מדינת ישראל נ' רייחלביץ

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 7.5.12, הזמנה לדין וכתב אישום בגין אי ציות לתמרור 302 (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנות 64(ד) ו-22(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 20.6.13, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"ר רועי עידן, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 7.5.12, בסמוך לשעה 08:42, נהג הנאשם ברכב ברמת גן, ברחוב לאן, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו לצומת עם רחוב לאן, נצפה על ידי עד התביעה כאשר הוא עוצר רכבו לפני קו העצירה המסומן בכיוון נסיעתו, בגין תמרור 302 המוצב במקום, אך לאחר מכן, פונה ימינה, בקשת רחבה, לרחוב ז'בוטינסקי, מבלי לתת זכות קדימה לנהג רכב מסוג מיצובישי, שנסע ברחוב ז'בוטינסקי, משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם וגרם לו לסטות עם רכבו ולצפור לנאשם.

העד ערך גם סקיצה המתארת את אופן ביצוע העבירה.

העד נחקר והעיד כי היה עמו שוטר מתנדב, שלא הבחין בעבירה ולא ערך כל מזכר בעניין, למעט תרשומתו של העד עצמו, ב- ת/1.

העד נחקר והשיב כי התיק סווג כתיק "תלת"ן" על פי מדיניות המשטרה דאז, ליתן תאריכי דיון מוקדמים, ככל שניתן, לעבירות מסוימות וכן העיד כי עבירה כגון זו המיוחסת לנאשם, הנה תמיד הזמנה לדין, ללא קשר לתיקי "תלת"ן".

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" 1. אני גדלתי פה.2. אני עצרתי לפני קו העצירה הוא פשוט נבהל ממני וצפצף סתם".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, עצר בקו העצירה, כנדרש בחוק והחל בפניה איטית לנתיב הימני ברחוב ז'בוטינסקי ולאחר שסיים את הפניה, הבחין בעד ובשוטר מתנדב שהיה לצידו. לדברי הנאשם, המתנדב התרחק מהמקום ואילו הוא, אמר מיד לעד כי עצר בעצור, כיוון שהוא מתגורר במקום ויודע כי זו מטרת עמידתם של שוטרים בצומת. לטענתו, בשלב זה החליט העד לייחס לו עבירה אחרת. הנאשם הכחיש כי היה רכב שצפר לו וטען כי העד לא רשם את דבריו במדויק.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין מקום עמידתו, תיאר את האופן בו עצר הנאשם בקו העצירה, טרם כניסתו לצומת, תיאר את האופן בו ביצע את הפניה לרחוב ז'בוטינסקי, את הרכב שהנאשם לא נתן לו זכות קדימה ותגובת הנהג. העד שמר על קשר עין רצוף עם רכב הנאשם עד לעצירתו וערך סקיצה מפורטת של האירוע.

2. העד לא נחקר בחקירה נגדית על העבירה גופה וב"כ הנאשם עסק בעיקר בסוגיה של סיווג הדו"ח כתיק "תלת"ן", סוגיה שאין לה כל השלכה לעניין העבירה עצמה.

בע"פ 71609/03 צברי נ' מדינת ישראל, קבעה ס.נ. כבוד ש' ברלינר:

"ככלל, יש לעמת עד עם הנקודות הבעייתיות בעדותו. לכך נועדה החקירה הנגדית שהוכרה מאז ומעולם כספינת הדגל של השיטה האדברסרית.

מטעם זה - אי הצגת שאלה במרבית המקרים, כמוה כהסכמה לדברי העד בנושא זה או אחר, או רצון מכוון שלא לאפשר לעד לתת הסבר מניח את הדעת לשאלה.

התמודדות העד עם השאלה, הסבריו, אופן מתן העדות - הם המכשיר היחיד המצוי בפני בית המשפט בהכריעו בסוגיה הספציפית שבמחלוקת.