מדינת ישראל נ' רקיבי(עציר)

החלטה

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו על רקע כתב אישום המייחס לו עבירה של סחר בסם מסוכן.

ב"כ המשיב מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ומשכך לעילת מעצר סטטוטורית, אך לדבריו עניינו של המשיב שבפנינו נכנס לגדרם של החריגים שנקבעו בפסיקה ככאלו המאפשרים שחרור בעבירה של סחר בסם מסוכן. המדובר בעסקה אחת של סם מסוג חשיש. המדובר במשיב צעיר ללא עבר פלילי אשר עובד בעבודה סדירה בחקלאות. החלופה הינה חלופה שיש בה להרחיקו מרחק ניכר ממקום ביצוע העבירה בישוב עין הבשור, בשעה שזו תהיה באזור תל ערד. גם אם יש ראיות לכאורה, לא ניתן להתעלם מכך שהמשיב מיד לאחר מעצרו, בהודעתו הראשונה, מציין כי מדובר בחינה, וכי כל כוונתו הייתה לעשות "פרטייה" על הסוכן. טענה זו, אין לבטלה על הסף בהתחשב בכך שברי שתוך תקופה בת ימים בודדים ניתן יהיה לברר את מהות החומר שהועבר. מכאן, יתכן שהמשיב טען בכנות את שטען, ולכל היותר שוטה על ידי אחרים.

חרף הפסיקה המרכזית בעבירות של סחר בסם, ניתן גם למצוא שחרורים בעבירות שכאלה, כאשר עניינו של המשיב שבפנינו נכנס לגדרם של אלה. החלופה המוצעת מורכבת מאנשים נורמטיביים המגנים בכל תוקף את מעשיו, ולכן יש להורות על שחרורו גם ללא קבלת תסקיר.

ב"כ המבקשת, מנגד, מתנגדת לשחרור, נוכח כך שלדבריה המשיב מתנהל כמי שעיסוקו בסחר בסם לכל דבר ועניין, נוכח הפסיקה הנוגעת ונוכח כך שהחלופה אין בה כדי לצמצם המסוכנות.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועברתי על חומר הראיות שהובא לעיוני, וכן את הפסיקה שהוצגה לעיוני על ידי הצדדים, לא מצאתי לנכון להורות על שחרור המשיב לחלופה, ואנמק.

כידוע, בעבירות של סחר בסם, בהינתן קיומן של ראיות לכאורה, רק במקרים חריגים יורו בתי משפט על שחרור. הרציונל שעומד בבסיס הלכה מוכרת זו מבוסס על הפגיעה הרעה של הסמים בחברה, הצורך במאבק יעיל בגדיעת כל שרשרת הפצת הסם, ובעיקר נוכח כך שעבירות של סחר בסם יכולות להתבצע גם בשעה שהמשיב מצוי בחלופת מעצר וחופש התנועה שלו מוגבל. לעניין זה ראה בין היתר בש"פ 8800/10 עלי אלטללקה נ' מדינת ישראל, בש"פ 7639/10 עבדל רחמן נ' מדינת ישראל, בש"פ 3740/11 אלעליין נ' מדינת ישראל, וכן שורה ארוכה של פסקי דין ששבו וחזרו על ההלכה הנוגעת.

דרכו של מותב זה הינה על דרך הכלל לבדוק את התנהלות המעורבים ובשעה שההתרשמות הינה כי מדובר במי שנוהג כסוחר סמים לכל דבר ועניין, הרי שגם בשעה שעסקינן בסחר מסוכן מסוג חשיש וגם בסחר בכמויות קטנות, על דרך הכלל זה ייעצר. בעניינו של משיב זה, התרשמות בית משפט הינה כי המדובר במי שנוהג כסוחר סמים עבור בצע כסף במובהק.

כאמור, אין בין המשיב לבין הסוכן כל היכרות מוקדמת. הטלפון של המשיב משמש ככתובת לביצוע העסקאות של סמים. עיון בתמליל השיחה בין הסוכן לבין המשיב מגלה כי שניות בודדות לאחר שהמשיב עונה לטלפון, הסוכן שואל אותו אם יש מצב להתארגן אצלו, והמשיב, ללא היסוס, עונה – אין שום בעיה, ושואל מתי. למקרא התמליל, לא ניתן לומר כי המשיב נהג כ"מי שקפאו שד". זה מבקש להתאים את עצמו לשעה שתהיה נוחה לסוכן וכאמור אך בשל לוויה של קרוב משפחה לא מתבצעת העסקה באותו רגע אלא יום למחרת.

המדובר בפלטת חשיש שנמכרת בסכום של 1,800 ₪, כך שאין מדובר בכמות זניחה של סם, וכך גם לא בכמות כסף קטנה. אין מחלוקת כי המשיב אינו צורך סם בעצמו, ומכאן יש בכך כדי ללמד שעיסוקו זה נועד לצורך בצע כסף. המשיב מתנהג בזהירות שאינה מאפיינת את מי שזו הפעם הראשונה שסוחר בסם, בשעה שמורה לשוטר שיכנסו לאזור הפנימי בחניון: "כי יש כאן הרבה מניאק." רק לאחר שמבקש לראות את הכסף, מוציא את הסם שהוסלק בשיח קטן בקרבת מקום.

להשלמת התמונה אציין כי הטענה בדבר "פרטייה" מתקהה עד מאוד נוכח דברי המשיב כי הוא זה שהכין את ה"חינה", כאשר בסופו של דבר עסקינן בסם. זה אינו טוען כי התבקש על ידי אחר להעביר את הסם. דבריו של המשיב כי הסוכן "שיגע" אותו, אינם עולים בקנה אחד עם רצף השיחות.

כאמור, המשיב מבצע את העסקה באמצעות הטלפון, ומכאן גם הקושי להורות על שחרורו לחלופת מעצר בדמות מעצר בית. אין מחלוקת כי המפקח העיקרי הינו אדם אשר מעוניין לסייע למשיב, אולם כאמור, הבעיה אינה נעוצה במפקח אלא במשיב עצמו. אשר לאביו של המשיב, שאמור לסייע, הרי בשעה שהמשיב מבצע את המיוחס לו מתחת לאפו בשעה שמתגורר עמו, ישנו ספק עד כמה זה מעורה בחייו וממילא זה יכול לסייע רק בסופי שבוע, כך שבפועל מדובר בפיקוח יחיד.

אכן, גיל צעיר והיעדר עבר פלילי יכולים להוות בסיס להחלטת שחרור, אולם הם לכשעצמם אינם מהווים חסינות ממעצר. בעניין זה ראה בין היתר בש"פ 590/13, שם אישר בית המשפט העליון מעצר בתיק בו, בדומה למקרה שלפנינו, מכר אדם צעיר סם מסוכן במשקל של 7 גרם לסוכן משטרתי תמורת 300 ₪.

לאור האמור לעיל, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

ניתנה והודעה היום ג' אדר תשע"ג, 13/02/2013 במעמד הנוכחים.

דניאל בן טולילה, שופט

החלטה

בוצעה הקראה.

נקבע למענה מפורט בפני כב' השופט עדן ליום 27.2.13, שעה 10:15.

המשיב יובא לדיון באמצעות שב"ס.

ניתנה והודעה היום ג' אדר תשע"ג, 13/02/2013 במעמד הנוכחים.