מדינת ישראל נ' רותם ביטון

החלטה

1.זוהי בקשת הנאשמת לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהיעדרה.

כנגש המבקשת הוגש נגדה כתב אישום בגין שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בזמן נהיגה, עבירה לפי תקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה.

המבקשת עתרה ביום 11.7.12 בבקשה להישפט.

ביום 29.7.2012 נשלחה לנאשמת הזמנה לדיון שנקבע ליום 23.10.2012.

במועד הנ"ל, לא התייצבה הנאשמת ולבקשת ב"כ המאשימה, ניתנו הכרעת דין וגזר דין בהיעדרה.

2.המבקשת עותרת לביטול פסק הדין שניתן בהעדרה. לבקשתה הלאקונית ביותר, לא צורף תצהיר. מהבקשה עולה כי ביקשה להישפט על שימוש בטלפון ונשפטה בהעדרה.

המאשימה מתנגדת לבקשה ומדגישה כי הנאשמת אינה מעלה טעם כלשהוא לביטול פסק הדין.

3.שני תנאיםנדרשים לביטול פסק דין בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982. האחד – קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, והשני מניעת עיוות דין. ככל שאין חשש לעיוות דין, לא יבוטל פסק הדין, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת להיעדרות. ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז'(6) 793, ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פד' לט'(3) 279, רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (2004) לא פורסם וע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (2009), לא פורסם.

אי התייצבות כמוה כהודאה ואין לומר כי כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק דין. כמו כן אין חובה לקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין בנוכחות הצדדים (ראה רע"פ 9142/01 וע"פ 4808/08 דלעיל).

4.לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים לאור סעיף 130 (ח) וההלכות דלעיל לא מצאתי מקום להיעתר לה.

5.ראשית, הבקשה הוגשה בשיהוי שכן סעיף 130 (ח) לעיל קובע כי בקשה כגון דכאן יש להגיש תוך 30 יום. בעניינינו, פסק הדין הומצא לנאשמת ביום 10.12.2012 ומשהבקשה דנן הוגשה ביום 31.1.2013, דינה להידחות.

6.אף לגופו של עניין, כאמור לא נתמכה הבקשה בתצהיר ואין היא מפרטת סיבה כלשהיא לביטול פסק הדין.

המבקשת לא נתנה כל הסבר ו להעדר התייצבותה במועד שנקבע .ההזמנה לדיון נשלחה לאותה כתובת המצויינת בבקשה להישפט ואף פסק הדין התקבל באותה כתובת ממש. משעשתה הנאשמת דין לעצמה ולא התייצבה, אין לה להלין אלא על עצמה.

לבקשה לא צורף תצהיר וגם אם היה מצורף, לאור טיב הטענות שבפי הנאשמת, ספק אם היה בו להועיל.

מכל האמור, לא מצאתי סיבה מוצדקת לאי התייצבות.

7.הנאשמת לא טוענת כל טענה לעיוות דין ואינני מוצאת כל עיוות דין או חשש לו.

8.חזרתי ועיינתי ברכיב גזר הדין, קנס כספי בסך 1,200 ₪, ולא מצאתי בו חריגה מנורמת הענישה בעבירת כתב האישום בשים לב לעברה התעבורתי של הנאשמת (הכולל 26 הרשעות קודמתו) וזאת בייחוד שעה שהיא זו שיזמה את ההליך הנ"ל וביקשה להישפט.

9.לפיכך אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, 13 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: