מדינת ישראל נ' שבתי

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש דו"ח ברירת משפט בגין אחיזה ושימוש בטלפון נייד ללא דיבורית, בניגוד לתקנה 28ב' לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

הנאשם כפר בעובדות וטען כי לא אחז בידו דבר ולא דיבר בטלפון.

מטעם המאשימה העידה השוטרת שזכרה את האירוע משום שהנאשם ניסה לברוח, והסתבר

לאחר מכן כי היה עריק מצה"ל. עובדה זו לא מוזכרת בדו"ח, הנאשם אישר אותה בעדותו ועל כן יש בכך ראיה לזכרונה של השוטרת את האירוע.

על פי הדו"ח שמילאה (ת/1) , הנאשם "אחז ביד ימין בטלפון נייד מול פניו כאשר שפתיו נראו נעות". הנאשם טען בתגובה: "לא השתמשתי" וחזר על כך במועד ההקראה ואף הבהיר שלא אחז ולא דיבר. השוטרת נסעה ברכב סמוי משמאלו של הנאשם.

הנאשם בחר שלא לחקור חקירה נגדית את השוטרת ומשכך עדותה שעשתה עלי רושם מהימן כשלעצמה לא נסתרה.

כשהעיד הנאשם לא מצאתי כי היה בעדותו כדי לעורר ספק שמא השוטרת טעתה בהבחנתה בעבירה. (השוטרת הבחינה מבעד חלון ימין של הניידת מעבר לחלון שמאל של הנהג, כאשר המרחק ביניהם הוא מטר אחד שניים – המרחק שבין שתי מכוניות הנוסעות בנתיבים מקבילים).

התרשמתי כי בקשתו להישפט נובעת ממצוקתו הכלכלית נוכח סכום הקנס הגבוה ותו לא. (ראה פרוטוקול עמ' 2 ש' 21).

היות שהנאשם הכחיש לא רק את אחיזת הטלפון אלא גם את הדיבור בו, מה יותר פשוט מלהציג תדפיס שיחות טלפון התומך בגרסתו. לפנים משורת הדין, על אף שהנאשם לא צויד מבעוד מועד בצו ובתדפיס, בשל היותו לא מיוצג, אפשרתי לו להציג ראיה סותרת בדמות תדפיס שיחות מחברת הסלולר, לאחר סיום מועד ההוכחות ובטרם תינתן הכרעת הדין.

הנאשם לא הציג תדפיס עד למועד מתן הכרעת הדין.

הלכה פסוקה היא שאי הצגת ראיה שנמצאת בשליטתו של מי שנמנע מלהציגה ובלא מתן הסבר סביר, פועלת לרעתו ויש בכך כדי לתמוך בראיות המאשימה. ראה בענין זה ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה(1) 736

אשר על כן, לאחר שהזהרתי עצמי בענין עדות יחידה, אני קובעת כי המאשימה הוכיחה מעל לספק סביר כי הנאשם ביצע העבירה ועל כן אני מרשיעה אותו בהתאם.

זכות ערעור בתוך 45 ימים מיום קבלת הכרעת הדין.

קובעת המועד לטיעונים לעונש ליום 31/10/13 שעה 8:30.

מזכירות תשלח הכרעת הדין לנאשם בדואר רגיל ורשום.

ניתנה היום, י"ג אלול תשע"ג , 19 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: