מדינת ישראל נ' רירמן

הכרעת דין

1.כתב האישום

על פי המיוחס לנאשם הוא נהג ברכב בדרך עירונית במהירות העולה על המהירות המותרת, עבירה על תקנה 54 (א') לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (תק"ת).

2.תמצית הראיות הרלוונטיות

עד התביעה, רס"מ יוסף מאהר (השוטר), אשר ערך את דו"ח התנועה (ת/1), אישר את נכונות תוכנו בעדותו.

מת/1 ועדות השוטר עולה כי בתאריך 09.09.08 בשעה 15:20 נהג הנאשם ברכב משא אחוד (הרכב) בכביש 752 ק"מ 4 לכיוון מערב. קטע הדרך בו נסע הנאשם הינו דרך עירונית שמהירות הנסיעה המותרת בו הייתה 70 קמ"ש. הנאשם נהג בנתיב הימני מתוך שני נתיבים, ונמדד על ידי השוטר באמצעות מכשיר ממל"ז LTI - 2020 (המכשיר), אותו אחז השוטר בידו, כשהוא בתנועה מתקרבת אל השוטר וממרחק של 259 מטרים, כשהוא נוהג במהירות של 104 קמ"ש. השוטר מוסמך להפעלת המכשיר מתאריך 06.02.04. במסגרת החקירה הנגדית נשאל האם זה נכון כי על פי הוראות היצרן צריך להפעיל את הממל"ז כשהוא מוצב על חצובה, והשיב כי ההוראה הזאת היא רק לגבי מדידת כלי רכב ממרחק העולה על שלוש מאות מטרים. נשאל אם במקום היו קווי מתח גבוה והשיב כי אינו יודע.

ערך למכשיר את כל ארבע הבדיקות לווידוא תקינותו: בדיקה עצמית, בדיקת תצוגה, בדיקת תיאום ובדיקת כיול בתחילת המשמרת ובסיומה והמכשיר נמצא תקין. בזמן ההפעלה היה קו ראיה נקי מהפרעות פיזיות בין המכשיר לבין קטע הדרך שהיה בפיקוח. נקודת ההצבעה האדומה הייתה מכוונת כל זמן המדידה על מרכז רכב המטרה עד לקבלת צליל אישור מדידה. היה קשר עין רצוף בין השוטר לרכב הנמדד עד לעצירתו, ובשעת ההפעלה לא ירד גשם או שלג.

במקום המיועד לרישום דברי הנהג בת/1 רשם השוטר מפי הנאשם:

"אין לי מה להגיד".

הנאשם העיד כי באותו יום נסע לקנות משקפי ראיה. נהג במקביל לכלי רכב אחרים בנתיב השמאלי. היו כלי רכב גם במסלול הנגדי. הבחין בשוטר כאשר זה יצא לכביש והורה לו לעצור. כאשר השוטר יצא לכביש לא היה בידיו דבר. לאחר שהשוטר הורה לו לעצור הוא התמהמה מעט ברכב מכיוון שכאשר ניסה לפתוח החלון, החלון "נפל". כשיצא מהרכב השוטר כעס על כך שהתמהמה ואמר לו: "תראה מה כתוב על המכשיר הזה" שהיה מונח על הארץ. השיב לשוטר כי אינו רואה מכיוון שאין לו משקפי קריאה. השוטר ציין בפניו את הממצאים שהיו על צג הממל"ז. במקום היו קווי מתח גבוה.

הוא מכיר את המקום מאחר ונוסע שם מדי יום למקום עבודתו. מטבעו אינו נוסע מהר. יודע כי מהירות הנסיעה המותרת בקטע הדרך בו נמדד היא 70 קמ"ש, ויודע כי במקום מוצבים שוטרים המודדים את מהירות הנסיעה של כלי הרכב, ולכן לא נראה הגיוני כי ינהג שם במהירות העולה על המהירות המותרת.

נהג במהירות של 50 – 60 קמ"ש, כי כך הוא נוהג לנסוע, ולא הגביר המהירות במשך הנסיעה. משנשאל כיצד ראה את המהירות המותרת כשלא היו לו משקפי קריאה, והשיב כי ממרחק של 30 ס"מ ניתן לראות את הספידומטר, אך לא יכול היה לראות את הרשום על צג הממל"ז כי המרחק בין עיניו לצג הממל"ז, שהיה מונח על הארץ, הוא 1.75 מטרים, מרחק אותו לא יכול לראות. בנוסף לכך, הצג של שעון הרכב הוא "גדול, ענק".

3. דיון

הדו"ח מפורט וערוך היטב. השוטר עשה עלי רושם אמין והחקירה הנגדית לא הצליחה לערער אמינותו. המכשיר הופעל על פי כל כללי ההפעלה. הנאשם העיד כי במקום קווי מתח גבוה. לעניין זה יש לציין כי מכשיר הממל"ז אינו מושפע מקווי מתח גבוה, ומת/1 עולה כי לא הייתה כל הפרעה פיזית בין המכשיר לרכב.

הנאשם מבקש לזכותו מאחר והתביעה לא הציגה לבית המשפט: "הכיול שנעשה למכשיר, את התאימות שנעשתה בו".

מת/1 עולה כי השוטר ערך למכשיר בתחילת המשמרת ובסיומה, את כל ארבע הבדיקות לווידוא תקינותו: בדיקה עצמית, בדיקת תצוגה, בדיקת תאום ובדיקת כיול, והמכשיר נמצא תקין בשני המועדים בהם נערכו הבדיקות.

ברע"פ 4682/01 גבריאל לוי ומשה עטיה נ' מדינת ישראל נפסק:

"הממל"ז הינו מכשיר מדידה אמין ומדויק בכפוף להפעלתו

ע"י מפעיל מיומן, עפ"י הנחיות היצרן ולאחר ביצוען של

הבדיקות השגרתיות בטרם ההפעלה. בהתקיים כל אלה,