מדינת ישראל נ' ריאן

גזר דין

ע"פ הודאתו בכתב האישום המתוקן, הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת קטין ע"י אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (ריבוי עבירות).

תמצית עובדות כתב האישום המתוקן הן כי הנאשם הוא אב לשבעה קטינים המתגוררים עימו בבית אחד. בין השנים 2008-2009 היכה הנאשם את ילדיו הקטינים בפניהם ובישבנם וגרם להם למכאוב ובין היתר גם כדלקמן:

בעת שילדתו ר.ד. ילידת 21/9/01 ישנה במיטתה, שפך עליה הנאשם מים וזאת מאחר שסבר כי מדובר בילד אחר שלו – ר.א. יליד 25/3/00, בו רצה לפגוע.

במועד כלשהו, סמוך ליום 15/9/09 היכה את ר.ד. בפניה באמצעות חגורה וכתוצאה מכך נגרמה לה חבלה בלחיה.

במועד כלשהו במהלך חודש יולי 2009 היכה הנאשם את ילדתו ר.ר. ילידת 17/2/04, בידה, באמצעות בקבוק, מאחר שסבר שדיברה שלא כראוי. כתוצאה מכך נגרם לה סימן חבלה כחול בידה.

במועד כלשהו סטר הנאשם לילדו ר.א. יליד 25/3/00 לאחר ששוחח עם מורתו וזו מסרה לו כי הילד התנהג שלא כשורה בבית הספר.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם נוטל אחריות על מעשיו, מבין את חומרתם ומבטא חרטה.

הוא הסביר כי התנהגותו נובעת מתחושת חוסר אונים, בושה, חוסר שליטה וכן מקשייו להתמודד ולטפל בבעיות ההתנהגות של ילדיו, וכי אלימות זו דרך החינוך שנקטו כלפיו בילדותו.

עתה, לאחר מעורבות רשויות החוק והרווחה, הוא מבין את הפגיעה שחוו ילדיו עקב התנהגותו האלימה ועל כן הוא עושה מאמצים לשנות את דפוסי התנהגותו וחשיבתו.

מדיווח של גורמי הרווחה הרי המשפחה מוכרת מזה כעשר שנים, בין היתר בשל התנהגות הנאשם. מרבית הילדים סובלים מבעיות התנהגותיות ועל כן משולבים במסגרות לחינוך מיוחד. לאחר מעורבות גורמי המשפט והרווחה חלה רגיעה והתנהגותו האלימה של הנאשם פחתה באופן בולט הן כלפי אשתו והן כלפי הילדים.

שירות המבחן מתרשם כי לאור רקעו של הנאשם הוא זקוק לטיפול מעמיק בכל הנוגע למערכת היחסים עם ילדיו.

לאור כך שהנאשם מוכן להירתם לטיפול במסגרת שירות המבחן ולערוך שינוי ושיקום במערכת היחסים עם ילדיו, ממליץ שירות המבחן על העמדתו בצו מבחן לשנה, במהלכה הוא ישולב בטיפול קבוצתי מתאים.

התביעה הדגישה את מעשיו של הנאשם אשר פגע בערך החברתי המוגן שהוא שלומם של קטינים אשר נפגעים בביתם שצריך להיות מבצרם ומקום מבטחם, וזאת ע"י אביהם שפגע וניצל את חולשתם.

זאת עשה הנאשם כאשר לא אחת אף השתמש בחפץ כלשהו.

התביעה סבורה כי בתיקים מסוג אלו השתלבות בטיפול או מאסר על תנאי אינם מספיקים ולטעמה יש להשית על הנאשם ענישה של ממש, שכן יש לבחון מספר היבטים:

הנזק שנגרם לקטינים הן הנזק הנקודתי של חבלות ומכות והן הנזק הנפשי לטווח הארוך.

ניצול מעמד האב לרעה כלפי ילדיו.

התביעה ערה לנסיבות לקולא לטובת הנאשם שהן תסקיר שירות המבחן אשר ממליץ על הליך טיפולי וצו מבחן לשנה וכי מדובר בנאשם בעל עבר פלילי שאינו מענייננו אשר הודה ולקח אחריות על מעשיו.

ב"כ התביעה סבור כי מתחם העונש ההולם בגין עבירה זו בנסיבות אלו הוא בין מאסר מותנה במקרים הקלים ביותר לבין מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. מאחר שהתביעה התחשבה בנימוקים לקולא בעניינו של הנאשם היא סבורה כי בענייננו העונש הראוי הוא שישה חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות וזאת בצד עונש מאסר מותנה.