מדינת ישראל נ' שבתאי

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ביום 18.06.10 בשעה 03.25 או בסמוך ברחוב התקווה 17 רמת גן, נהג הנאשם ברכב ובאותה עת השתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית כל זאת בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר בהאשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר . עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר הוא רשם ביום המקרה – ת/1. על פי רישומו של השוטר, ביום האירוע, השוטר נסע בניידת. בהמשך עקף את הנאשם והבחין בו כאשר הנאשם אוחז בטלפון נייד צמוד לאוזנו. כאשר הנאשם הבחין בשוטר הוא הוריד את הטלפון. בהמשך לאמור, עצר השוטר את הנאשם והשוטר הבחין בטלפון שהוא מונח במושב הסמוך לנהג.

תגובת הנאשם לאוזני השוטר במעמד רישום הדו"ח הייתה: לא דיברתי אתה יכול לבדוק שיחות.

בעדותו בבית המשפט חזר על האמור בדו"ח שרשם ואף חזר על הדברים בחקירה נגדית. בשאלות שהפנה הנאשם לשוטר טען השוטר כי הנאשם נצפה ע"י השוטר כאשר הוא אוחז בטלפון בידו הימנית.

בבית המשפט טען הנאשם כי לא שוחח בטלפון באותה עת. לדבריו מותקנת ברכבו דיבורית, אשר על כן הוא אינו יכול לשוחח עם הטלפון הנייד. הנאשם הגיש לבית המשפט פלט שיחות מהן עולה כי בשעה שבוצעה העברה לא התקיימה שיחה במכשיר הטלפון. הנאשם קבל בבית המשפט על התנהגות השוטר כלפיו וכי חווה תחושת זלזול מצד השוטר.

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטר היא אמת.

השוטר בעדתו תיאר מצב בו נסע עם הניידת בעקבות הנאשם וראה אותו מדבר בטלפון, השוטר עצר את הנאשם בסמוך למקום, תוך שהוא שומר על קשר עין רצוף עם הנאשם. לאחר שהבחין הנאשם בשוטר הוא הוריד את הטלפון ולאחר שנעצר עם רכבו הבחין השוטר בטלפון במושב הסמוך. גרסה זו של השוטר אמינה אלי ולא מצאתי סיבה שלא לאמצה.

ניסיונו של הנאשם להסביר לבית המשפט כי השוטר לא ראה אותו בשל תוואי הכביש אינו מקובל אלי. זאת לאור העובדה שהשוטר נחקר נגדית בנקודה זו והסביר היטב לבית המשפט כיצד הבחין בביצוע העברה.

הנאשם הגיש לבית המשפט פלט שיחות של חברת פלאפון. אציין, כי התביעה התנגדה להגשת הפלט, רואה אני לומר, כי לא מצאתי עילה להתנגדות התביעה. מדובר ברשומה מוסדית כהגדרתה בפקודת הראיות ואין סיבה שרשומה שנערכה ממאגר מוסדר של חברה העורכות אותו לצורך ניהולה תקין יהיה מנוע מהגשה. יתרה מזאת מדובר בנאשם לא מיוצג אשר ניהל את משפטו בבית המשפט בעצמו. סיבה זו כשלעצמה אינה עילה לחרוג מכללי הפרוצדורה. אך, ודאי שיש להקל עימו בשאלות פרוצדורה שעה ששאלות אלו אינן יורדות לשורשו של עניין או אינן מביאות לעיוות דין. בבית המשפט באת כוח התביעה לא הציגה לבית המשפט דרישה לחקור את עורך המסמך כאמור בסעיף 36 (ד) לפקודת הראיות.

לגבי משקלו של הפלט במארג הראייתי, לא הוכח בפני בית המשפט כי הפלט המדובר הוא אכן הפלט של הטלפון שבו נעשה שימוש בזמן ביצוע העברה.

בעל הטלפון הרשום בפלט הוא שבתאי יוסף ואילנה, עוד נרשם בפלט לידי שבתאי יוסף חזי. יאמר כי העדר הוכחת קשר ישיר בין הטלפון שבגינו נרשם הדו"ח והפלט שהוצא, גורר אחריו משקל נמוך ביותר לראיה זו.

בפלט נרשם כי הוא יכול ויהיה חסר בשל בעיות שונות המצוינות בפלט. נסיבה זו מקשה מאד על בית המשפט להסתמך על פלט זה ומפחיתה ממשקלו של הפלט.

לפני סיום אבקש להעיר כי הנאשם קבל על התנהגות השוטר.

אין בידי לעזור לנאשם בטענה זו. הכתובת לקבילה היא במקום אחר. אך יחד עם זאת, אני תקווה כי השוטר נהג בכבוד בנאשם. שהרי, ברור לכל כי על השוטר הפוגש באזרח ברחובותינו, לנהוג אחר כבוד באזרחים, להם הוא נותן שירות.

עוד הוסיף בטרם סיום, ביום 25.01.11 הנאשם שלח לבית המשפט צילומים של מקום ביצוע העברה. בית המשפט לא קיבל תמונות אלו לתיק, כיוון שאין באפשרות בית המשפט לאמתם עם מקום ביצוע העברה. על הנאשם היה להגיע לבית המשפט עם התמונות, להראותם לשוטר ולעמת את השוטר עם גרסתו. השלב בו הוגשו התמונות מאוחר הוא והן נידחו.

סוף דבר, בהישעני על עדות השוטר, לו אני מאמין, ולאחר שהזהרתי את עצמי כי מדובר בעדות יחידה אני מרשיע את הנאשם בעבירה לפי תקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961.