מדינת ישראל נ' שבלי

הכרעת דין

במסגרת הסדר דיוני שנערך הודה הנאשם בביצוע עבירה של החזקת סכין שלא כדין המיוחסת לו בכתב האישום .

נסיבות ביצוע העבירה כמפורט בכתב האישום – בתאריך 19.02.09 בסביבות השעה 23.20 הבחין שוטר שהיה בפעילות משטרתית שגרתית ברכב ובו הנאשם ואחר נוסעים ברחוב הרצל ברמלה לכיוון צומת הקרח.

במהלך בדיקת הנאשם והאחר נערך חיפוש על גופו של הנאשם ונתפס אולר מוכסף שהיה תפוס באותה עת בחגורת מכנסיו.

במסגרת ההסדר נשלח הנאשם לקבלת תסקיר שיבחן עתירת ההגנה לסיום ההליך ללא הרשעה כאשר התביעה הודיעה כי אין התחיבות לעונש וכי הצדדים ישובו לשוחח לאחר הגשת התסקיר..

עתה בפני תסקיר שירות מבחן הסוקר את רקעו של הנאשם , נסיבותיו האישיות , התנהלותו, היותו נעדר עבר פלילי (שיתף שירות המבחן בכך שמתנהל נגדו הליך הקבוע לשמיעת ראיות בגין חשד לעבירת תקיפה ) והשגיו בתחום הלימודים.

הנאשם עובד בחברת שיווק ומסחר המספקת עובדי נקיון וגינון מזה כשנה וחצי.

סיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות מלאה וסיים קורס הנהלת חשבונות במכללת רמת גן ואף נרשם ללימודים בקורס לייעוץ מס.

שירות המבחן מתרשם מהיות הנאשם אדם צעיר בעל שאיפות ויכולות תפקודיות גבוהות.

גם משפחת המוצא הינה משפחה חיובית המקיימת אורח חיים נורמטיבי.

לדברי הנאשם רכש את הסכין אשר מעוטרת בעיטור בשוק ברמלה כשלא היה מודע למשמעות הפלילית של נשיאתה. הסכין שימשה אותו לתקופה קצרה במסגרת עבודתו בתחום האריזות לפתיחת אריזות וסגירתן.

נוכח אורח החיים הנורמטיבי בדרך כלל , הבעת החרטה והפקת הלקחים ועל מנת שלא לפגוע בסיכוייו הלימודיים והתעסוקתיים בעתיד ממליץ שירות המבחן לסיים ההליך תוך הטלת צו של"צ וללא הרשעה . התסקיר מכיל תוכנית של"צ שגובשה ע"י שירות המבחן.

הסניגור מבקש לאמץ המלצת שירות המבחן בנסיבות המפורטות בטיעוניו ובתסקיר ואילו המאשימה מבקשת להרשיע הנאשם ולהטיל עליו מאסר מותנה וקנס.

שקלתי נסיבות הענין , טיעוני ב"כ הצדדים , האמור בתסקיר וכן ההלכות השונות.

באשר להחלטות השונות שניתנו ע"י מותבים שונים – כמובן שקיימת קשת רחבה של פסיקה וכל מקרה נדון לגופו.

לא זאת אף זאת התגברות תופעה פשיעה מסוימת לשעתה יש בה כדי להביא להחמרה בהתיחסות בתיהמ"ש לעבירה הן בפן של שקילת המנעות מהרשעה באותן עבירות והן בפן של ענישה.

כך או כך הכלל הוא כי מקום בו מודה נאשם בביצוע עבירה ירשיעו ית המשפט.

המנעות בהרשעה הינה החריג והיוצא דופן לכלל וביהמ"ש ינהג כך רק באותם מקרים חריגים אשר חריגותם מאפשרת להם לעבור בעדי החרך הצר ביותר המצוי בכלל האמור.

בבוא ביהמ"ש לשקול אם המקרה שבפניו הוא המקרה שניתן להחריגו מהכלל עליו לבחון ולערוך מאזן בין אינטרס הצבור הדורש כי מי שביצע עבירה יצא מלפני ביהמ"ש כשהוא מתויג בתג של הרשעה לבין אינטרס הנאשם לסיים ההליך ללא הרשעה.

בחינת אינטרס הציבור נעשית בין השאר לאור טיב העבירה ומהותה , חומרתה , נפיצותה והסיכונים הגלומים בה .