסוימת, אחת לשבוע וכי בכל מקרה נטען כי הנאשם היה עקבי ביחס למחיר הסם אותו נוהג לרכוש "קפצ'ה" של סם תמורת 350- 400 ₪ .

הופניתי לע"פ 6839/97 עזרן נ' מדינת ישראל, שם התקבלה טענת הנאשם כי 72 גר' הירואין נועדו לצריכתו העצמית וכן טען הסנגור טענות נוספות בעלות היבט חוקתי, שלא ארחיבן.

באשר לעובדה שבחקירה במשטרה כפר בהחזקה, נטען כי הנאשם סיפק הסבר הגיוני לפיו פחד מן השוטרים.

לענין העבירה של הפרעה לשוטר נטען כי גם אם התקיים "האקטוס ריאוס" של עבירת הפרעה לשוטר אין כאן, לא הוכח היסוד הנפשי, לא הוכח שהכוונה היתה להפריע לשוטר, כאשר הכוונה היתה להימנע מאחריות מהפללה עצמית. נטען כי לא יהיה נכון להרשיע בעבירה הזאת שהרי אין חובה מוטלת על חשוד למסור ראיות נטען כי יש בעיה גם עם עניין הציבור דווקא בהקשר הזה.

לענין הראיות- בשל חזית המחלוקת המצומצמת, בהסכמת הסנגור וביעילותו, הוגש מלא חומר הראיות המצוי בתיק החקירה ללא העדת עדי המאשימה ופרשת ההגנה הסתכמה בחקירתו הנגדית של הנאשם.

המישור הנורמטיבי:

הוראת סעיף 31(3) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג - 1973, קובעת;

"במשפט נגד אדם על עבירה לפי פקודה זו או תקנות לפיה:.......

(3) מי שהחזיק סם מסוג המפורט בתוספת השנייה בכמות העולה על הכמות