מדינת ישראל נ' שבע

פסק דין

בפני ערעור המדינה כנגד פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בבאר-שבע (כבוד סגן הנשיא דוד לנדסמן), מיום 13.7.10, אשר זיכה את המשיב מהאשמה בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, עבירה של נהיגה במהירות של 124 קמ"ש בדרך בה המהירות המותרת הינה 90 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה , תשכ"א-1961.

בתשובתו לאישום ביום 15/02/10, כפר המשיב במיוחס לו וכן כפר באמינות הפעלת מכשיר המדידה הממל"ז (להלן: "הממל"ז") וטען כי אין המכשיר מכויל כדין.

במהלך ישיבת ההוכחות נחקר עד התביעה מר אהוד לוי, השוטר שערך את הדו"ח.

בין היתר העיד:

"נכון שהנהג הכחיש שנסע במהירות המיוחסת.

נכון שגם טען שנמדד רכב לא שלו.

נכון שציינתי בדו"ח שרכב הנאשם היה במצב עקיפה. לשאלתך, אם לא הייתי צריך להמתין עד לסיום עקיפה כדי למדוד כדי שיהיה בודד, אני משיב שלא צריך להיות בודד.

הוא היה בנתיב השמאלי במהלך העקיפה, אם הוא היה לפני או במקביל או אחרי הרכב הנעקף אני לא יודע.

אני לא יכול לדעת אם רכב הנעקף היה יותר קרוב אלי. ערכתי את הבדיקות הרשומות בת/1.

עשיתי את הבדיקה לפני הפעלה במטרה שהייתה מרוחקת 60 מ' ממני. אני לא אימתתי שזה 60 מ'.

אנחנו עושים את הבדיקה מול מטרה של 60 מ' בלבד ולא מול כל מטרה אחרת. אם לא עשיתי מדידה במרחק אחר, אני לא יכול להגיד לך אם הייתי עושה בדיקה כזו מה הייתה התוצאה.

אני מכיר את המכשיר הספציפי משנת 2007.

לא ראיתי מעולם אישור על כיול המכשיר במעבדה מוסמכת."

ב"כ המשיב הסכים להגשת המזכר שכתב מר שקורי, מתנדב שנכח במקום בעת כתיבת הדו"ח, ללא חקירה נגדית. כמו כן הוגשה ת.ע.צ תקינות (ת/3).

בתום פרשת התביעה, טען ב"כ המשיב כי אין להשיב לאשמה וזאת בהסתמך על ע"פ (ב"ש) 5355/08 מ"י נ' לוין (להלן: "פרשת לוין), לפיו לא ניתן להרשיע נאשם ללא הוכחת כיול המכשיר.

התובעת טענה כי, די ב"ראיות דלות" כדי להביא לדחיית הטענה וכי יש בראיות שהובאו כדי לחייב את המשיב להשיב לאשמה.

בית משפט קמא זיכה את המשיב בהתבססו על קביעת בית המשפט המחוזי בפרשת לוין וקבע כי, לא ניתן להרשיע נאשם בעבירה זו בהתבסס רק על מדידת המכשיר ללא תעודת כיול (ההדגשות במקור).

בית משפט קמא קבע כי, בהיעדר תעודת כיול, לא ניתן להגיע לתוצאה מרשיעה וכי במצב כזה, ברור כי לא הובאו אפילו "ראיות דלות" כדי להוכיח יסוד הכרחי וחיוני הנדרש לשם הרשעת הנאשם.

בערעורה טענה המדינה כי שגה בית משפט קמא משבחר להסתמך באופן בלעדי על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בפרשת לוין, ולא החליט בהסתמך על טענות הצדדים אשר הובאו לפניו. כן טעה בית משפט קמא בקבלו את טענות ההגנה התיאורטיות, מבלי שבוססו בראיות פוזיטיביות כי המכשיר אכן אינו תקין בפועל, עקב אי ביצוע כיול באופן שההגנה טוענת שעליו להתבצע.