מדינת ישראל נ' שוורץ

הכרעת דין

מבוא

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של איומים, בניגוד לס' 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והטרדת עד בניגוד לסעיף 249 לחוק.

על פי עובדות כתב האישום, המתלונן, לב קארט, העיד בעבר כנגד הנאשם במסגרת הליך משפטי אשר בסיומו נשפט הנאשם למאסר ממושך, ממנו שוחרר ביום 8.9.13. נטען כי בתאריך 19.10.13 בשעות הצהרים, פגש הנאשם, אשר היה עם אחר, את המתלונן באקראי בחנות בפ"ת. באותן נסיבות נטען כי הנאשם צעק על המתלונן ואיים עליו, באומרו: "בגללך נכנסתי לשנתיים בבית סוהר, כרגע אני לא יעשה לך כלום, אבל עדיף לך לעזוב את העיר והארץ, כי אם אני אראה אותך אני אגמור אותך ואתה תשלם על מה שעשית לי", בעוד האחר אומר לנאשם – "בוא נגמור אותו פה". עוד נטען, כי המתלונן המתין בחנות כשעה בטרם עזב את החנות.

הנאשם אישר בתשובתו לאישום כי פגש את המתלונן באקראי בחנות, אך לא איים עליו. נטען כי מאחר שהמתלונן העיד במשפטו הקודם של הנאשם, ואותו משפט הסתיים, הפנייה אליו אינה מהווה הטרדת עד.

זירת המחלוקת בין הצדדים מצומצמת למעשה, שכן אין חולק כי הנאשם דיבר עם המתלונן. גדר המחלוקת הינה באשר לתוכן דבריו, והאם הם מגבשים עבירות של איומים והטרדת עד. יצויין כי ההגנה הסכימה בסיכומיה כי המתלונן היה שרוי בפחד באותה סיטואציה, אלא שלדבריה הדבר לא נעשה בגין התנהגותו של הנאשם אלא בגין התנהגות האחר, ועקב החשש הטבוע בסיטואציה בה משוחח הנאשם עם המתלונן.

ראיות המאשימה

מטעם המאשימה העידו המתלונן ועובד בחנות, מר אברהם איסחקייב. הוגשה בהסכמה הודעת הנאשם.

המתלונן העיד כי במועד הארוע פגש בנאשם בחנות, ובנסיבות אלו פנה אליו הנאשם, אמר לו כי בגללו ריצה שנתיים מאסר, ואיים עליו באומרו בין היתר כי "הוא לא יעשה לי כלום עכשיו, ואם הוא יראה אותי שוב בעיר, ועדיף שזה לא יקרה, שהוא יגמור אותי, יפרק אותי, ועדיף שאני אעזוב את העיר". המתלונן העיד כי נכנס ללחץ, ולפיכך אינו זוכר את כל מה שנאמר. כן העיד כי היה עם הנאשם בחור נוסף, מאד אלים, לדבריו, אשר אמר לנאשם "בוא נגמור אותו פה", ניסה להתקרב אל המתלונן ונראה היה כי הוא רוצה להכותו, אולם הנאשם עצר אותו מלעשות כן.

איסחקייב העיד כי הוא עובד בחנות "מעדני איזבלה", ברחוב שטמפפר 13 בפ"ת. הוא העיד כי ביום הארוע ראה את הנאשם, המתלונן ואדם נוסף בחנות, וכי מאחר שהחנות היתה מלאה באנשים באותו מועד לא שם לב לכל פרטי הארוע. בשלב מסויים ראה את האחר מדבר עם המתלונן, והבחין כי משהו אינו כשורה. לאחר שהנאשם והאחר יצאו את החנות שאל איסחקייב את לב מה קרה ולב סיפר כי היו לו בעיות עם הנאשם, וכי חברו של הנאשם אמר לו לברוח מהעיר, או משהו דומה. הוא עמד על כך שהוא עצמו לא שמע את הדברים בשעת מעשה אלא רק לאחר מכן, כששאל את לב מה קרה.

איסחקייב הדגיש כי לא ראה את הנאשם מדבר עם לב (ע' 5 ש' 23-24), אולם כפי שצוין לעיל אין מחלוקת כי בשלב מסוים, אותו ככל הנראה לא ראה איסחקייב, דיבר הנאשם עצמו עם לב.

ראיות ההגנה

הנאשם העיד כי פגש בלב בחנות במקרה, וכן כי פגש במקרה בחנות את האחר, אדם בשם אנדרי אותו הכיר מהעיר. לדבריו, כשראה את לב שאל אותו איך הוא לא מתבייש להסתכל לו בעיניים אחרי שקילל את בת דודתו, אמר לו כי עבורו הוא אינו קיים, וכי אם במקומו היה ניצב אדם אחר אולי היה מגיב אחרת מהנאשם. לדבריו, האחר הבין כי בגלל לב ריצה הנאשם מאסר, ולכן איים על לב.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את העדים שבפניי, אני קובעת כי הוכח מעבר לספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לב העיד כי נכנס לחנות ושם פגש את הנאשם אשר היה ביחד עם אחר. לב העיד כי לא שם לב תחילה לנוכחותו של האחר לצידו של הנאשם, ונתן דעתו לאותו אחר רק כאשר הנאשם החל לדבר עם האחר (ע' 11 ש' 26-29).

הוא העיד כי הנאשם איים עליו באומרו לו כי בגללו ריצה שנתיים מאסר, כי עדיף לו לעזוב את העיר והארץ, וכי ישלם על מה שעשה לו והנאשם "יגמור אותו" באם יראה אותו שוב. ברור ונהיר הקשר בין האיומים לבין העובדה שבעטיו של המתלונן ריצה הנאשם מאסר.

לב דייק והעיד כי הנאשם לא החל את השיחה בצעקות אלא באופן רגוע, וכי רק לאחר מספר דקות החל הנאשם לצעוק עליו וכך גם האחר. הוא דייק וציין כי האחר הוא שאמר לנאשם "בוא נגמור אותו פה, בוא נפרק אותו", ואף הוסיף צעקות וקללות נוספות, בעוד שהנאשם אמר לאחר לא לגעת בו, כלומר בלב, בחנות (ע' 12).

נטען בפני לב כי הנאשם טוען ששאל אותו כיצד אינו מתבייש להסתכל בעיניו לאחר שהעליב את בת דודתו והוא נאסר בגללו, כי אמר לו שהוא אינו קיים עבורו והוא אינו רוצה לראות אותו, וכי אדם אחר במקום הנאשם היה מתנהג אחרת. לב אישר את הדברים, אך עמד על כך שהנאשם אמר גם את הדברים הנטענים וגם את הדברים אותם ציין לב.

העובדה שלב לא הכחיש את הדברים להם טוען הנאשם אלא אישר כי הנאשם אמר גם אותם, מלמדת כי הוא העיד ביושר, מבלי לסתור באופן גורף את טענות הנאשם. הדבר גם מלמד כי הוא היה קשוב לסיטואציה ושם לב לנאמר, אף כי לעדותו היו צעקות במהלך אמירת הדברים, ולדבריו שלו ככל הנראה לא שם לב לכל מה שנאמר. לב אף העיד ביושר כי במצבי לחץ, כמו המצב המתואר, הוא נכנס לפאניקה, לדבריו, ומתקשה להתרכז, אולם עמד על כך שכאשר תאר את הארוע במשטרה הדבר היה חי וטרי בזכרונו (ע' 12). כן אישר כי הוא מפחד מהנאשם, וכי עצם המפגש עימו מהווה סיטואציה לא נעימה עבורו (ע' 13 ש' 1-4).