מדינת ישראל נ' שדה

הכרעת דין

כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של כניסה למסלול התנועה בחוסר זהירות – עבירה לפי תקנה 66 לתקנות התעבורה התשכ"א 1961; נהיגה רשלנית – עבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה ביחד עם סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה; התנהגות שגרמה נזק וחבלה של ממש – עבירה לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה.

לפי המפורט בכתב האישום, ביום 8/12/06 בשעה 00:30 לערך נהג הנאשם רכב מסחרי מסוג איסוזו בכביש 70 מצומת יגור לכיוון צומת סומך והתקרב לקילומטר ה- 45.5, אותה עת, נסע רכב פרטי (להלן: "טויוטה") נהוג בידי ה"ה עמאר רביע (להלן: "רביע") בנתיב הימני, ומאחור, בנתיב השמאלי התקרבו רכב פרטי (להלן: "מאזדה") נהוג בידי ה"ה בני דותן (להלן: "דותן") ואחריו התקרב רכב פרטי נוסף (להלן: "פיאט") נהוג בידי ה"ה ראיד ארמלי (להלן: "ארמלי"). הנאשם, שהיה עם רכב בשול הימני, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, נכנס לנתיבי הנסיעה מהשול הימני, תוך שהוא חוסם את דרכו של הטויוטה, שנאלץ לבלום והתנגש בו עם חזית רכבו, והפך את האיסוזו. מיד לאחר מכן הגיע רכב המאזדה שפגע ברכב הטויוטה ונהדף שמאלה, וכתוצאה מכך נפגע מרכב הפיאט. עקב התאונה נחבלו קל שני נהגים ושלושה נוסעים וכן נחבל קשה נהג הטויוטה שאושפז ונותח ובגופו היו חתכים שנתפרו. כמו כן, ניזוקו כלי הרכב המעורבים.

בתשובה לכתב האישום כפר הנאשם באופן כללי באחריותו לתאונה. במהלך שמיעת הראיות ובסיכומיה, מיקדה ההגנה את המחלוקת, וגרסה כי הנאשם נסע ישר בכביש ורכב המאזדה פגע בו מאחור עקב אי שמירת מרחק ובשל כך נגרמה התאונה. עוד נטען, בשלב מתקדם יותר של המשפט, כי במקום היה רכב נוסף מסוג ג'יפ פג'רו אשר ביצע פנייה במקום לפני רכב הנאשם והסתלק מהמקום, והוא זה אשר למעשה היווה הגורם לתאונה.

דיון והכרעה:

ההכרעה העובדתית במקרה דנן מתמצית במענה לשאלה היכן היה רכב הנאשם, האם עמד בשול הימני והתפרץ לכביש תוך התעלמות מהתנועה וביקש לבצע פניית פרסה במעבר החירום, כגרסת המאשימה, או שמא היה בשול הימני, השתלב בנתיב הנסיעה, נסע ישר בנתיב נסיעתו, כאשר לפתע התנגש בו רכב הטויוטה נהוג בידי רביע שלא שמר מרחק והוביל, לפי גרסת ההגנה, לקרות התאונה.

רביע העיד מטעם התביעה וסיפר כי נסע בכביש נשוא התאונה והבחין כי בשול הימני היו שני רכבים, האחד ג'יפ קצר, כלשונו, והשני היה האיסוזו בו נהג הנאשם. שני הרכבים פנו מהשול הימני לתוך נתיבי הנסיעה על מנת לבצע פניית פרסה במעבר הממוקם בין שני נתיבי הנסיעה המנוגדים. הג'יפ ביצע את הפנייה ואחריו היה האיסוזו שבלט אל תוך נתיב הנסיעה השמאלי עליו נסע רביע עם רכבו, האיסוזו לא הספיק לבצע את הפנייה,  ורביע התנגש בו עם חזית רכבו בחלקו האחורי של האיסוזו. מנקודה זו ואילך, סיפר רביע, הוא אינו זוכר דבר. עוד מסר כי נפצע, עבר שלושה ניתוחים, אחד מהם, ניתוח באגן, ארך 13 שעות ומזה שש וחצי שנים שהוא נעזר להליכה עם קביים בשל התאונה.

בחקירתו הנגדית שב רביע על גרסתו חידד והבהיר כי ראה שני רכבים בשול הימני כאשר אחד מהם היה ג'יפה כחול אפור, האחד היה בנתיב השני ורכבו של הנאשם היה בנתיב שלו וחסם את דרכו לכן התנגש בו. הוא דחה את ניסיון הסנגורית לטעון כי מסר גרסה כאשר היה נתון תחת השפעת כדורים וכי אינו זוכר איך ארעה התאונה. הוא הדגיש כי עבר תאונה קטלנית, כך הגדיר זאת. הוא נשאל שוב ושוב מתי הבחין ברכבים וכיצד חצו את הכביש וחזר באופן ברור על גרסתו לפיה שני הרכבים חסמו את נתיבי הנסיעה בבקשם לבצע במעבר פניית פרסה ולא הותירו לו דרך מילוט, וכך באו הדברים לידי ביטוי בפרוטוקול: "ש: אתה בטוח שהאיסוזו הוא שחסם את הנתיב ? ת: כן. אני נכנסתי בו. הוא חסם לי את הכביש זה היה אירוע של שניות. לא היתה לי דרך מילוט, הם חסמו את שני הנתיבים" (עמ' 32 שורות 17-19). הוא הבהיר כי כל נושא חציית הכביש של שני הרכבים "היה שבריר של שניות" (שם, שורה 22). 

נהג רכב ג' דותן העיד אף הוא מטעם המאשימה ותיאר מצב דברים דומה. הוא סיפר כי נסע בכביש נשוא התאונה, בנתיב הימני, בדרכו לביתו, והבחין בשני כל רכב מסחריים, פג'רו ואיסוזו, שעומדים בשול הימני, במרחק של כ- 600-700 מ' ממנו, כאשר לפתע, אחד מהם, הפג'רו, 'חתך' מהשול אל תוך נתיבי הנסיעה  לכיוון מעבר החירום שבאמצע, בין שני הנתיבים המנוגדים, על מנת לבצע פרסה שמאלה חזרה לחיפה, ואחריו האיסוזו. רכב טיוטה נסע לפניו בנתיב השמאלי לא הספיק לבלום ופגע באיסוזו וכתוצאה מכך האיסוזו התהפך. דותן מוסיף כי החל לבלום על מנת למנוע התנגשות ברכבים הללו, אך כתוצאה מההתנגשות הסתחרר הטויוטה, והיה עם 'הפנים' אליו, הוא ברח שמאלה  למעקה הבטיחות, כמעט נעצר, אך הטויוטה פגע בו עם חזיתו. עוד מסר, כי בשל בלימתו הפתאומית רכב פיאט שהגיע מאחור שפשף אותו, עלה על מעקה הבטיחות, גלש עליו כ- 15 מ', ונפל לצד הימני של הכביש. הוא יצא מרכבו, ומיד פנה להזהיר את הנהגים בתנועה המתקרבת. לצורך כך השתמש בפנס בו הוא מחזיק מתוקף עבודתו כשוטר.

בחקירתו הנגדית הבהיר דותן כי הוא משמש כרכז מודיעין בעבודתו, ושלל את טענות הסנגורית כאילו הוא מכיר מי מהשוטרים המעורבים או יש לו עניין בתוצאות המשפט. כמו כן אישר כי כל מה שמסר בהודעתו במשטרה משקף נכונה את התרחשות הדברים (ההודעה הוגשה מטעם ההגנה וסומנה – נ/4). לבקשת הסנגורית הוא הבהיר כי שני הרכבים, האיסוזו והפג'רו, עמדו בשול הימני "חלון מול חלון" כלשונו, ולכן העריך שהם מדברים האחד עם השני ושהם מכירים. הוא הבחין בהם ממרחק של כ- 600 מ' הואיל והמקום חשוך ופנסיהם האחוריים היו דולקים בצבע אדום. במהלך חקירתו נעשה ניסיון לחלץ מהעד השערות ביחס להיותו של הפג'רו ג'יפ משטרתי. ברם, העד הבהיר כי הוא לא מכיר רכבים משטרתיים מסוג כזה.

נהג הפיאט (רכב ג') ארמלי העיד מטעם המאשימה ומסר כי נהג ברכב פונטו כסוף ונסע על הכביש נשוא התאונה. יחד איתו היו שני נוסעים ה"ה מישל בולוס (להלן: "בולוס") וה"ה עיסאם חדד (להלן: "חדד"). ארמלי נסע בנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים שבכביש. לדבריו, מישהו היבהב לו מאחור, ולכן עבר לנתיב הימני. הוא זוכר שראה את הפג'רו מבצע פרסה שמאלה במעבר החירום, ומיד לאחר מכן ארעו סדרת התנגשויות של מכוניות. את ההתנגשות שלו במזדה הוא הסביר כך: "ראיתי מכוניות נכנסות אחד בשניה, לא יכולתי לברוח ימינה כי הייתי מסכן את חיי לכן הלכתי שמאלה..." (עמ' 22 שורות 30-31). עוד מסר, כי הבחין בטנדר לבן בין המכוניות שהתנגשו זו בזו, כשלפתע קיבל מכה בצד ימין. הוא לא יודע איזו מכונית פגעה בו, הוא טען שהפג'רו ביצע פניית פרסה במעבר החירום הממוקם בגדר ההפרדה שבין שני הנתיבים, אך הוא לא זוכר אם האיסוזו ניסה לבצע פניה כזו אחרי הפג'רו. הוא הבחין באיסוזו כשהוא הפוך על צד ימין שלו, לאחר שההתנגשויות כבר ארעו. הוא המחיש את קרות התאונה באמצעות סקיצה שערך ת/11.

חדד ובולוס העידו אף מטעם המאשימה. בולוס ציין בעדותו כי הבחין ברכב האיסוזו מתהפך, ובשל העובדה שנחסמה דרכו של ארמלי הוא 'ברח' שמאלה נפגע מרכב ב' ועלה על מעקה הבטיחות. חדד לא העיד בבית המשפט לאחר שהסנגוריה ויתרה על העדתו. הודעה שמסר במשטרה הוגשה כראיה בהסכמה.

אל מול עדי הראיה הללו עומדת גרסת הנאשם. הלה מספר כי הגיע למקום עקב גניבת כבלי חשמל. הוא מאשר כי אכן היה עם רכבו בשול הימני. בחקירתו במשטרה מסר כי נסע ישר על השול הימני כ-2 ד' ואז לפתע קיבל מכה מאחור והתהפך. באשר לרכב הפג'רו שניצפה ע"י כל העדים והנהגים המעורבים, טען הנאשם בחקירתו כי לא ידוע לו כלל על רכב פג'רו שהיה במקום. באשר לביצוע פניית פרסה במעבר החירום, טען הנאשם בחקירתו במשטרה, כי כלל לא ניסה לבצע פניית פרסה, הוא נסע על השול השתלב בכביש ונסע ישר כאשר לפתע נפגע ע"י רכב שהגיע מאחוריו. בעדותו בביהמ"ש אישר הנאשם כי שדה הראיה שעמד לרשותו שעשה שהשתלב בכביש, כדבריו, היה תקין, אך למרות זאת לא הבחין ברכב שהגיע מאחור.

לאחר העיון בחומר הראיות ולאור התרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט מעדותם של העדים שהעידו בפניו, מאופן מסירת העדויות, השוואת תוכנן, והשתלבותן במארג הראייתי הכולל שבפניו, והתרשמותו הזו מעדותו של הנאשם, מוצא בית המשפט להעדיף בבירור את עדות הנהגים המעורבים והעדים לעיל על פני גרסת הנאשם.

על יסוד האמון שרחש בית המשפט לעדותם של עדי התביעה נקבעים בזאת הממצאים העובדתיים הבאים המשקפים את אופן התרחשות התאונה:

רכבו של הנאשם היה בשול הימני, יחד איתו היה ג'יפ הפג'רו. השניים נכנסו לפתע לתוך נתיבי הנסיעה על מנת לבצע פניית פרסה במעבר החירום שבמעקה ההפרדה בין הנתיבים המנוגדים. ג'יפ הפג'רו יצא ראשון, חצה את נתיבי הנסיעה, וביצע את פניית הפרסה, השלים אותה ועזב את המקום, אחריו נסע האיסוזו אשר חצה את נתיבי הנסיעה אל עבר מעבר החירום, עמד בהטיה שמאלה אל מעבר מעבר החירום, על מנת לבצע את הפנייה כשהוא חוסם את הנתיב השמאלי, ואת דרכו של רביע נהג הטויוטה, אשר בלם בלימת חירום, פגע באיסוזו והפך אותו. הטויוטה הסתחררה מעוצמת הפגיעה, ופגעה עם חזית רכבה במזדה בה נהג דותן. ארמלי שהגיע אחריהם בפיאט מיד לאחר מכן, הופתע אף הוא מחסימת נתיב נסיעתו, וברח שמאלה כשהוא פוגע ומשפשף את המזדה, פוגע במעקה, עולה עליו ונופל לצד השני אל עבר הנתיב הנגדי.

קביעות עובדתיות אלה מיוסדות על האמון המלא שרחש בית המשפט לעדויות הנהגים המעורבים והנוסעים בפיאט, אשר תיארו, כל אחד בתורו, את שראו במו עיניהם. עדים אלה הותירו על בית המשפט רושם מהימן. עדותם לא עורערה, היתה סדורה, קוהרנטית, והיא מתיישבת היטב עם חומר הראיות שבפני בית המשפט, ואף נמצאים לה עוגנים של ממש בחוות דעתו של בוחן התנועה ובממצאי הזירה, כפי שיפורט בהמשך.

שני הנהגים המעורבים, רביע ודותן, תיארו באופן ברור כיצד הבחינו ברכבו של הנאשם כשהוא נמצא בשול הימני עובר לקרות התאונה. דותן חידד את הדברים ומסר באופן מפורט למדי כיצד עמד הנאשם במקביל לרכב הפג'רו וכיצד השניים שוחחו. הוא סבר כי השניים מכירים לאור העובדה שעמדו בצד וניהלו שיחה ביניהם. שני הנהגים המעורבים מסרו תאור דומה ביחס לאופן קרות התאונה - כיצד לפתע נכנס רכב הפג'רו לכביש, חצה אותו, אל מעבר החירום על מנת לבצע פניית פרסה לכיוון חיפה, וכיצד האיסוזו בה נהג הנאשם עקב אחר הפג'רו וביקש אף הוא לבצע פנית פרסה דומה, אך חסם את נתיב נסיעתו של רביע אשר הופתע, לא יכל היה 'לברוח' ממנה ופגע באיסוזו. עדותם של השניים מקבלת חיזוק של ממש מהתיאורים שמסר נהג הפיאט, ארמלי, אשר תיאר סדרת התנגשויות לאחר שהפג'רו ביצעה פניית פרסה, וכן סיפר כי הבחין באיסוזו כשהוא הפוך על צידו הימני. 

לעומת גרסתם הסדורה והמשכנעת של עדי התביעה, עדותו של הנאשם היתה רווית סתירות וניכר היה מעדותו שהוא מבקש להתאים לעצמו גרסה שתטיב עימו. הנאשם לא ידע לומר מדוע לא יכל היה להבחין בחשכה ברכב מאזדה שאורות הדרך דלוקים שהגיע מאחוריו. גרסה זו לא זו בלבד שבית המשפט לא מצא ליתן בה כל אמון, אלא שאין היא מתקבלת על הדעת. נהג העומד או נוסע בשול, בכביש חשוך, ומבקש להשתלב בנתיב הנסיעה, ורכב עם אורות מתקרב לעברו, יכול להבחין בו בנקל ממרחק של מאות מטרים. כמו כן, טען הנאשם כי נסע מס' דקות ישר בכיוון נסיעתו אף רכב לא עקף אותו וכך המשיך בנסיעה עד שחש בחבטה מאחור. ברם, באותה נשימה מסר כי מיד כשעלה על הכביש הרגיש בחבטה מאחור (עמ' 40 שורות 6-9). גם לגבי מהירותו סיפק הנאשם מס' גרסאות. לדבריו נסע תחילה במהירות איטית של תחילת נסיעה, ואח"כ אמר שלא עבר את המהירות המותרת, ונסע "במהירות נורמאלית" - סתם ולא פירש. יצוין, כי המהירות המותרת במקום היא 90 קמ"ש. הנאשם התבקש למסור מהי המהירות בה נסע, אך התחמק ממתן תשובה ברורה וטען שלא הביט במד האוץ. לכשעומת ע"י התביעה עם ממצאי הבוחן התנועה ומהירותו המוערכת של רכב הטויוטה, ולפיה נסע במהירות של לא פחות מ- 75.4 קמ"ש, ואחרי ששמע את התנגדות באת כוחו לשאלה זו, בה נטען כי מדובר במהירות מוערכת מינימאלית, טען הנאשם שהוא לא יודע אם נסע 50 או 70 קמ"ש. הוא שלל את הטענה כי ניסה לבצע פניית פרסה, אחרי הפג'רו, במעבר החירום שבין הנתיבים, אך לא נתן כל הסבר משכנע השולל את גרסתם של עדי הראיה של כל המעורבים אשר הבחינו בכך. גרסתו ביחס לפג'רו שהיה במקום ושהוא זה שחסם את נתיב נסיעתה של הטויוטה ובגללו קרתה התאונה, לא היה לה זכר בחקירתו, ועלתה רק בשלב מתקדם של המשפט. מדובר בטענה כבושה שאין ליתן לה כל משקל. ככל שהעיד הנאשם, התרשם בית המשפט, כי הוא חושף טפח אך מסתיר טפחיים, ולכן לא נמצא לנכון ליתן אמון בגרסתו.

בוחן התנועה מר עמיחי נחמן, ערך חוות דעת מפורטת, דוחות וצילומים של זירת התאונה ובחן את הנזקים בכלי הרכב המעורבים. ממצאיו ומסקנותיו המקצועיים, תומכים בבירור בגרסת הנהגים המעורבים, ומספקים עיגון חיצוני אובייקטיבי לגרסאות עדי התביעה המעורבים בתאונה.