מדינת ישראל נ' שוקרון(עציר) ואח'

החלטה

בפני בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם בתיק פלילי 3117.10.10.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות כדלהלן:

למשיב 1: עבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן:"חוק העונשין"), עבירה של תקיפת שוטר על ידי שלושה או יותר, לפי סעיף 274(3) לחוק העונשין, עבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי, לפי סעיף 216(א)(1) לחוק העונשין וכן עבירה של בריחה ממשמר חוקי- נאשם בפשע, לפי סעיף 257(1) לחוק העונשין.

למשיב 2: עבירה של תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו, לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין וכן עבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי, לפי סעיף 216(א)(1) לחוק העונשין.

מעובדות כתב האישום עולה כי בתאריך 28.09.10, בשעות הערב, בפארק חופז ביוקנעם, עת נערכה הופעה במקום, בה השתתפו בני נוער רבים, הרים א.מ קטין, את המשיב 1 על כתפיו והחלו יחדיו לדחוף את הקהל אשר עמד לפניהם, לכיוון קצה הבמה ובכך סיכנו את הנערות שעמדו ורקדו במקום. השוטרים דרור יצחק (להלן:"השוטר דרור") ואושיק יחיא (להלן:"השוטר אושיק"), אשר הוצבו בין הבמה לקהל, במטרה לשמור על הסדר, ביקשו מהמשיב 1 והקטין להפסיק את מעשיהם ובתגובה הכה המשיב 1 את השוטר דרור במכת אגרוף בפניו, פגע בצידו הימני סמוך לעין וגרם לו לחבלה של ממש. הקטין הכה אף הוא את השוטר דרור במכת אגרוף בשפתיו וגרם לו לחבלה של שמש בשפתו העליונה ודם ניגר מפיו. השוטר דרור הצליח לעצור את המשיב 1 והודיע לו על מעצרו בגין תקיפת שוטר, או אז החל המשיב 1 לקרוא חבריו לעזרה והחלה במקום התקהלות של מספר נערים, שהצטרפו למשיב 1 ולקטין ותקפו יחד את השוטר דרור במכות אגרוף ובעיטות, עד שהצליחו לשחרר את המשיב 1 מידיו.

השוטר אושיק, שנחלץ לעזרת השוטר דרור, הותקף אף הוא על ידי המשיב 1, בכך שנשכו בידו והקטין הכה אותו במכת אגרוף בפניו. הנערים המשיכו להכות את השוטרים, אשר חשו בסכנה לחייהם ונאלצו לחמוק ולהתרחק, והמשיב 1 והקטין נמלטו מהמקום. זמן קצר לאחר מכן נתפס המשיב 1 על ידי שוטרים ונעצר שוב. לאחר שנאזק על ידי השוטר דרור ובעודו מלווה אותו לניידת המשטרה, הגיע המשיב 2 מאחורי השוטר דרור ובעט בו בחוזקה בגבו, הכה מכת אגרוף בעורפו והפילו ארצה ביחד עם המשיב 1. לאחר מרדף נעצר אף המשיב 2, אשר גרם לשוטר דרור לחבלות של ממש והוא נזקק לטיפול רפואי.

לאור טענות הסנגור, מצאתי לנכון להבהיר בפתח החלטתי, כי אין המדובר בהליך של עיון חוזר, שהרי טרם ניתנה החלטה בבקשת המעצר, על כן אין מקום לעיין, עיון חוזר, בהחלטה שטרם ניתנה. סנגורו הקודם של המשיב 1 הסכים לקיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות, אולם לבקשת סנגורו הנוכחי, התרתי לו לחזור בו מהסכמה זו ולטעון טענותיו לעניין קיומן של הראיות הלכאוריות.

תסקיר שירות המבחן:

המשיב 1:

מהתסקיר עולה כי המשיב 1 הינו רווק בן 18 וחצי, עד למעצרו עבד עם אביו בבית מאפה שבבעלותו, בתאריך 22.11.10, עתיד להתגייס לצבא. קצין המבחן התרשם כי המשיב 1 שרוי במצוקה נפשית ובמצב רוח ירוד בעקבות מעצרו. המדובר בצעיר בעל שאיפות לעתיד. קצין המבחן לא התרשם מקיומם של מאפיינים אלימים במערך תפקודו הכללי, נראה כי הסתבכותו באירוע האלים, נבעה מחוסר הפעלת שיקול דעת. המשיב 1 טען כי במהלך האירוע, חווה שימוש מופרז של אלימות מצד השוטרים ושלל התנהגות אלימה כלפי השוטרים.

לאור האמור לעיל, לצד הערכת שירות המבחן מהעדר סיכון להישנות התנהגויות אלימות עתידיות ובעיקר לאור מצבו הנפשי במהלך מעצרו, הומלץ לשחררו לחלופת מעצר בבית הוריו, המודעים לאחריות שהם נוטלים על עצמם ועשו רושם כמי שמסוגלים לנהוג כלפיו בסמכות ולחייבו למלא אחר התנאים המגבילים. בנוסף הומלץ להעמידו בפיקוח מעצר למשך חצי שנה.

המשיב 2:

מהתסקיר עולה כי המשיב 2 הינו רווק בן 22, בטרם מעצרו עבד במפעל לייצור כלי פלסטיק. קצין המבחן התרשם כי מדובר בצעיר המשקיע את רוב זמנו, בעבודה מאומצת, למען פרנסת משפחתו. חוג חבריו מצומצם והוא אינו נוטה להסתבך. קצין המבחן לא התרשם מקיומם של מאפיינים אלימים או עבריינים במערך תפקודו הכללי, על כן העריך כי לא נשקפת רמת סיכון לשלום ובטחון סובביו, במידה וישוחרר לחלופת מעצר וכי ביכולתו למלא אחר תנאים מגבילים. על כן המליץ לשחררו לחלופת מעצר בבית משפחתו ביוקנעם, תחת פיקוחם של אמו ושני אחיו, המודעים לאחריות המוטלת עליהם וביכולתם להציב למשיב 2 גבולות לקיום התנאים המגבילים. כמו כן הומלץ להעמידו בפיקוח מעצר למשך חצי שנה.

טענות הצדדים:

ב"כ המבקשת טענה כי קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה טובות להוכחת ההאשמות המיוחסות למשיבים בכתב האישום הכוללות הודעות מפורטות של השוטרים שהותקפו, כמו כן קיימים בתיק החקירה דוחות רבים נוספים של שוטרים שהיו עדים לתקיפה, תעודות רפואיות של השוטרים המדברות בעד עצמן, לשוטר דרור יש חבלות של נפיחות ורגישות בפנים, סימני שפשוף בחזה ובידיים ועוד. החבלות שתועדו על גופו של המשיב 1 נגרמו כתוצאה מהתפרעותו באירוע ואילו המשיב 2 טען בפני החוקר כי אין עליו סימני חבלה. בהודעתם קשרו עצמם המשיבים לאירוע ואף לא הכחישו כי הייתה להם נגיעה פיזית בשוטרים.

המדובר באלימות ברוטאלית אשר הדעת אינה סובלת וחברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם התנהגות כזו כלפי שוטרים. אין בהעדר עבר פלילי כדי להכהות מחומרתן של העבירות. נכונותם של המשיבים לפגוע באנשי חוק מבטאת יחס של בוטות מופגנת ואי הכרה במרות הסדרי המשפט בחברה. משכך היא מעמידה בספק את האמון אשר ניתן לתת בהם, שלא יפרו תנאי שחרורם.

ב"כ המשיב 1 טען כי לא קיימות בתיק החקירה די ראיות לכאורה לתקיפת שוטרים. הסנגור ביקש להגיש תקליטור צילום האירוע. לדבריו, מחומר הראיות המצולם עולה ששוטר הוא זה שתקף את המשיב 1.

ב"כ המשיב 1 טען כי הדיסק שהוגש הינו ראיה קבילה, כמו כן טען כי ביקש מהמשטרה לחקור 20 עדים נוספים, על מנת לשפוך אור על האירוע, אולם הדבר לא נעשה. לדבריו, מחומר הראיות עולה בברור חשד לתיאום עדויות בין השוטרים עד כדי חשד חמור.

במידה ויוחלט כי קיימות די ראיות לכאורה, סבור הסנגור כי המשיב 1 לא היה מודע לעובדה כי מדובר בשוטרים, על כן לא ניתן לייחס לו את הכוונה לפגוע בשוטרים. לפי הנסיבות ולאור הנצפה בקלטת, אין הנסיבות מקימות עילה למעצרו.