מדינת ישראל נ' רעד

גזר דין

1.בתאריך 14/06/09, בסמוך לשעה 02.45, נתפס הנאשם בשפרעם, מחוץ לתחום ביתו או חצריו, כשברשותו סכין. לכן הוגש נגדו כתב האישום שבפניי, בו יוחס לו ביצוע עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.בישיבת ההקראה הודה הנאשם בהחזקת הסכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו, במועד הנטען בכתב האישום, אולם טען כי מדובר בסכין אותו לקח, בסמוך לתפיסתו ע"י השוטרים, מבחור אחר, כדי למנוע מאותו בחור ללכת ולהשתתף בתגרה המונית שארעה באותו יום בשפרעם על רקע בין עדתי ולכן מדובר, לטענתו, בהחזקה למטרה כשרה.

3.בעקבות כפירתו של הנאשם נקבע התיק להוכחות למס' מועדים .

בישבית יום 8/3/2010 שמעתי את עדותו של רס"ר כמאל סבתאן (להלן: "כמאל"), שהיה אחד השוטרים שנטלו חלק באירוע והוא זה שמילא את דו"ח מעצרו של הנאשם. עד זה העיד, בין היתר, כי כאשר שאל את הנאשם למה החזיק בסכין, השיב לו הנאשם שהוא חייל והחזיק בסכין כדי להגן על עצמו. כך גם נרשם בדו"ח המעצר, בתגובת העצור.

4.בישיבת יום 18/4/10, שהיתה קבועה להמשך הוכחות, אליה לא התייצב הנאשם, הודיעו ב"כ המאשימה והסניגור כי הגיעו להסדר דיוני, במסגרתו יחזור בו הנאשם מכפירתו, יודה במיוחס לו בכתב האישום, יורשע ויופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר לא מחייב, בטרם הטיעונים לעונש. ראוי לציין שב"כ המאשימה טרחה לציין שעמדת המאשימה הינה להטלת מאסר בפועל. ואמנם, בישיבת יום 22/4/10, חזר בו הנאשם מהכפירה, היינו מהטענה כי החזיק בסכין למטרה כשרה, הודה במיוחס לו, הורשע והופנה לקבלת תסקיר.

5.בתאריך 1/12/10 ניתן תסקיר בעניינו של הנאשם. בתסקיר מפרטת קצינת המבחן את נסיבות חייו של הנאשם, שהינו כיום חייל בשירות סדיר, את ההתרשמות החיובית אודותיו במסגרת שירותו הצבאי ומציינת כי היא התרשמה שמדובר בצעיר שבדרך כלל "מקיים אורח חיים תקין, המותאם לנורמות החוק" וכי "העבירה המיוחסת לו אינה מאפיינת את אורחות חייו ואת דפוסי חשיבתו והתנהגותו" והיא ממליצה להטיל עליו "ענישה גמולית חינוכית, אשר תבוא לידי ביטוי בעבודות של"צ בהיקף של 180 שעות".

6.בישיבת יום 14/12/10 טענו הצדדים לעונש.

ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשם עונש שיכלול מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. זאת לאור מהות העבירה, חומרתה ומדיניות הענישה הנהוגה בסוג זה של עבירות.

הסניגור, לעומתה, ביקש לאמץ את המלצת קצין המבחן או, לחילופין, להסתפק בהטלת מאסר על תנאי וקנס. זאת לאור עברו הנקי, נסיבותיו האישיות – אביו נפטר לאחרונה והוא מתגורר עם אמו, עוזר לה ומשמש עמוד התווך של הבית - והתסקיר החיובי. הסניגור אף הפנה לגז"ד שניתן בת.פ. 15114-06-09, בו הסתפק ביהמ"ש בהטלת מאסר על תנאי וקנס על נאשם שהורשע בעבירה דומה.

7.את דעתי באשר למדיניות הענישה הראויה כלפי מי שנתפס מחזיק סכין ברשות הרבים ואין בידו להוכיח שהוא החזיק בו למטרה כשרה, הבעתי בעבר יותר מפעם אחת. אין זה סוד שאני סבור כי לצורך מיגור תופעת הסכינאות שפשתה במקומותינו, יש, בדרך כלל, להטיל על מי שעובר עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, אפילו עברו צח כשלג ואפילו אם לא היתה לו, מלכתחילה, כל כוונה לעשות שימוש לא חוקי בסכין, עונש שיכלול גם מאסר בפועל, שלא בעבודות שירות. זאת כדי להעביר מסר כי מי שייתפס מחוץ לביתו ו/או לחצריו כשברשותו סכין, צפוי להישלח אל מאחורי סורג ובריח. אם מסר כזה ייקלט יקטן, כך אני מקווה, מספרם של נושאי הסכין המסתובבים ברשות הרבים ויקטן הסיכון של עשיית שימוש בסכין בשל חיכוך אקראי - כפי שזה קורה לא אחת - וכפועל יוצא מזה יפחת מספר מעשי הדקירה ומספר הנפצעים והנהרגים ממעשי הדקירה.

עד כמה גדולה הסכנה הטמונה בכך שאנשים, לרבות אנשים נורמטיביים, מסתובבים ברשות הרבים כאשר הם נושאים עימם סכין - ובהקשר זה ראוי לאזכר את דברי כב' השופטת הגב' ד. ברלינר - בע.פ. (עליון) 6508/05, פלוני נ. מדינת ישראל, כי "המרחק בין סכין המצוי בכיס - לבין שליפתו הוא קצר ביותר והתוצאות הטרגיות אינן מאחרות לבוא" - ניתן ללמוד מכך שכמעט ואינו עובר יום מבלי שאמצעי התקשורת ידווחו על אירוע דקירה כזה או אחר, בו יש פצועים ולעיתים גם הרוגים, כאשר לא אחת המעורבים במעשי הדקירה הם אנשים חסרי עבר פלילי.

על הצורך בענישה מחמירה כלפי מי שעובר עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין עמד גם ביהמ"ש המחוזי בחיפה, באומרו בע.פ. 30/77/08, מרגאן מוחמד נ. מדינת ישראל כי

"...העבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה היא עבירה שצריך להילחם בה ולשרש אותה. החזקת סכין שלא כדין עלולה להביא לכך שבסופו של יום תשלף הסכין ויעשה בה שימוש פוגעני שיכול לגרום חבלה חמורה או חלילה למוות. למרבה הצער, אנו עדים למקרים רבים של שימוש חוזר ונשנה בסכינים, בסכסוכים של עניינים שלא כלום. שימושים אלה בסכינים מחייבים את בתי המשפט לעשות שימוש בסמכות שניתנה להם ולהורות על עונשים חמורים כדי להביא לשירוש התופעה".

ראוי לציין שבאותו מקרה נדון עניינו של אדם ללא כל עבר פלילי, נורמטיבי לחלוטין, בעל משפחה, ששירות המבחן נתן תסקיר חיובי בעניינו והמליץ להסתפק בהטלת ענישה שיש בה אלמנט הרתעתי ומציב גבולות לעתיד, ובערכאה הראשונה הוטל עליו, בין היתר, עונש מאסר לתקופה של 2 חודשים ריצוי מאחורי סורג ובריח, עונש שאושר ע"י ערכאת הערעור.

גם ביהמ"ש העליון, בשורה של החלטות שניתנו בבקשות רשות ערעור שהוגשו ע"י נאשמים שנדונו למאסר בפועל בגין ביצוע עבירה לפי סעיף 186 (א) , הביע את דעתו שיש להחמיר בענישה בעבירה זו. כך, למשל, נאמר ברע"פ 242/07 (ליאוניד אולימבוב נ. מדינת ישראל) כי

"... אין צורך להכביר מילים על כך שסכין קוראת לשלוף ולדקור כשם שפירצה קוראת לגנב. 'תת תרבות הסכין', על גילוייה השונים - מהחזקת הסכין ועד לשימוש אלים בה – היא אורח תדיר, לא רצוי, בבית המשפט ... היא כבר גבתה לא מעט חיי אדם, ועל כן אין מנוס מענישה מרתיעה לגביה, בכל גילוייה".

גם כב' השופט מר ס. ג'ובראן הביע את דעתו, ברע"פ 2932/08 (מוחמד מרגאן נ. מדינת ישראל), בו נדונה בקשת רשות ערעור על פסק הדין שניתן בע"פ (חיפה) 3077/08 הנ"ל, כי "העבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה היא עבירה שיש למגר אותה, ופגיעתה בציבור היא פגיעה קשה".

8.אמנם ייתכנו מקרים בהם ניתן לסטות ממדיניות הענישה כפי שפורטה לעיל, שכן יש לזכור שהענישה הינה אינדיבידואלית ולכן יש לבדוק כל מקרה על פי נסיבותיו, אולם מקרים אלה חריגים.

לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה שבפניי, תוך שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים ולאמור בתסקיר, הגעתי למסקנה שהמקרה שבפניי אינו נמנה על אותם מקרים חריגים בהם ניתן לסטות ממדיניות הענישה הראויה לסוג זה של עבירות. אולי אפילו להיפך. זאת משום, שכפי שעולה מהתסקיר, הנאשם "לוקח אחריות פורמאלית על המיוחס לו בכתב האישום... אינו מחובר מספיק לחומרת התנהגותו". זאת ועוד, לטענתו, החזיק בסכין לצורך הגנה עצמית על רקע סכסוך מתמשך בין העדה הדרוזית לעדה הנוצרית בשפרעם, מה שמלמד על קיומה של סבירות שהוא היה עושה שימוש אלים בסכין, אם היה נקלע לחיכוך אלים עם בני העדה הנוצרית.