מדינת ישראל נ' שבו(עציר)

החלטה

לפני בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום, הכולל שני אישומים. העבירות המיוחסות למשיב באישום הראשון הן נהיגה בזמן פסילה; חובת רישיון רכב – עבירות לפי סעיפים 67 ו-2 לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן – הפקודה), בהתאמה; וכן, עבירות נהיגת רכב בקלות ראש; גרם נזק לרכוש; אי שמירת רווח בין רכב לרכב – עבירות לפי תקנות 21(ג), 21(ב)(2) ו-49(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן – התקנות). נוסף לאלה, מואשם המשיב בעבירת נהיגה בלא ביטוח – עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970; ובשיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין).

באישום השני מיוחסות למשיב עבירות נהיגה ברשלנות והפקרה לאחר פגיעה, עבירות לפי סעיפים 62(2) ו-64א(א) לפקודה, בהתאמה; וכן, עבירות גרימת נזק לאדם ולרכוש, תאונת דרכים שתוצאתה פגיעה בגוף (אי עצירה לאחר פגיעה, הזזת רכב ממקום התאונה, אי דיווח); נהיגה במהירות מופרזת ובלימת פתע –לפי תקנות 21(ב)(2), 144(א)(1), (2) ו-(4), 144(ב), 54(ה) ו-53 לתקנות, בהתאמה. נוסף לאלה מואשם המשיב באישום זה בעבירת נהיגה בפזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין.

על פי האישום הראשון, ביום 30.4.10, ביצע המשיב עבירת תנועה, שבגינה ניטל ממנו זמנית רישיון הנהיגה, והוא זומן לשימוע אצל יחידת התנועה בקשר לפסילת רישיון הנהיגה, ביום 1.5.10. באותו מעמד הובהר למשיב, כי אם לא יתייצב לשימוע בעניינו במועד שנקבע, אזי ייפסל רישיונו שלא בנוכחותו וייאסר עליו לנהוג רכב מאותו מועד.

ביום 2.5.10, לאחר שלא התייצב לשימוע, נפסל רישיון הנהיגה של המשיב בידי קצין משטרה מוסמך, למשך 30 יום. אף על פי כן, ביום 25.5.10, בעיצומה של תקופת הפסילה, נהג המשיב ברכבו של חברו, מסוג מיצובישי, וזאת למרות שהיה מודע לכך שהוא פסול מלנהוג ברכב, וחרף העובדה שלא היתה לגבי הרכב שבו נהג תעודת ביטוח בתוקף.

נטען, כי באותו יום נסע המשיב בשדרות גולדה מאיר בירושלים, לכיוון צומת בר-אילן, בנתיב הימני ביותר, מאחורי רכב מסוג איסוזו, ולימינה של מונית מסוג סקודה. בשלב מסוים, בשל סטיה ימינה של המונית, אירעה תאונה שבה היו מעורבים שלושת הרכבים. המשיב, שלא שמר את המרחק הנדרש מרכב האיסוזו, התנגש בו מאחור, סטה שמאלה ופגע גם במונית, בדופן הימנית. כתוצאה מהתאונה, ניזוק רכב המיצובישי קשות, ואילו שני הרכבים האחרים ניזוקו באופן קל.

כן נטען, כי לאחר התאונה ניסה המשיב להעלים ראיות ולהכשיל את ההליך השיפוטי, כאשר הסתיר בקרבת מקום התאונה שקית, ובה, בין היתר, ההזמנה לדין שהומצאה לו בעקבות עבירת התנועה שביצע ביום 30.4.10, וכן את האישור שניתן לו בדבר נטילת רישיון הנהיגה וזימון לשימוע. כאשר נחקר המשיב במקום על ידי שוטר מיחידת התנועה שהגיע למקום, טען, כי רישיון הנהיגה שלו ורישיון הרכב נעלמו בעת שמסר את פרטיו לנהגים האחרים.

על פי עובדות האישום השני, ביום 14.7.10, סמוך לשעה 3:10 בלילה, נהג המשיב ברכב מסוג טויוטה בשדרות גולדה מאיר בירושלים. לפניו, על אותו כביש, נסע חיים אזרחי, כשלצדו, רעייתו, רחל, שהיתה בשבוע הארבעים להריונה. כשהגיע לצומת הכבישים המרומזר גולדה מאיר – שדרות בגין דרומה, עצר אזרחי את רכבו בנתיב הימני מבין שני נתיבים המאפשרים פנייה שמאלה לשדרות בגין, בשל מופע רמזור אדום. בהתחלף אור הרמזור לירוק, החל אזרחי בפנייה שמאלה מן הנתיב הימני. במהלך הפנייה, חשה רעייתו בצירי לידה והוא ביקש לעצור בשוליים השמאליים של הכביש. לשם כך האט את מהירות נסיעתו במטרה לסטות שמאלה לכיוון השוליים.

באותו זמן, על פי המתואר, הגיח המשיב מאחור במהירות והתנגש בעוצמה ברכבו של אזרחי. כתוצאה מהתאונה נדחף הרכב של אזרחי לפנים ושמאלה והוטח לעבר השוליים השמאליים, שם נעצר. המשיב עקף את הרכב מימין, ולמרות שהרגיש שפגע בעוצמה ברכב של אזרחי, מיהר לעקפו מימין, האיץ את מהירות נסיעתו והחל להימלט מהמקום במהירות, דרומה, על שדרות בגין, בלי שעמד על תוצאות התאונה ומבלי לדווח למשטרה או למד"א על התרחשותה.

אריה מסר ויעקב שוב, שנסעו באותה שעה בסמוך למקום התאונה, היו עדים להתרחשות התאונה. משהבחינו במשיב המאיץ את מהירות נסיעתו ונמלט מהמקום, החלו לדלוק בעקבותיו על שדרות בגין. השניים סימנו למשיב לעצור את רכבו, על ידי הבהוב אורות, צפירות ונפנופי ידיים, אך המשיב לא שעה לקריאותיהם והמשיך בנסיעה במהירות גבוהה, תוך שהוא עובר במהירות, במכוון, בין שלושת נתיבי הנסיעה בכביש, לסירוגין, במטרה להימלט מרודפיו. בשלב מסוים הצליח מסר, שנהג ברכב, להשיג את המשיב, כשנסע במקביל אליו מצד ימין. בתגובה, הסיט המשיב את רכבו לכיוון הרכב הדולק בכוונה להתנגש בו ולמנוע ממסר ושוב להמשיך במרדף אחריו. מסר הצליח לחמוק מניסיונות הפגיעה של המשיב, אולם המשיב שב וניסה להתנגש ברכבו, מספר פעמים, כדי להסיטו לשוליים.

בהגיעם סמוך למחלף גבעת שאול, בעת ששני הרכבים נסעו כשהם מקבילים זה לזה, בלם המשיב בפתאומיות מנסיעתו, במטרה לחמוק מרכב הרודפים. מסר שהופתע מהבלימה הפתאומית, לא הצליח לבלום את נסיעתו והמשיך בנסיעה ישר לכיוון דרום, בעוד שהמשיב ביצע פנייה חדה ימינה, חצה את כל שלושת נתיבי הנסיעה בכביש, ופנה ימינה במחלף, לכיוון היציאה מירושלים.

המשיב נעצר כחצי שעה לאחר מכן, במחסום משטרתי מאולתר, שהוקם על דרך חברון בירושלים, בעקבות הדיווח על התאונה.

כתוצאה מהתאונה נפגעה רחל אזרחי באורח קל בראשה, והובהלה לבית החולים באמבולנס של מד"א, שם הופנתה מיד לחדר הלידה. כמו כן, כתוצאה מן התאונה ניזוקו כלי הרכב של אזרחי ושל הנאשם.

המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה בקשר לעבירות נשוא האישום הראשון, ואילו לגבי האישום השני, הוא מודה בחלק מן העובדות. בין היתר, הוא מודה בעצם התרחשות התאונה ובביצוע עבירת הפקרה לאחר פגיעה, המיוחסת לו, אותה הוא מסביר כתגובה היסטרית בלתי מחושבת.

לעניין האישום הראשון – אין מחלוקת, כי במועד הרלוונטי לאישום נהג המשיב ברכב, למרות שרישיון הנהיגה שלו נפסל פסילה מנהלית כבר ביום 2.5.10. לטענת המשיב, הוא כלל לא היה מודע לכך שרישיונו נפסל. כשהתבקש בחקירתו להסביר מדוע לא התייצב לשימוע בעניינו, השיב פעם אחת: "אין לי מושג" ולאחר מכן: "לא שמתי לב". בצדק העיר בא כח המשיב, כי הסבריו של מרשו אינם מניחים את הדעת.

בקשר לכך, אני מוצאת להעיר, כי תוך כדי עיון בתאריכים הנזכרים בכתב האישום, הבחנתי בכך שיום 1.5.10, אשר נקבע לקיום השימוע בעניינו של המשיב, חל ביום שבת, ומובן כי המשיב, שלפחות על פי חזותו החיצונית הינו אדם שומר תורה ומצוות, היה מנוע מלהתייצב. עובדה זו, קרי – קביעת השימוע למועד שהוא יום שבתון על פי חוק – מציבה סימן שאלה לגבי חוקיותו של הליך הפסילה בענייננו.

ואולם, איני סבורה שיהיה זה מוצדק לייחס לפגם זה משמעות רבה, עד כדי ביטול הפסילה, וזאת מכמה טעמים. הטענה לא הועלתה על ידי המשיב או בא כחו בשום שלב משלבי המעצר, והמשיב מעולם לא נימק את אי-התייצבותו לשימוע בהיותו שומר שבת, ומדבריו עולה בבירור, כי היה אדיש ביחס לתוצאותיו. יתירה מכך, המשיב אף לא טרח להתייצב בתחנת המשטרה ביום המחרת או להתקשר עם יחידת התנועה כדי להסביר את סיבת העדרותו. כל אלה מצביעים לכך שהמשיב הקל ראש, לשון המעטה, בתוצאות השימוע ובאפשרות המסתברת, כי בשל אי-התייצבותו צפוי רישיונו להיפסל לתקופה ממושכת.

זאת ועוד – מן הראיות מתברר, כי המשיב היה מודע לכך שרישיונו נפסל, שכן רישיון הנהיגה ניטל ממנו כבר ביום 30.4.10, תוך שהובהר לו, כי הרישיון ניטל ממנו לצורך החלטה על פסילה מינהלית ע"י קצין משטרה. ואולם, כאמור, המשיב לא עשה דבר כדי להשיב את הרישיון לרשותו, ולא יצר קשר עם יחידת התנועה.

אמרות הנהגים האחרים שהיו מעורבים בתאונה נשוא האישום הראשון מפלילות את המשיב: יעקב סיני, נהג המונית, טען בחקירתו, כי המשיב הגיח מאחור במהירות גבוהה ופגע ברכבו בעוצמה. לדבריו, המשיב לא החזיק ברישיון נהיגה בתוקף או בתעודת ביטוח רכב תקפה, ולטענתו, הוא ביקשו "לסגור עניינים" שלא באמצעות הביטוח, כיוון שאין ברשותו תעודת ביטוח תקפה. ירון כהן, נהג רכב האיסוזו, שניזוק בתאונה, ציין גם הוא, כי המשיב לא הציג לו רישיון נהיגה או תעודת ביטוח בתוקף. אמרות העדים סותרות את טענת המשיב בחקירתו, כי בזמן התאונה נמצאו רישיונות הרכב ברשותו, אך אלה נעלמו בזמן החלפת הפרטים והאישורים עם הנהגים האחרים.