מדינת ישראל נ' ריינגולד

החלטה

הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, בכך שביום 16/11/09 בשעה 22:13 לערך, בכביש 90 ליד תחנת הדלק בצומת הלידו , החזיק ברכבו בתוך תיק גב , שני סכינים מבלי שעלה בידו להוכיח כי החזיקן למטרה כשרה.

הנאשם בן כ- 31, רווק, ללא עבר פלילי , ובמסגרת הסדר הטיעון התבקש שירות המבחן ליתן תסקיר בעניינו הכולל התייחסות גם לשאלת הרשעתו בדין, זאת בלי שהמלצתו של שירות המבחן תחייב את התביעה.

בתסקיר פורטו נסיבות חייו של הנאשם, מהן עולה, כי מדובר בצעיר המנהל אורח חיים נורמטיבי, נעים הליכות, בעל 12 שנות לימוד , אשר שירת שירות צבאי מלא כבוחן תחמושת בחיל האויר. בעקבות לימודיו להשלמת בגרויות במכללת תל חי העתיק מקום מגוריו מאילת לקרית שמונה ומזה כשבע שנים (לא ברציפות) עובד בנגרייה בקרית שמונה. בחוות דעתו על הנאשם כתב מעסיקו לשרות המבחן: "דימיטרי עובד אמין, חרוץ, ממושמע, המשמש כמופת לשאר העובדים. אני מלא הערכה כלפיו בתפקודו היומיומי".

בנוגע לעבירה דנן ציין שירות המבחן, כי הנאשם נטל אחריות מלאה לביצועה , אם כי טען כי היא נעברה על-ידו על רקע מעבר דירה, מקרית שמונה לבית אמו באילת, במסגרתו העמיס לרכבו כל תכולת דירתו ובה גם אוסף הסכינים שלו, הכולל את שני הסכינים שנתפסו. יצוין, כי כבר בתשובתו של הנאשם לכתב האישום טען הלה, כי הוא שטח הסבר זה בפני השוטר, אשר ערך את החיפוש ברכבו, ואף הציג בפניו את אוסף הסכינים יקר הערך שהיה בתיקו וכלל עשר סכינים שונות. לדבריו, השוטר החרים את שני הסכינים שנתפסו והותיר את שמונת הסכינים האחרים ברשותו.

מכל מקום, נוכח אורח חייו הנורמטיבי של הנאשם והתרשמותו של שירות המבחן, כי הסיכון למעורבותו בפלילים בעתיד הינו נמוך, ולאור הצעת העבודה שקיבל הנאשם (לדבריו) בקנדה בנגריה בה עבד בשבע השנים האחרונות, המעתיקה מקום עסקיה לחו"ל - בא שירות המבחן בהמלצה להימנע מהרשעתו של הנאשם ולהסתפק בהטלת של"צ בהיקף של 100 שעות במתנ"ס בקרית שמונה בעבודות תחזוקה .

על אף המלצת שירות המבחן עתרה המאשימה להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו עונש של מאסר על תנאי בצירוף קנס, זאת לדבריה בשל חומרת העבירה ובשל העובדה כי הנאשם לא הוכיח שהחזיק הסכינים ברשותו במסגרת מעבר דירה, ואף לא שבכוונתו לעקור לקנדה, ועל כן ממילא לא הוכיח כי הרשעתו בדין תגרום לו נזק ממשי.

הסניגור, מנגד, ביקש לאמץ המלצת שירות המבחן, ולהטיל על הנאשם צו של"צ ללא הרשעה. בטיעוניו הדגיש את עברו הנקי של הנאשם, את גילו הצעיר, את שאיפותיו להתקדם וללמוד ואת הנזק שעלול להגרם לעתידו המקצועי אילו יורשע בדין .

כידוע, הימנעות מהרשעת נאשם היא חריג לכלל, לפיו משקבע ביהמ"ש כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, עליו להרשיעו בדין (ראה ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 689 (2002)).

בפרשת כתב (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל  פ"ד נב(3) 337) טבע ביהמ"ש העליון מבחן כפול לאי הרשעתו של נאשם בדין: ראשית, נדרש כי המדובר בעבירה אשר מבחינת חומרתה ונסיבותיה מאפשרת לוותר על הרשעת הנאשם. ושנית, שהרשעתו של הנאשם תפגע פגיעה חמורה בשיקומו. נוסחה כפולה זו אמורה לאזן בין האינטרס של הנאשם באי-הרשעתו לבין האינטרס הציבורי במיצוי הדין עם העבריין ובהרתעת הרבים מפני ביצוע עבירות דומות.

אשר לתנאי הראשון- סוג העבירה וטיבה- המדובר בענייננו בעבירה של החזקת סכין, שהינה בעלת חומרה יתרה שיש לבערה הן באמצעות עונשים קשים ומרתיעים והן באמצעות הרשעתו של הנאשם בדין:

"אין צורך להכביר במילים באשר לחומרה שהמחוקק ובתי המשפט מייחסים לעבירה של החזקת סכין. עצם החזקתה של סכין, היא שהופכת אותה לזמינה ומדיניות הפסיקה להחמרה בגין עבירות אלה אינה מאפשרת ויתור על הרשעה" (כב' השופט ס' ג'ובראן רע"פ 529/10 אריאל שאלתיאל נ' מדינת ישראל, עמ' 4 לפסה"ד מיום 01/02/10, פורסם בנבו).

"מנגד, עמד בית משפט זה לא פעם על האינטרס הציבורי שבמיגור התופעה בה צעירים נושאים על גופם כדבר שבשגרה סכינים בפרט ושאר כלי משחית בכלל (רע"פ 2932/08 מרגאן נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 12.6.2008); רע"פ 9400/08 מועטי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 20.11.2008); ע"פ 5928/93 דרס בן ביאדגלין נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 13.7.1994)). סכין זו המוחזקת בהיחבא שלא כדין, הנה בבחינת האקדח שתיאר אנטון צ'כוב, הנראה במערכה הראשונה וסופו לירות במערכה השלישית, ועם כך לא ניתן להשלים. לפיכך, צדק בית המשפט המחוזי כשהתערב בפסק דינו של בית משפט השלום והרשיע את המבקש" (כב' השופט ס' ג'ובראן רע"פ 4079/10 אימן ג'בשה נ' מדינת ישראל, עמ' 3 לפסה"ד מיום 23/08/10, פורסם בנבו).

אכן, החזקת סכין שלא כדין עלולה להוביל לכך שהוא יישלף וייעשה בו שימוש לשם פגיעה בגופו או אף בחייו של אדם . לכן, הימנעות מהרשעה בעבירות של החזקת סכין למטרה לא כשרה היא חריג שבחריגים השמור לאותם מקרים בהם הסכין הוחזקה בנסיבות מקלות, תוך הפנמה מלאה של האיסור וכאשר אין כל לחשש למעשים דומים מצד הנאשם בעתיד.

נראה לי שהמקרה דנן נכנס לגדר אותם מקרים נדירים וחריגים אלו.

המדובר בצעיר בן כ- 31 , רווק, בעל ערכים חיוביים התורם לחברה ומנהל אורח חיים

נורמטיבי. הוא שירת בצה"ל ומאז שחרורו עובד בעבודה קבועה בנגריה וזוכה להערכה

ולשבחים ממעסיקו. עד למקרה זה עברו הפלילי היה ללא רבב ,ונראה כי העבירה הנדונה

היא בגדר מעידה חד פעמית מצדו. הנאשם אף הודה במיוחס לו ונטל אחריות מלאה

לביצוע העבירה. אמנם, בפני שירות המבחן טען, כי אינו יודע "מה יכול היה לעשות אחרת