מדינת ישראל נ' רעד

הכרעת דין

מבוא

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציות לתמרור ב-36, בכך שלא נתן זכות קדימה לרכב אחר שנכנס לצומת.

בישיבת ההקראה ביום 3.11.10 כפר הנאשם בעובדות כתב האישום.

הנאשם לא היה מיוצג ועל כן הסברתי לו בפתח ישיבת ההוכחות את מהות ההליך ומהלכו.

הראיות

מטעם התביעה העיד המתנדב יהודה גולדשמיט (להלן: "המתנדב"), אשר ערך את הדוח, שהוגש באמצעותו וסומן ת/1. מת/1 עולה כי המתנדב נסע בניידת כחול-לבן בכביש 71 מכיוון עפולה לכיוון בית שאן, כאשר רכבו של הנאשם הגיע לצומת נבות מכביש 675 (מכיוון יזרעאל), לא עצר בצומת ולא נתן לניידת זכות קדימה, למרות שהתמרור הברור שהוצב שם הורה לו לעשות כן. נהיגתו של הנאשם חייבה את הניידת לבלום בלימת חירום על מנת למנוע תאונה. הנאשם נעצר בצומת מעין חרוד במקום בטוח ומואר.

בדברי הנהג נרשם: "אתה היתה (צ.ל. היית) רחוק ולא הפרעתי לך".

בחקירתו הנגדית חזר המתנדב על עיקרי האמור בדוח, תוך שהוא מציין כי איננו זוכר את האירוע ומעיד על סמך ת/1. המתנדב שלל את טענת הנאשם לפיה, אמר לו להסתלק וכי הוא מתנדב ותיק ומעולם לא דיבר כך אל נהג.

עדת התביעה השניה הינה המתנדבת אילנה שליסר (להלן: "המתנדבת"), אשר ערכה את המזכר שהוגש באמצעותה, וסומן ת/2.

מת/2 עולה כי המתנדבת נהגה בניידת, שעה שהנאשם פנה ימינה בצומת מבלי לתת לניידת

את זכות הקדימה עפ"י התמרור המוצב בצומת, מה שאילץ אותה לבלום בלימת חירום.

בחקירתה הנגדית חזרה על האמור בת/2.

הנאשם העיד כי כשהגיע לצומת המדובר ראה את התמרור המורה לו לתת זכות קדימה, "הסתכלתי ולא היה רכב, שבאתי לצאת ראיתי רכב מרחוק, בערך 400 מטרים ממני, ראיתי אותו ולא הפרעתי לו..." (עמ' 2 ש' 22). לטענתו המתנדב ביקש את רשיונותיו ומששאל את המתנדב מה קרה, הסביר לו האחרון את מהות העבירה, הנאשם הסביר למתנדב "שזה לא יכול להיות כי אני ראיתי אותו במיוחד שהוא עם ניידת כשהוא היה רחוק". לדבריו, המתנדב אמר לו "תסתלק לרכב שלך" ולא רצה לשמוע אותו. הנאשם ובעל הרכב שהיה עימו, התפלאו על התנהגות המתנדב.

בחקירתו הנגדית אישר הנאשם כי ראה את הניידת כשהיה בצומת וכי היא היתה רחוקה ממנו, כך שגם רכב נוסף אחריו יכול היה להספיק לעבור. בהמשך טען כי כשראה את הרכב לראשונה לא הבין שמדובר בניידת "כשהוא צפצף לי בסירנה רק אז הבנתי שזה ניידת" (עמ' 3 ש' 3). לדעתו המתנדבים לא בלמו כלל.

עד ההגנה, מר מסארווה עבד אל סטר (להלן: "העד"), העיד כי הוא בעל המשאית בה נהג הנאשם וכי הוא ישב לצד הנאשם. לדבריו נתנו זכות קדימה בצומת ואז נסעו. בהמשך טען כי "אני לא ראיתי את הניידת".

בחקירתו הנגדית הסביר כי נתנו זכות קדימה לרכב שבא מימין "שאני לא ראיתי אותו, אבל שמתי לב שהנאשם האט" (עמ' 3 ש' 21). עוד טען "אנחנו בכלל לא ראינו את הניידת" (שם ש' 23). העד העיד כי המתנדב אמר להם "תסתלקו מפה", לא הסביר בגין מה רושם דוח, לא ראה ולא שמע שהנאשם אמר דבר מה למתנדב ולא ראה שהמתנדב רשם את דברי הנאשם.

דיון והכרעה

מעדויות המתנדבים לפניי ומהדוחות שערכו התרשמתי כי מדובר במתנדבים ותיקים ומנוסים, אשר עשו את עבודתם נאמנה ונאלצו לבלום בלימת חירום לאחר שהנאשם נכנס עם המשאית בה נהג לתוך הצומת מבלי לתת להם זכות קדימה. התרשמתי כי המתנדבים כתבו בת/1 ובת/2 בדיוק את אשר אירע. עדותם לפניי היתה עניינית, קולחת ומהימנה ולא נסתרה בחקירה נגדית. אני מקבלת את עדויותיהם ומעניקה להן ולמסמכים שהוגשו במהלכן את מלוא המשקל הראייתי.

מעדות הנאשם התרשמתי כי הנאשם סתר את עצמו וכי קיימות סתירות בין עדותו לעדות עד ההגנה, כפי שיפורט בסעיף 9. הנאשם סתר את עצמו בתחילה בשאלה האם הבחין ברכב כלשהו, לו היה צריך לתת זכות קדימה בטרם ייכנס לצומת, ולאחר מכן בשאלה מתי הבחין כי מדובר בניידת, כמפורט וכמודגש בסעיף 5 דלעיל.