מדינת ישראל נ' רזניק(עציר)

החלטה

זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים עפ"י סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא תעודת ביטוח, אי ציות להוראות שוטר, נהיגה ברשלנות גרימת תאונת דרכים ועזיבת מקום תאונה.

עפ"י כתב האישום נהג המשיב ביום 7.7.10 ברכב על אף שביום 18.5.10 הוא נפסל ע"י קצין משטרה מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 30 יום בשל כך שלכאורה נהג בשכרות ועל אף שביום 3.6.10 נדחתה בקשת המשיב לביטול אותה פסילה מנהלית.

נטען בכתב האישום כי חרף אותה פסילה וחרף דחיית בקשתו של המשיב לביטול אותה פסילה, נצפה המשיב כשהוא נוהג בצומת רמת ישי, שוטרים שזיהו אותו כרזו לו לעצור ולעמוד בצד אך הוא לא ציית להוראותיהם, הוא פנה לנתיב שמאלה, לא ציית לרמזור אדום וחצה צומת ברמזור אדום.

בהמשך הוא נסע נגד כיוון התנועה כשהשוטרים בעקבותיו, בשלב מסוים הפסיקו השוטרים את המרדף אחרי המשיב בשל נהיגתו הפרועה ועל מנת שלא לסכן חיי אדם.

בשלב מאוחר יותר נהג המשיב בקלות ראש וברשלנות, סטה מנתיב נסיעתו, התנגש בקיר ונטש את הרכב כשהוא בורח רגלית מהמקום.

המבקשת טוענת כי די בקיומן של ראיות לכאורה להתנהגותו של המשיב כפי שפורטה בכתב האישום על מנת להעיד עליו שאין עליו מורא דין ולא דיין וכי מקומו מאחורי סורג ובריח על מנת להגן על ציבור משתמשי הדרך מפניו. מעשיו מבטאים זלזול בוטה הן בהחלטת קצין המשטרה על פסילתו והן בהחלטת בית המשפט שדחה את בקשתו לביטול הפסילה המנהלית והן בהוראות השוטרים שהורו לו לעצור והוא לא שעה להוראותיהם.

יתרה מכך, המבקשת טוענת כי למשיב עבר מכביד ביותר הן בתחום התעבורתי כאשר המשיב אוחז ברישיון נהיגה משנת 1992 ולחובתו רשומות 84 הרשעות קודמות והן בתחום הפלילי שלטענת המבקשת רשומות לחובתו של המשיב הרשעות בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו במס' הזדמנויות, תקיפות, התחזות לאחר, הפרת הוראה חוקית ועוד.

על כן, סבורה המבקשת כי אין לתת במשיב אמון וכי אין כל חלופה שתוכל לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור המשתמשים בדרך.

בפתח הדיון שהתקיים בפני היום הצהיר הסנגור כי לצורך הדיון בבקשה זו המשיב איננו חולק על קיומן של ראיות לכאורה.

עיינתי בחומר הראיות ומצאתי שאכן מצויות בו ראיות לכאורה שדי בהן, לצורך הבקשה שבפני כדי להוות תשתית מספקת למעצרו של המשיב. מדובר מן הסתם בבחינה ראשונית לכאורית בלבד של סיכויי ההרשעה ובלא שאדרש באופן פרטני ומדוקדק למשקלן של כל הראיות.

הסנגור הודיע כי נוכח קיומן של ראיות לכאורה לא יכול להיות חולק על קיומה של עילת מעצר וגם לכך אני מסכימה. אדם הנוהג לכאורה כשהוא פסול מלנהוג מעיד על מסוכנותו שלו וכשלכך מתווסף אי הציות להוראות השוטרים והמרדף שנוהל אחריו עד לתאונה ולנטישת הרכב והבריחה הרגלית, ודאי שקיימת עילת מעצר שלא ניתן לחלוק עליה.

נוכח קיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר מיקד ב"כ המשיב את טיעוניו ובקשתו של המשיב להסתפק בחלופת מעצר ולא לשלוח אותו למעצר מאחורי סורג ובריח.

בטרם אדרש לטענות הצדדים בעניין זה שוכנעתי כי מן הראוי לקבל את המלצתו של שירות המבחן בעניין.

אינני מקבלת את טענת הסנגור בדבר העיכוב שכרוך בקבלת תסקיר שכזה בטרם מתן החלטה. זאת, באשר עפ"י החומר שמונח בפני ובין היתר הטענות שהועלו על ידי התובע ונתמכו בפרוטוקול רשמי של בית הדין הרבני מותיר ספק משמעותי האם יהיה בכל חלופה שהיא כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב ומבחינה זו תסקיר המבחן יכול רק להועיל למשיב מבחינה זו שתפרס בפני בית המשפט התמונה במלואה בטרם מתן החלטה.

על כן, הריני מורה על קבלת תסקיר מעצר בכתב באשר לנסיבותיו האישיות של המשיב, משמעות המעצר, החלופות למעצר ולשחרור או המלצה בדבר תנאים מיוחדים לשחרור בערובה והפיקוח עליהם.

הטענות שנשמעו מפי ב"כ המשיב באשר למצבו הנפשי של המשיב ביחס למעצר בו הוא מצוין מן הראוי שתובאנה ע"י ב"כ המשיב בפני שירות בתי הסוהר.

התיק נקבע לקבלת התסקיר ליום 29.6.10 בשעה 13:00.

מעצרו של המשיב מוארך עד למתן החלטה אחרת.