מדינת ישראל נ' ריאן

גזר דין

רקע

הנאשם הורשע בהכרעת דין מפורטת בעבירות הבאות:

החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144 (א) רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

החזקת אבזר נשק ותחמושת שלא כדין, לפי סעיף 144 (א) סיפא לחוק.

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום וכפי שעולה מהכרעת הדין, ביום 5.7.12 החזיק הנאשם, מוסלק בקרבת ביתו שבכפר ברא, ברובה מאולתר דמוי קרל גוסטב ובמחסנית תואמת.

ראיות לעונש

העיד מר ריאן קמאל בן עומאר, סגן ראש המועצה בכפר ברא (להלן: "מר עומאר"). העיד כי מכיר את המשפחה של הנאשם מסוף שנות ה-80. אז משפחתו של הנאשם הייתה במצב כלכלי קשה. המועצה נטלה יוזמה ושיקמה את המשפחה, בין היתר, בנו להם קורת גג. הנאשם חי חיים נורמטיביים, נישא לאישה, עומד להיוולד לו ילד בחודשים הקרובים, הוא עובד, תורם לחברה, מתנדב במספר מסגרות ומתפרנס בכבוד.

טענות הצדדים

לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד רועי רייס, בית המשפט העליון הביע פעם אחר פעם באופן שאינו משתמע לשתי פנים את עמדתו לעניין חומרתה של עבירת החזקת נשק שלא כדין. מדובר בעבירה חמורה שיש בה פוטנציאל לפגיעה משמעותית בחיי אדם. כמן כן, עבירה זו מקימה חשש לשימוש פסול, מסוכן ועברייני בנשק. הקלות הבלתי נסבלת בה כל מאן דהוא יכול בימינו לשים ידו על נשק חם היא מטרידה ומקוממת. נשק הוא כלי קטלני מטבעו. האינטרס הציבורי הוא שנשק ותחמושת יהיו רק בידי מי שמוסמך ורשאי להחזיקו. החזקת נשק בידי הידיים הלא נכונות טומנת בחובה סיכון לרכוש, לחיי אדם ולביטחון הפרט והציבור בכללותו. לא בכדי קבע המחוקק 7 שנות מאסר בגין עבירה של החזקת נשק. הנאשם בן 25, הכחיש את המיוחס לו ובחר לנהל הוכחות, כאשר הוא עודנו נמנע מלקיחת אחריות וניכר כי לא הפנים את מלוא חומרת העבירות, וזאת יש לזקוף לחובתו. לחובתו של הנאשם הרשעה מלפני 3 חודשים בעבירות של איומים, התנגדות למעצר חוקי, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. המאשימה עתרה להטלת 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס.

לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד מאיה גלעדי, אין לתת משקל להרשעתו הקודמת של הנאשם מאחר שמדובר רק בהכרעת דין ולא במעשה בית דין חלוט. מדובר בבחור צעיר שעובר לביצוע העבירה היה ללא הרשעות קודמות, גדל בתנאים סוציואקונומיים לא קלים, ולמרות זאת, ניסה לתפקד לאורך השנים בצורה נורמטיבית. הנאשם למד חשמל וטכנאות מזגנים ובלילות עבד במספר עבודות. עובר לביצוע העבירה, עזר בפרנסת המשפחה מאחר שאביו נכה. כיום מפרנס את בת זוגו, שהינה בהיריון מתקדם. הנאשם שהה במשך כחודש במעצר בית מלא. לאחר מכן, התנאים המגבילים הוקלו, אך עד היום הנאשם נמצא בתנאים מגבילים. הנאשם שהה בהם אף בעת חתונתו. אמנם כאשר מדובר בעבירות נשק, מרבית גזרי הדין הינם של מאסר בפועל, אך ישנם גם מקרים שבהם הוטלו על נאשמים עבודות שירות. לא מדובר בעבירות של נשיאת נשק, אלא הנשק נמצא במתחם ציבורי. לא מדובר בגבול העליון של עבירות הנשק. ההליך המשפטי כשלעצמו היווה גורם מחנך משמעותי עבור הנאשם. ב"כ הנאשם עתרה להטיל על הנאשם עבודות שירות וענישה כספית מתונה.

הנאשם עצמו נטל אחריות למעשיו.

דיון

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, וזאת לצד מאסר מותנה.

קביעת מתחם העונש ההולם

קביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם נעשית בהתאם לעקרון המנחה בענישה, שהינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לשם קביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע הינו הגנה על שלומו וביטחונו של הציבור.

בית המשפט העליון הביע דעתו לעניין עבירות של החזקת נשק בע"פ 8416/09 מדינת ישראל נ' חרבוש (9.6.10) וקבע כי:

"המציאות השוררת בארץ המתבטאת בזמינותו של נשק חם ורב עוצמה שיש עמו פוטנציאל להסלמת האלימות העבריינית, מחייבת מתן ביטוי עונשי הולם והחמרה ברמת הענישה. יש לעשות כן עוד בטרם ייעשה באקדח שימוש קטלני, באמצעות הרחקת המחזיק בו מן החברה לפרק זמן, והעברת מסר מרתיע באמצעות עונש מאסר ממשי לריצוי בפועל".

ניתן ללמוד על חומרתה של עבירת החזקת הנשק אף מהעונש המרבי שנקבע לה בחוק, של 7 שנות מאסר בפועל: