מדינת ישראל נ' שבת(עציר)

החלטה

נושא הראיות לכאורה, המסוכנות של המשיב כלפי המתלוננת, הבעייתיות- כל אלה נסקרו בהרחבה בהחלטתי הקודמות וכדי שלא להאריך- לא אחזור על כל האמור, והנני מפנה לאמור בהן, ובעיקר- בזו מיום 28/6/11, זו מיום 18/7/11.

דרך ארוכה ונפתלת נעשתה בתיק זה, נוכח עמדתו הראשונית והנוקשה של המשיבה כלפי הליך טיפולי שאי ספק כי הינו חיוני ואין בלתו בנסיבות הענין. ספק רב ליווה את החלטותיי לאפשר לו לעמוד שוב ושוב בפני שירות המבחן לשם בחינת עצם האפשרות לשחרור לחלופת מעצר, לאור מסוכנותו, נסיבותיו החמורות של כתב האישום, התנהגותו האלימה ואימפולסיבית וכן- כפי שציינתי לעיל, סירוב להליך טיפולי.

במרוצת הזמן חל שינוי בעמדתו של המשיב, כאשר גילה נכונות לצאת לטיפול בבית נועם.

גיליתי את דעתי בדבר הספק המתעורר נוכח שינוי זה, בעיתוי בו נעשה, ושאלתי עצמי, בגלוי, האם "שינוי" זה – נובע מהסיבות הנכונות או שמה נוכח חרב המאסר עד תום ההליכים, המרחפת מעל ראשו למן הרגע הראשון.

שמעתי גם מפקחים שהוצעו, התרשמתי מהגיס אשר הציע עצמו כמפקח במעצר בית, מהאחיין ואת דעתי ביחס עליהם הבעתי במהלך הדיונים.

כמה וכמה תסקירים נתנו בעניינו של המשיב והתמונה המתקבלת אינה חד משמעית, אינה חיובית באופן מובהק, למרות המסקנה/ספק המלצה, שבתסקיר האחרון.

גם שירות המבחן עשה כברת דרך שתחילתה בהעדר המלצה לשחרור ממעצר (ראו את התסקיר המפורט מיום 23.6.2011 ואת הנימוקים המפורטים בו).

בהמשך הדרך התייחס שירות המבחן לשינוי לכאורה או שלא לכאורה בעמדת המשיב ולאחר שהמשיב עמד בראיון הקבלה בבית נועם, ניתן כאמור בתסקיר האחרון שבסופו אותה המלצה, כפי שמפרש את הדברים ב"כ המשיב, לאפשר למשיב להשתחרר לחלופת מעצר המשלבת מעצר בית הפיקוח וטיפול בבית נועם.

קראתי ב-7 עיניים את התסקיר האחרון, בראי קודמיו.

הלשון בה נוקט שירות המבחן משתמעת לשתי פנים.

נכתב: "נוכח האמור בהתרשמותנו מהזדקקותו של אלי לטיפול המוצע שקלנו להמליץ על שחרורו ממעצר לחלופה המוצעת".

קראתי תסקירים רבים ואיני זוכרת האם נתקלתי אי פעם בסוג כזה של אמירה.

באשר למפקחים המוצעים- ציין שירות המבחן כי בעבר אכן התרשם כי המפקחים המוצעים (האחות והגיס) מתקשים לקבל את מצבו וכו', ראו בקטע האחרון לעמוד הראשון שבתסקיר הנוכחי ובקודמיו. נכון להיום, כך ציינה קצינת המבחן, היא מבינה שבני המשפחה נערכו לקבלתו של המשיב בביתם שבמושב וכן כי "נראה כי מסוגלים לאפשר לו לשהות בביתם תוך הקפדה על החלקים הטכניים ..." וראו שם. בדרך כלל איני נוהגת לצטט מתוך תסקירים אך בנסיבות העניין, קשה לי להבין לבטח למה התכוון המשורר. לכאורה- ניתן להבין שהמפקחים המוצעים מתאימים לשמש כאלה מבחנה טכנית .

האם די בכך? שאני. לא אוכל להתעלם מכל שנאמר ביחס לבני משפחתו של המשיב כאשר נבחנה התאמתם אם בכלל לשמש כמפקחים, במסגרת התסקיר מיום 23.6.2011. ראו בהקשר זה בעיקר אך לא רק בעמ' 3 לתסקיר . אותה עת- נשללה התאמתם של אותם מפקחים, מעבר לקושי הטכני.

כך הבנתי אז את הדברים והיום- התסקיר אינו מתייחס לאותו עניין, אינו מפרט האם חל שינוי אמיתי ולא מן הפה ולחוץ בהבנתם/ התאמתם של אותם מפקחים מוצעים לתפקיד המורכב של פיקוח במעצר בית.

איני רוצה לחסום את דרכו של המשיב ולו בשל הסיכוי שמה שינוי העמדה אינו מן הפה ולחוץ.

ואולם- עניינו מורכב ביותר, שכן אין מדובר במי שמן הרגע הראשון, גם אם לא נטל אחריות וזו היא זכותו, ככל שברצונו לחפור במיוחס לו ולנהל את הליך, אך יחד עם זאת- לכל הפחות, יש צורך בהבנת הבעייתיות, בגילוי רצון כן ואמיתי לעמוד בתנאים, לרבות ובעיקר טיפול שהינו הכרח נוכח מצבו, המיוחס לו, העובדות והנסיבות המפורטות בכתב האישום וכיוצא בזה כפי בפורט בהרחבה בהחלטותיי הקודמות.

אני עצמי שמעתי את הגיס בדיון הקודם, התרשמתי כי הוא מבין היום את מהות תפקידו של מפקח, חרף זאת לא מצאתי בדבריו מענה לפער בין כל שהשמיע באוזניי כאשר ביקש שאאשר אותו כמפקח למעצר בית ובין הדברים שנמסרו על ידו לשירות המבחן (ראו כאמור בעמ' 3 לאותו תסקיר מיום 23.6.2011). בנסיבות אלה- אני סבורה שיש צורך לקבל הבהרה מקצינת המבחן האם האמור בתסקיר האחרון- יש לראות בו משום המלצה של ממש, או "הסכמה" לדרך החדשה המוצעת, בבחינת הרע במעיטו או בבחינת אפשרות ללא נקיטת עמדה חיובית או שלילית. פער דומה מצאתי בהתייחסות הנוכחית לאחות גב' הדס ארבילי וגם לכך יש צורך בהבהרה.

שירות המבחן משמש כלי עזר חשוב ולמרות יש ובית המשפט מחליט שלא לאמץ אמיתה כזו או אחרת, עדיין- דעתו של שירות המבחן יש לה משקל רב ובית המשפט אינו מתעלם ממנה.