מדינת ישראל נ' שאטו

גזר דין

כללי

הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שעניינן קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק") (שלוש עבירות) ובלקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין (שלוש עבירות).

מהחלק הכללי שבכתב האישום המתוקן עולה, כי בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום, עבד הנאשם כמתשאל ביחידת המסתננים שנמצאת ברשות ההגירה במשרד הפנים ובתוקף תפקידו, שימש כ"עובד ציבור". כחלק מתפקידו, תישאל הנאשם נתינים זרים במסגרת בקשות שהגישו למקלט מדיני, על רקע היותם פליטים. בין היתר, היה עליו לדרוש מהם להמציא מסמכים מזהים, המאששים את טיעוניהם בדבר מדינת מוצאם ולערוך להם סדרת ראיונות לבחינת זכאותם להכרה כפליטים. משהתקיימו תנאי הזכאות, אישר הנאשם לנתינים את מעמדם כפליטים והנפיק להם אשרת שהייה זמנית.

הגיס טדלה (להלן: "הגיס") הינו חברו של הנאשם. השניים הכירו במהלך התקופה בה עבד הגיס כעובד מיקור חוץ ביחידת התשאול של משרד הפנים.

עובר לתאריך 10.2.11 במועד שאינו ידוע, קשרו הנאשם והגיס קשר לביצוע פשע, אגב ניצול מעמדו ותפקידו של הנאשם, לשם הנפקת אשרות שהייה לנתינים זרים בתמורה לתשלום על ידם (להלן: "הקשר"). במסגרת הקשר ולשם קידומו, איתר הגיס, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים, נתינים זרים שזקוקים לאשרה ומעביר לנאשם את פרטיהם.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, החל מחודש פברואר ועד לחודש מאי 2011, הנפיק הנאשם ב- 3 מועדים שונים, 4 אשרות שהייה זמניות לנתינים זרים תמורת סכומי כסף ששילמו, חרף העובדה שנתינים אלו לא זוהו כדבעי, אף לא המציאו מסמכים לביסוס זכאותם לקבלת האשרה המבוקשת.

את האשרות שהנפיק המציא הנאשם להגיס והאחרון מסרן לידי הנתינים בתמורה לקבלת סכום של 5,000 ₪ עבור כל אשרה (בסה"כ התמורה שהתקבלה עבור ארבע האשרות עמדה על 20,000 ₪). את התשלומים שקיבל, חלק הגיס עם הנאשם באופן שהנאשם קיבל לידיו מחציתם.

עפ"י הסדר הטיעון, עתרה התביעה לעונש ראוי של 18 חודשי מאסר ואילו הסנגור טען באורח חופשי. כן הוסכם, כי על הנאשם יוטל קלון בשל אופי העבירה וקנס בסך 10,000 ₪, אשר סכום של 5,000 ₪ מתוכו ישולם מתוך פיקדון שהפקיד הנאשם בתיק המעצר. הקיזוז מהפיקדון ייעשה החל ממועד התייצבות הנאשם למאסרו, היתרה תשולם ב- 5 תשלומים שווים ורצופים. כן הוסכם על מאסר מותנה שאורכו יקבע ע"י בית משפט.

על הנאשם

מתסקיר שרות המבחן עולה, כי הנאשם, כבן 35, יליד אתיופיה, נעדר עבר פלילי, נשוי ללא ילדים. מאז ביצוע העבירות הושעה מתפקידו. לדבריו, גדל במשפחה נורמטיבית, המונה זוג הורים ושישה ילדים. הוריו התגרשו באתיופיה. כל אחיו מנהלים חיי משפחה ועבודה תקינים.

הנאשם עלה מאתיופיה בשנת 1983 עם אמו וארבעה מאחיו. הוא סיים 12 שנות לימוד, שירת שירות צבאי מלא וכיום משרת במילואים. בתאריך 1.4.08 החל לעבוד במשרד הפנים כמתשאל מסתננים. הנאשם הביע סיפוק וגאווה על תפקידו והיותו עובד מדינה.

ביחס לעבירות בהן הורשע – נטה הנאשם להפחית מחומרתן ולצמצמם את חלקו בהן, תוך שגרס כי נגרר אחר שותפו. לדבריו, תחילה לא הבין עד תום את משמעות המעשים ובהמשך התפתה מהרווח הכספי וכן חשש מסחיטה מצד שותפו לעבירה. הנאשם הביע חרטה ובושה על מעשיו, תוך שהתמקד במחיר האישי ששילם בעקבות הסתבכותו. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מכיר בפסול שבהתנהגותו וכן מודע לפגיעה בשלטון החוק והפרת חובתו לנהוג ביושר כעובד מדינה, אך עודנו מתקשה לבחון את המשמעויות הרחבות של התנהגותו הפלילית.

שירות המבחן מצא כי לנאשם יכולת תפקוד תקינה הגם שהתקשה לבחון את מניעיו להסתבכותו. להערכת שירות המבחן, הוא ביקש באמצעות העבירות לחזק את דימויו העצמי ואת חווית המסוגלות העצמית שלו. בהניחו כי על הנאשם יוטל עונש מאסר לריצוי בפועל, המליץ שירות המבחן להסתפק בתקופה קצרה, אשר מחד תציב בפניו גבולות ומאידך תצמצם את חשיפתו לגורמים עברייניים ותאפשר שיקומו.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה, עו"ד גלעד ארליך, עתר להשית על הנאשם עונש ראוי של 18 חודשי מאסר בפועל. הוא הטעים את חומרת העבירות שביצע, אגב ניצול בוטה של תפקידו והסמכויות שהוענקו לו על ידי המדינה לצורך בצע כסף. בהתנהגותו, אפשר הנאשם לנתינים זרים לשהות בישראל מבלי שזוהו כדבעי ובכך העמיד את אזרחי המדינה בסכנה ביטחונית אפשרית. הנאשם ניצל אוכלוסייה חלשה של מבקשי מקלט, שזכאית לזכויות מוגבלות ומהווה טרף קל לאנשים כמוהו.

התובע עמד על מדיניות הענישה בעבירות של נטילת שוחד, לפיה העונש הראוי הינו מאחורי סורג ובריח. לשיטתו, חלה, לאחרונה, החמרה בענישה בהפנותו לפסיקה מתאימה. התובע הוסיף, כי אלמלא עברו הנקי של הנאשם וחלוף הזמן (למעלה משנתיים) מאז ביצוע העבירה, היה מקום לעתור לעונש מאסר ממושך מעבר מ – 18 חודשי מאסר.

התובע עמד על התרשמות שרות המבחן, כי אין הנאשם נושא במלוא האחריות למעשיו, כי הוא מרוכז בעצמו ובמחיר האישי ששילם בשל הסתבכותו והדגיש כי אין המלצה טיפולית בעניינו.

התובע ביקש לאבחן את מקרהו של הגיס מענייננו. עונשו של הגיס נגזר ל- 7 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים, תוך שהמאשימה עתרה ל – 10 חודשי מאסר. התובע ציין כי בהסדר הטיעון בעניינו של הגיס גולמו שיקולים אישיותיים ובריאותיים וכן העובדה שאת העבירה ביצע כאדם פרטי, בניגוד לנאשם שהיה עובד ציבור.

התובע נמנע מלהציע מתחם ענישה הולם לעבירות ומיקד את טיעוניו על העונש הראוי לו עתר.