מדינת ישראל נ' שגראוי

הכרעת דין

בתיק זה החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

לנאשם יוחסה אחריות לתאונת דרכים קשה מיום 5.9.10 במהלכה התנגש רכבו ברכב פרטי אשר היה נהוג בידי מר אלברט שאלתיאל. התאונה התרחשה ביום 5.9.10 בכביש 79 בנתיב נסיעת רכבו של מר שאלתיאל. כתוצאה מהתאונה נפגעו מר שאלתיאל והנאשם עצמו פגיעות קשות , אשר הצריכו טיפולים מורכבים ואשפוזים ממושכים לרבות אשפוז שיקומי בביה"ח לווינשטיין.

על פי המיוחס לנאשם בכתב האישום סטה רכבו מנתיב הנסיעה, בלא הסבר סביר ופגע ברכבו של מר שאלתיאל, כאשר בתאונה נפגע, באורח קל, גם רכבה של גב' ליז רוימי שנסעה מאחורי רכב הנאשם.

גרסתו הראשונה של מר שאלתיאל נמסרה לחוקר רס"ר שמשון מדקר, כשלושה חודשים וחצי לאחר האירוע, במהלך אשפוזו של שאלתיאל בבית החולים ולפיה:

"בקטע מסוים של הכביש, אני רואה טנדר נדמה לי מסוג איסוזו בצבע חציל, מתפרץ לתוך הכביש ומנסה להשיג את הרכב שלי. כנראה אצה לו הדרך והוא הצליח להיכנס בי בדלת של הנהג".

עדות זו נגבתה כאמור בידי החור מר מדקר אשר סיפר בבית המשפט כי העדות נגבתה לאחר שקיבל אישור צוות בית החולים וכי התרשם שהעד עירני "כמו שצריך". מר מדקר אישר כי עדותו של שאלתיאל אינה עולה בקנה אחד עם הפרטים שקיבל מראש אודות התאונה, אך לא ראה לנכון לברר עובדה זו.

מתברר כי גם בוחן התאונות האחראי על חקירת האירוע, מר סרוסי, לא התייחס לסתירה המהותית בין גרסת הנפגע בתאונה לבין הנחת העבודה שלו, לפיה בתאונה היו מעורבים רק שלושת כלי הרכב הנ"ל, ולא רכב נוסף מסוג טנדר איסוזו – "בחומר שלי לא מופיע שהתייחסתי לטענה כזו" – עמ' 23 לפרוטוקול שורה 3.

על פי קביעת הבוחן התאונה בין כלי הרכב הייתה חזיתית, כאשר הנזק ברכבו של שאלתיאל "בחזית שמאל", וזאת בניגוד לעדותו של שאלתיאל כאמור כי הפגיעה הייתה בדלת.

לאחר שהוצגה בפני הבוחן מר סרוסי בבית המשפט עדותו של שאלתיאל וכן תמונת הרכב כפי שצולמה בידי עובר אורח בטרם הוסרה הדלת וחולץ הנפגע מרכבו העיד מר סרוסי "אני לא יכול לשלול שהיה מעורב רכב נוסף".

סבורני כי לאור האמור לעיל מתעורר ספק באשמת הנאשם, ספק שאינו מאפשר הרשעתו.

אינני מתעלם מעדותה של גב' רוימי לפיה לא הייתה מעורבות רכב נוסף, ואין סיבה שלא לקבל עדותה כעדות מהימנה. יחד עם זאת, כבר נתקלתי לא אחת בעדים ניטרליים ומהימנים אשר תיארו אותו איעור בצורה שונה לחלוטין, וזאת בעיקר בשל ההלם שנגרם עקב האירוע הטראומתי.

מר שאלתיאל העיד בפניי ולא יכול היה לתת הסבר של ממש מדוע סבר שהרכב שפגע בו הינו טנדר שהגיח מהצד: "ראיתי רכב בצבע סגול חציל. ההתרשמות הראשונה שלי הייתה איסוזו, ורק אח"כ בבית החולים במשך השיקום הכרתי את הנהג הפוגע ולאור ההתרברבות שלו שהוא נוסע באודי 100 שזו מכונית שיכולה להאיץ ב – 5 שניות ל – 100 קמ"ש, ואם היא נכנסת במישהו היא הורסת אותו, הבנתי שהוא מתכוון אליי".

כלומר, אף בעדותו בפניי לא חזר בו הנפגע מתיאור התאונה ולא ידע למסור תיאור אחר. הבנתו כי דבריו אינם נכונים באה לדבריו מהיכרות עם הנאשם בבית החולים, והיא אינה מבוססת על זכירת פרטים אחרים בדבר התאונה.

מר שאלתיאל סיפר על מצבו הקשה כתוצאה מהתאונה והידרדרותו מאדם בריא, רופא במקצועו ומתפקד בצורה מלאה לשבר כלי לאחר התאונה, ומתוך צנעת הפרט לא אשוב ואזכיר את הליקויים מהם הוא סובל ואשר העלה בפניי במסגרת הדיון. מר שאלתיאל סיפר כי לדעתו לא היה כשיר למתן עדות במועד שנחקר, אולם כאמור גם היום הוא אינו יודע למסור פרטים אחרים על האירוע.

יתרה מכך, לא מצאתי כל סיבה לקבל את עדותו בדבר "הודאת" הנאשם בבית החולים. ראשית אף אם אקבל כי הנאשם אמר את הדברים, אין בהם משום נטילת אחריות של הנאשם לתאונה, אולם אני אף מתקשה לקבלם. הרכב בו נהג הנאשם במועד האירוע כלל לא היה שלו, הוא נהג בו באופן חד פעמי והוא עצמו נפגע קשה באורח דומה. בנסיבות אלה אין כל סיבה להתפאר ברכב זה בקרב נפגעי תאונות אחרים אשר מאושפזים לצידו בבית החולים. זאת ועוד, דגם הרכב אשר לפי שאלתיאל אליו התייחס הנאשם, אודי 100, הינו רכב אשר ייצורו הופסק למיטב ידיעתי כמעט 20 שנה לפני קרות התאונה.

עוד יש לציין כי הנאשם עצמו העיד שאינו זוכר דבר מאירועי יום התאונה. טענתו לאובדן זכרון לא נסתרה מהמסמכים הרפואיים ולא ניתן לשלול כי אכן זהו מצבו, כך שאין לייחס לכך משקל כלשהו נגדו.

ב"כ המאשימה ביקש בסיכומיו להעדיף את עדותה של גב' רוימי ומסקנות הבוחן סרוסי על האפשרות התיאורטית – שאינה נסמכת בראיות חיצוניות – למעורבות רכב נוסף. אני מוכן לקבל שההסתברות למעורבות רכב נוסף אינה גבוהה, ואכן הראיות לכך חלשות ועיקרן עדותו של שאלתיאל שאינו מצוי בשיא חושיו מאז האירוע, ובוודאי שלא במועד אשפוזו בבית החולים. יחד עם זאת, המומחה מטעם המאשימה אישר כי מדובר באפשרות מציאותית שלא נבדקה ולא ניתן לשלול אותה.

בנסיבות אלה, סבורני כי נותר ספק שאשמתו של הנאשם, כך שאינני רואה אפשרות להרשיעו.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ג , 11 יולי 2013, במעמד הנאשם, בא-כוחו עו"ד ח'ורי וב"כ המאשימה רס"ב שקולניק. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: