מדינת ישראל נ' רפאלי

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של נהיגה בשכרות כאשר נמצא ריכוז אלכוהול של 640 מיליגרם בליטר אחד של אויר נשוף, בניגוד לסעיפים 62(3),39א בצירוף סעיף 64ג(א) לפקודת התעבורה, תשכ"א – 1961.

ב"כ המאשימה עותר להשית על הנאשם עונש פסילה מלהחזיק הרישיון נהיגה לתקופה אורכה מתקופת המינימום הקבועה בחוק, עונש מאסר מותנה מרתיע, פסילה מותנית וקנס כספי הולם. ב"כ המאשימה ציין את חומרת העבירה ואת כמות האלכוהול הגבוהה שנמדדה בגופו של הנאשם.

ב"כ המאשימה הגיש לבית המשפט גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם לפיו הוא מורשה לנהיגה משנת משנת 2000 וצבר לחובתו ארבע הרשעות קודמות.

הסנגורית ציינה בפני בית המשפט כי הנאשם הינו אדם נורמטיבי אשר שירת שירות צבאי מלא כאשר עברו התעבורתי תקין וזוהי עבירת הנהיגה בשכרות הראשונה לחובתו.

הסנגורית ביקשה מבית המשפט להימנע מלהשית על הנאשם מאסר מותנה ותיארה את מצבו המשפחתי הקשה של הנאשם כאשר הוא תומך באימו הנכה קטועת הרגל ואביו אינו בבית.

עוד מבקשת הסנגורית מבית המשפט, שלא להחמיר עם הנאשם בעונש הפסילה.

הנאשם פנה אל בית המשפט וציין כי כלל לא תכנן לנהוג באותו היום, ידע כי הנהיגה אסורה עליו אך נאלץ לעשות כן מאחר וחברו סירב לנהוג. עוד ציין הנאשם, כי נהג "שיכור" למרחק של 50 מטרים לערך, לא הספיק לצאת וכבר נעצר על ידי השוטרים.

הנאשם ציין כי לא יחזור על ביצוע עבירה זו פעם נוספת והבין את חומרתה.

דיון

במסגרת השיקולים לגזירת הדין העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה, דהיינו יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. כאשר מדיניות הענישה אמורה להעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו בטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

לא בכדי קבע המחוקק בסעיף 39 א לפקודת התעבורה פסילת מינימום שלא תפחת משנתיים לנוהג בשכרות.

עבירה זו הפכה ל"מכת מדינה" ובתי המשפט השונים עמדו לא פעם על חומרתה:

ברע"פ 3638/12 וקנין נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון:

"נזכור כי הנהיגה בשכרות היא מן הרעות החולות שבכביש, שסכנתן בצדן ועלולות לגרום לאסונות, בחינת 'מכונת מוות נעה'. ההחמרה היא גישת המחוקק, וסטייה ממנה היא חריג, והמחמיר אינו מפסיד".

כבוד השופט רובינשטיין ציין בעניין רע"פ 8135/07 אהוד גורן נ' מדינת ישראל, כי:

"לא יתכן חולק כי השכרות היא אחת מאמות כל חטאת בתחום התעבורה. הנוהג שיכור מסכן לא רק את עצמו, אלא את כל סביבתו בכביש ואף הולכי רגל, ואין צורך להכביר מלים על כך. תופס הגה והוא שיכור - הוא כמכונת מוות נעה. המחוקק נתן לכך ביטוי ברור בצורות שונות. על כן, ראוי מאבקן של רשויות האכיפה להגשים את רצון המחוקק, ובתי המשפט מצווים לתת לכך יד".

וכן:

(ע"פ 6380/98 סרגיי בן בוריס פטושקין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

"בית משפט זה חזר וקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כי בתי המשפט מצווים להרים תרומתם למלחמה בקטל בדרכים ובתופעת הנהיגה בשכרות ההולכת ומתפשטת בקרבנו, ולעשות כל שניתן כדי להרתיע בעונשים חמורים, נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ".