מדינת ישראל נ' שואהנה(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו עד תום ההליכים של המשיב, נסים שואהנה בן עקאב, מכפר קאסם.

על פי כתב האישום, הרי ביום 26.7.10 בשעה 18:30 או סמוך לכך בתחנה המרכזית בפתח תקווה, הנאשם קרא למתלונן ניסים שושן וידר, המתלונן התקרב אליו ואז תקף אותו בכך שתלש שרשרת מצווארו, לקח משקפי השמש שהרכיב, הכה באגרופיו בראשו וחיבק אותו. בהמשך הוחזרה השרשרת למתלונן.

בכך בוצעו לכאורה עבירות לפי הסעיפים 381(א)(2) לחוק העונשין תשל"ז 1977, ו-384 לחוק.

על פי הבקשה למעצר, הרי נטען כי בידי המבקשת ראיות לכאורה מספיקות לביסוס הרשעה, הנסמכות על הודעות המתלונן, הודעת גיסו ששמע ממנו על האירוע מיד ובסמוך למקרה, דוח פעולה של שוטרת שעיכבה את המשיב בזירת האירוע, והעובדה שהמשיב קשר עצמו לאירוע אולם מכחיש המיוחס לו.

כמו כן נטען כי על פי עברו וחומרת המעשים, המדובר באדם אלים שאין מורא החוק עליו, ולכן אין מקום לחלופת מעצר או לשחרור בערובה ויש להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

לטענת התביעה, נאספה תשתית ראיות מספקת, ואילו ב"כ הנאשם סבורה שלא כך.

עיינתי בתיק החקירה וממנו למדתי כי מלכתחילה, מיד ובסמוך לאירוע, ביום 26.7.10 שעה 19:34:36 התקבל דיווח על בחור שנעול במשרדים של אגד בתחנה המרכזית, ולאחר מכן נמסר כי המדווח הוא מהמשפחה של הנער, הנער התקשר אליו ואמר שעבריין הרביץ לו ומפחד נעל עצמו במשרדים. שם המודיע הוא יהושע.

יהושע הוא יהושע לזרוביץ, קרוב משפחה של המתלונן, שהודעתו היא מיום 27.7.10, ועל פיו התקבל טלפון מהמתלונן אל הטלפון של אשתו, שהיא אחותו של המתלונן, ובשיחת הטלפון שנעשתה על ספיקר, המתלונן מסר כי איזה שהוא ערבי הרביץ לו מכות ואמר שירצח אותו, כי המתלונן בתחנה המרכזית בפתח תקווה במקום עבודתו, על פי עצתו של אותו יהושע נכנס ונעל עצמו מעבר לדלת כך שאיש לא יפגע בו, ויהושע יחד עם אשתו נסעו מיד לפתח תקווה והזמינו משטרה.

לאורך כל הדרך נוהלה שיחה עם המתלונן במטרה להרגיעו. המתלונן, נכה 100%, עבר כמה ניתוחי ראש בקטנותו, ולדברי יהושע נחשב לנס רפואי.

המתלונן מסר גם שאותו ערבי קרע לו את שרשרת הזהב שהיתה על צווארו, לקח לו אותה ואת משקפי הראיה, אמר כי אותו ערבי אמר לו שהוא לא אוהב גברים שרועדים, כי הוא הותקף בלא כל סיבה, וכאשר יהושע ואשתו הגיעו למקום – מצאו את המתלונן נעול במשרד כשהוא נסער וחולצתו מקומטת.

באותו מעמד המתלונן הצביע על בנין, ואמר שהאדם/ערבי גר שם אצל אחת שקוראים לה פאטמה, ובאותו מעמד, כך מדווח יהושע, הגיעה המשטרה, והבחור שתקף את המתלונן נתפס שם והיה באלגן.

יהושע מוסר כי הוא ניגש לפאטמה, והיא שאמרה לו שהתוקף שיכור ומסומם, החזירה למתלונן את המגן דוד, ומסרה שגם החזירה את השרשרת אך לא יודעת מה עלה בגורל המשקפיים.

גם על פי הדוח של רס"ב איריס פוזיילוב, הרי באותו מעמד שהגיעה המשטרה למקום, אותר החשוד, מפיו נדף ריח אלכוהול חזק, למקום הגיעה גברת בשם פאטמה שמוכרת למשטרה, וביקשה להרפות מהמשיב כי הוא שיכור.

בהמשך, כך על פי תיק החקירה, מזכ"ד מיום 29.7.10, נרשם כי נעשו מספר נסיונות לאיתור הגברת פאטמה מרחוב אורלוב אך ללא הצלחה.

זכ"ד זה נראה לי מרושל, ובמידה רבה גם מוזר, ובפרט שכאמור הגברת פאטמה, המוכרת למשטרה, (ממסמך א) משום מה לא אותרה. נראה לי כי לא נעשו כלל מאמצים כדי לאתרה, וצר לי על כך.

המתלונן אמנם מסר שתי הודעות, אך לא מצאתי טעם להתעכב על הבדלים שבין הודעה אחת לאחרת, שהרי האירוע בזמן אמת דווח ליהושע, ומעבר לכך לא מצאתי אי התאמות כאלו שיהיה בהן כדי לכרסם ולו בצורה הקלה ביותר, בעדות המתלונן.

מעבר לכך, המתלונן גם מסביר על שום מה התנהג כפי שהתנהג. המתלונן גם הסביר כיצד קרה הדבר שאמנם שתה כוס תה באותו מקום, ואמנם המשיב חיבק אותו, וההסבר נשמע לי סביר ביותר.

המתלונן כזכור אינו ככל אחד מאיתנו. לשאלה מדוע לא זעק לעזרה או הלך מהמקום השיב כי לא ידע מה לעשות עם עצמו. לשאלה אם אמנם קיבל מכת אגרוף בראשו, השיב בחיוב. כשנשאל למה הוכה אם כבר נתן את השרשרת והמשקפיים השיב "לא יודע. הוא אמר לי שהוא לא אוהב גברים רועדים, שאני אעמוד זקוף כמו גבר, ואנחנו התחבקנו". לשאלה מדוע התחבקו השיב "הוא אמר לי תביא חיבוק ואני התחבקתי איתו". לשאלה מי הזמין משטרה השיב כי הוא התקשר לטלפון של אחותו ודיבר עם גיסו יהושע וסיפר לו את שסיפר, ויהושע הזמין משטרה. עוד הסביר, לשאלה אם הראה לשוטרים את האדם שתקף אותו, כי הצביע עליו אחרי שהשוטרים באו, דבר התואם את הדוחות שבתיק ואת עדותו של יהושע.

על פי עדותו של המשיב עצמו, הרי הוא מכחיש שתקף אדם. לדבריו, בן אדם עבר ואמר "אם אפשר תעשה לי כוס תה". הוא הלך ועשה לו כוס תה, ולאחר רבע שעה יצא שוב מחוץ למקום עבודתו, ואז ניגש אליו שוטר וייחס לו את תקיפתו של המתלונן, והוא השיב שרק בא לשים לו סוכר בתה ולא לעשות באלגן.