מדינת ישראל נ' רפאל

החלטה

מונחת בפני בקשה להאריך את משך הפסילה של רישיון הנהיגה של המשיב בהתאם לסמכותי לפי סעיף 47 (ט) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן-הפקודה) עד לתום ההליכים נגדו, ואף מעבר ל-6 חודשים המנויים בסעיף 50(ב) לפקודה.

ביום 15.03.12, ניתן כנגד המשיב צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 60 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה על פי סעיף 47(ה)(2) לפקודה.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בגין אירוע מיום 15.03.12 שעה 01:30 לערך, עת חנה באלכסון בכביש שירות ברחוב משה דיין בתל אביב, ובעת שנסע אחורה על מנת לצאת מהחניה פגע ברכב סוזוקי שעמד בכביש השירות. לאחר שהנאשם יצא מהחניה הוא פגע שוב ברכב הסוזוקי והדף אותו לעבר המדרכה. כלי הרכב ניזוקו אך הנאשם עזב את המקום מבלי למסור פרטים לנהגת שנכחה במקום. לפי הנטען, הנאשם היה שיכור בשעת הנהיגה כשבדמו נמדד ריכוז אלכוהול חריג של 217 מ"ג לכל 100 מ"ל דם, היינו למעלה מפי ארבע מהסף הקבוע בחוק. הנאשם נכשל באופן גורף גם במבחני הביצוע הכלולים בבדיקת המאפיינים.

העבירות שיוחסו לנאשם הן: נהיגה בשכרות ותחת השפעת משקאות משכרים, עבירה על סעיף 62(3) בקשר עם סעיף 39א לפקודת התעבורה, בקשר עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה בקשר עם תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, נהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה ואי מסירת פרטים בעקבות תאונת דרכים, בה נגרמו נזקי רכוש, עבירה על תקנה 145 (א) לתקנות התעבורה.

השיקולים המנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו הינם; ראשית קיומם של ראיות לכאורה ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב כדי לסכן את שלום הציבור.

דיון והכרעה

הנהגת המעורבת טענה בחקירתה כי רכבה עמד בכביש השירות ברחוב משה דיין. המשיב נסע לאחור היא צעקה לו "תיזהר" אך הוא המשיך בנסיעה ופגע בחזית רכבה. הנהגת שאלה את המשיב אם אינו רואה להיכן הוא נוסע והוא התנצל. מיד לאחר מכן נכנס לרכב לחץ על הגז ופגע ברכבה פעם נוספת. בוחן התנועה ערך התאמת נזקים ומצא כי מקורם בתאונת דרכים הנדונה. נבהיר כי מעיון בצילומים עולה כי אין מדובר בתאונה קלה, אלא בנזקים משמעותיים למדי. המשיב אינו חולק על אחריותו לאירוע התאונה ואינו מכחיש כי לא מסר את פרטיו. בא כוחו טען כי הנהגת חסמה את מקום החנייה, אך המשיב עצמו לא טען זאת בחקירתו, והוא אף הודה כי לא הייתה הפרעה לשדה הראיה שלו לאחור.

צוות של שוטרים שערך סיור בסמוך למקום התאונה, הבחין בנהגת שעמדה בוכייה ליד רכבה. היא מסרה לשוטרים את מספר הרישוי של הרכב ובאמצעותו איתרו השוטרים את מקום מגוריו של המשיב. הם ניגשו לשם ופגשו במשיב כשמפיו נדף ריח חריף של אלכוהול.

בא כוח המשיב אינו חולק על תוצאות הבדיקה המדעית בה נמצא אלכוהול בדמו של המשיב, אך לטענתו מששב המשיב לביתו הוא ישב בחברת חבריו וצרך אלכוהול במשך כשעתיים ואילו בדיקת הדם בוצעה למשיב לאחר חלוף שלוש שעות מעת אירוע התאונה. לפיכך, לטענתו ריכוז האלכוהול שנמדד אינו משקף את ריכוז האלכוהול שהיה בגופו של המשיב בשעת התאונה.

לטענותיו אלו של בא כוח המשיב לא ניתן למצוא עיגון כלשהו בחומר הראיות. המשיב נשאל שוב ושוב מתי צרך אלכוהול והשיב כי הדבר היה בין השעות 22:00 עד 23:00, בעת שבילה באירוע. בדרכו חזרה מהאירוע הוא עצר בכביש השירות על מנת לרכוש סיגריות, ואז שב לביתו. נבהיר כי המשיב היה לבדו ברכב. השוטרים התייצבו בביתו כחצי שעה מעת שהגיע לביתו. לעניין זה, ראה טופס השימוע, חקירתו של המשיב תחת אזהרה, דוח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות, דוחות פעולה מטעם השוטרים שניגשו לביתו של המשיב. נפנה לדבריו של המשיב בחקירתו תחת אזהרה שם טען שתיתי היום בשעה 23:00 לערך...שתיתי כוס אחת של וודקה רד בול" (עמוד 2, שורה 13). לאחר מכן, טען כי שתה "... כוס אחת שעתיים לפני האירוע" (עמוד 3, שורה 63).

מכאן עולה, כי המשיב הודה כי צרך אלכוהול לפני הנהיגה, ומעולם לא טען כי צרך אלכוהול לאחר הנהיגה, ויודגש כי פער הזמנים בין אירוע התאונה לבין איתורו של המשיב לא היה משמעותי. המשיב נמלט ממקום התאונה ועתה מבקש להיאחז בעובדה זו על מנת לטעון כי צרך אלכוהול לאחר

הנהיגה, כשכאמור אין לטענה זו כל בסיס עובדתי על פי חומר הראיות. נציין כי הטענה כי המשיב צרך אלכוהול בביתו בלווית חבריו הועלתה באופן כוללני וסתמי ללא פירוט שמות חבריו וכיוצ"ב.

לפי הההודעות שמסרו הנהגת המעורבת והמשיב עצמו, תאונת הדרכים ארעה בשעה 01:30 בלילה, השוטרים איתרו את המשיב כחצי שעה לאחר התאונה והסיעו אותו לאגף התנועה. בשעה 02:55 התייצב המשיב בבית החולים לצורך נטילת דגימת דם, אשר נלקחה כעשרים דקות מאוחר יותר. מכאן עולה כי דגימת הדם ניטלה כשעתיים לאחר התאונה. בפקודת התעבורה קיימת חזקה לפיה תוצאות הבדיקה המדעית משקפות את רמת אלכוהול בגופו של הנהג בעת הנהיגה, הגם שהבדיקה בוצעה לאחר הנהיגה. הנטל להפריך את החזקה מוטל על כתפי הנהג. ראה, עפ"ת (מחוזי-מרכז) 4313-08-07 בנק נ' מדינת ישראל כאמור בעת הזו אין כל ראיה שיש בה כדי להפריך את החזקה.

מחוות דעת מומחה שערך ד"ר אשר גופר עולה, כי בבדיקת דם שנערכה למשיב נתגלה אלכוהול בריכוז של 217% מ"ג, שהינו כאמור ריכוז גבוה באופן חריג.

המשיב מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1997 ולחובתו 15 הרשעות קודמות ובהן. חומרת האירוע הנוכחי די בה כדי ללמד על מסוכנותו של המשיב אשר הודה כי נהג לאחר שצרך אלכוהול כשגם העייפות השפיעה על אופן נהיגתו.

לנוכח האמור לעיל וההלכה שנקבעה בבשפ 6431/10 זיו מרמלשטיין נ' מדינת ישראל, אני קוצבת את משך הפסילה לתקופה של שישה חודשים מיום תחילת הפסילה המנהלית (15.3.12). במידת הצורך התביעה תהיה רשאית לאחר כשישה חודשים לחדש את הבקשה לפסילת רישיון נוספת במידה ויהיה טעם המצדיק זאת.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ב' סיוון תשע"ב, 23 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: