מדינת ישראל נ' שאולקר

הכרעת דין

הנאשם קיבל 4 הודעות קנס שעניינן פרסום מודעה על לוח מודעות עירוני ללא היתר, בניגוד לסעיף 2(א) לחוק עזר מודיעין – מכבים רעות – שילוט התשנ"ה – 1995.

לתיק בית המשפט הוגשו תמונות המודעות שסומנו ת/1 .

כמו כן, הוגשה הפניה לעירייה שהוגשה ת/2, מזכרים שהכינו הפקחים שסומנו ת/3 עד ת/6.

בין הצדדים אין מחלוקת עובדתית לכך שהנאשם אכן תלה את המודעות של עסקו על לוחות המודעות העירוניים.

כל טענתו של הנאשם היא שבעלי עסקים אחרים, ברחבי העיר, אשר גם הם תלו מודעות לפרסום עסקם על לוחות המודעות, לא ניתנו להם קנסות.

לצורך הוכחת טענתו בדבר אכיפה סלקטיבית, הנאשם הגיש אסופת תמונות של מודעות שנתלו על עמודים ועל לוחות מודעות ברחבי העיר ואשר סומנו כ-נ/2 עד נ/4.

כמו כן, הנאשם גם הגיש פלט שיחות לפלאפון הנייד שלו, ביום קבלת הודעות הקנס, סומן כ- נ/1.

טענה של הגנה מן הצדק , להיבטיה השונים, הינה טענה שהנטל להוכחתה רובץ לפתחו של הנאשם.

הנאשם לא הזמין לבית המשפט למתן עדות את אותם בעלי עסקים שתלו מודעות ולא קיבלו קנסות.

לטענתו, שוחח עימם טלפונית והקליט את השיחה איתם.

הנאשם ביקש להגיש את הקלטת השיחות.

דא עקא, אותם הקלטות הינם למעשה ראיות שהן בבחינת עדות שמיעה שאינה קבילה בבית משפט.

ללא נוכחות הדוברים בשיחה, הרי שלא ניתן לקבל את הקלטת כראייה בבית משפט.

המאשימה הגישה לתיק בית המשפט את ת/7 שהינו רשימת הדוחות שניתנו במהלך שנה שלמה, בנושא של תליית מודעות שלא כדין.

העולה מתוך ת/7 הוא, שהמדיניות הכללית של העירייה הינה ביצוע אכיפה של עבירות בנושא שילוט שנתלה שלא כדין.

על מנת להפריך טענה של אכיפה סלקטיבית, אין העירייה חייבת להתייחס לכל מודעה ומודעה שיש ברחבי העיר ולהראות שלגבי כל מודעה ומודעה ניתנה הודעת קנס.

די בכך שהעירייה תצביע על המדיניות הכללית בדבר אכיפה, על מנת לסתור את הטענה בדבר אכיפה סלקטיבית.

יתרה מזאת, מתוך התמונות שהגיש הנאשם אשר סומנו נ/2 עד נ/4, לא ניתן לדעת איזה מודעות נתלו כדין לאחר קבלת היתר, איזה נתלו שלא כדין וקיבלו הודעת קנס ואיזה נתלו שלא כדין ולא קיבלו הודעת קנס.

בנסיבות אלה, טענתו של הנאשם בדבר אכיפה סלקטיבית נדחית.