מדינת ישראל נ' רפואה

החלטה

לאחר עיון בנימוקי הבקשה ותגובת המאשימה, הבקשה נדחית.

ההלכה המשפטית קבעה כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדרו להצביע על קיומו של הצדק סביר להיעדרות מן הדיון או להראות שקיים חשש ממשי לקיומו של עוות דין. לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל, כב' בית המשפט העליון הביע דעתו וקבע בין השאר, בסעיף 8 לפסק הדין:

"שיכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון (ראו: רע"א 418/85, רוקנשטיין – א.א.). דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך הדין המייצג הנאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת לב של הנאשם עצמו...".

יפים לענייננו גם הדברים שנאמרו ברע"פ 8065/10 ויאצ'סלב מלייב נגד מ"י:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם אין לאפשר ניצול זכות זו שלא לטובה. על המבקש לבטל פסק הדין שניתן בהיעדר, להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין"

בעניננו, הן המבקש והן ב"כ ידעו על תאריך ההקראה ביום 20.12.11, כך עולה בפרוש מהבקשה לביטול גזר הדין. אולם איש מהם לא התייצב לדיון או הגיש בקשת דחיה.

אני דוחה את הטענות לעניין אי שיתוף פעולה של הנאשם עם ב"כ, מהכתוב בבקשה עולה כי "ביום 19.12.11 בשעות הערב יצר קשר המבקש עם הח"מ וכל הדברים......הושלמו...ולכן המבקש פנה אלי שוב ע"מ להמשיך ולייצג בתיק". – עם כל הכבוד לסנגור המלומד, היה עליו להתיצב לדיון או להעביר בקשת דחיה במועד ולא להמתין עד לאחר פסק הדין.

יתרה מכך בקשת המבקש אינה מגלה ולו נימוק אחד לעניין עיוות דין, ב"כ המבקש אינו מעלה כל טענת הגנה והעונש שהוטל על המבקש הנו מינמלי ומתון ביחס לחומרת העבירות ועברו התעבורתי, ולכן איני רואה עיוות דין.

סוף דבר כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ב, 22 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: