מדינת ישראל נ' רחמן

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין תשל-ז-1977 וגניבה לפי סעיף 384 לחוק.

על פי עובדות כתב האישום הנאשם תקף את מה מהרי גלעד מששה (להלן: הנהג או המתלונן), נהג אוטובוס שבו נסע מאלעד לירושלים, בשל סכסוך שהתגלע ביניהם על רקע סירובו של נהג האוטובוס לעצור בתחנה. לנהג נגרמו פגיעות שכללו ביות היתר שבר באף שהצריך ניתוח, נזק לברך הימנית וחבלות נוספות. בנוסף נטל הנאשם מכיסו של המתלונן כסף מזומן וכן 66 כרטיסיות שהיו מונחות באוטובוס.

מטעם התביעה העידו המתלונן עצמו וכן שני עדי ראיה שנכחו במקום שאין להם קשר לצדדים. מטבע הדברים ניתן לייחס אמינות גבוהה לעדים בלתי תלויים אלה. בנוסף העידה רופאה שטיפלה במתלונן לאחר הפגיעה. עדות זו נגעה למצבו הנפשי של הנאשם ולא לאירוע עצמו, כך שאינה רלוונטית לקביעת ממצאים בנוגע לאירועי כתב האישום. מטעם ההגנה העיד הנאשם וכן חברו שנכח עימו במקום.

עדות המתלונן

המתלונן הוא נהג אוטובוס קבוע בקו הנוסע מאלעד לירושלים.

בנוגע לאירוע מיום 1.6.09 תיאר המתלונן כי באחת התחנות עלו מספר אנשים. הנאשם ביקש ממנו להמתין לחברו שעמד להגיע למקום, ולשם כך הניח רגל אחת שלו על מדרגת האוטובוס ובכך מנע מהנהג אפשרות לנסוע. הוא ירד מהאוטובוס וביקש מהנאשם לזוז מהמקום. אולם לאחר שחזר ועלה להגה הנאשם חסם את דכרו בכך שעמד מול האוטובוס ולא איפשר את נסיעתו. הנוסעים ביקשו מהנהג לנסוע, אך הוא לא יכול היה להתקדם כאשר הנאשם עומד מולו. לאחר מכן הגיע חברו של הנאשם והשניים עלו לאוטובוס (עמ' 14 שורות 10-19).

בשלב זה התרחשה אפיזודה צדדית שאינה רלוונטית. הנאשם וחברו עלו לאוטובוס. הנאשם אמר שלא ישלם בעצמו. הנהג סבר שאין בכוונתו של הנאשם לשלם עבור הנסיעה ואמר שלא יסע. אך התברר שחברו של הנאשם שילם עבורו והנהג הסכים לכך (עמ' 14 שורות 20-24).

לטענת המתלונן בשלב זה של האירוע הנאשם העליב אותו וכינה אותו במילים "כושי, מסריח" (עמ' 14 שורה 24). הנאשם לא הואשם בעבירה ספציפית הקשורה לביטויים אלה.

המתלונן הוסיף ותיאר כי במהלך הנסיעה כשהגיע למודיעין חברו של הנאשם ניגש אליו, ביקש ממנו שלא יתעצבן והציע לו מים. לדברי המתלונן הוא הודה לחבר והשניים ישבו מאחור (עמ' 14 שורה 26 ואילך).

המתלונן תיאר כי כאשר הגיעו לירושלים ועברו את התחנה המרכזית, כשהוא עצמו עוד היה חגור בחגורת הבטיחות ועדיין לא הרים את בלם היד, הרגיש פתאום "פיצוץ בעין) ולאחר מכן מכות נוספות. לאחר המכה הראשונה הוא לא ראה דבר (עמ' 14 שורה 31-עמ' 15 שורה 6).

הנהג תיאר כי בזמן שהוא עצמו ישב עדיין במושב הנהג, הנאשם היכה אותו באגרוף לעין שמאל, לאף ולשיניים כשהוא עצמו מנסה להרים את בלם היד (עמ' 15 שורות 8-11). לאחר מכן הנאשם הכניס את ידו לכיסו של הנהג, שם החזיק הנהג את הכסף, אולם הוא לא נלחם על הכסף אלא ניסה להרים את בלם היד, אך הנאשם מנע זאת ממנו (עמ' 15 שורה 14 ואילך). בהמשך העדות העריך את סכום הכסף שהיה בכיסו ב-5,000 ₪ בערך (עמ' 18 שורה 8). הנאשם העיד כי קיבל מכה בברכו ממעקה הברזל של הנהג (עמ' 15 שורה 19). לאחר מכן התגלגל במדרגות האוטובוס והנאשם תפס אותו בחולצתו (שם שורות 25, 26).

המתלונן תיאר את מצבו הרפואי לאחר האירוע, ציין כי עבר שני ניתוחים באף והחלפה של כל השיניים הקדמיות וכי לא חזר לעבודתו מאז האירוע. הוא תיאר את מצוקתו ואת עלבונו מכך שהאירוע קרה, לטענתו, בשל צבע עורו (עמ' 16). הוא הכחיש טענה לפיה גנב את הפלאפון של הנאשם (עמ' 17 שורה 9 ואילך).

בחקירתו הנגדית נשאל המתלונן על טענת הנאשם לפיה תקף את הנאשם וקרע סוודר שלו. המתלונן השיב בשלילה מוחלטת (עמ' 20 שורה 15).

גם בנוגע לאירועים המוקדמים שבהם ניסה הנאשם למנוע את יציאת האוטובוס מהתחנה, טען המתלונן כי ירד מהאוטובוס כדי לבקש מהנאשם שיפנה את הדרך, אך לא היה מגע כלשהו בינו לבין הנאשם (עמ' 21, 22). המתלונן הכחיש גם את הטענה שלקח את מכשיר הטלפון של הנאשם (עמ' 24).

הודעותיו של המתלונן במשטרה הוגשו כראיות. בהודעה הראשונה, ת/10, מתוארים האירועים בדומה לתיאור שמסר המתלונן בבית המשפט. בהודעה תיאור ברור יותר של המשך אירוע התקיפה, כאשר המתלונן תיאר כי הנאשם משך אותו במדרגות האוטובוס, הוא נפל על הרצפה, שם קיבל מכה חזקה ברגלו, ושם גם נגנב הכסף מכיסו. כמו כן תיאר המתלונן כי לאחר האירוע אחד הנוכחים במקום נתן לו מכשיר טלפון שלדבריו נפל לאחד החשודים, ואדם אחר מסר לשוטר טלפון אחר.

ההודעה השניה ת/11 היא חקירתו של המתלונן באזהרה מיום 1.7.10 בחשד לגניבת הטלפון של הנאשם. המתלונן הכחיש את החשד וחזר על עיקרי האירוע. כמו כן תיאר את מצבו הרפואי באותו זמן.

לא מצאתי סתירות ושינויים מהותיים בין הגירסאות השונות שמסר המתלונן. במידה שקיימים הבדלים קלים, הם אינם חורגים ממה שניתן לצפות לנוכח הזמן שעבר מאז האירוע ומגבלות הזיכרון.

עדי תביעה נוספים

העד מרדכי קליין עבר ברחוב שרי ישראל בירושלים בזמן האירוע. הוא תיאר כי ראה אוטובוס עוצר בתחנה, וראה ש"הולך שם מהומה. נהג האוטובוס ירד מהאוטובוס והרביצו מכות שני אנשים אני לא יודע מי. אני לא יודע אם הוא היה בין האנשים שם. אחרי דקות עלה אחד בחזרה לאוטובוס וגנב לו כרטיסיות ואני לא יודע מה וברח. אני ראיתי את זה " (עמ' 26 שורות 19-22).