מדינת ישראל נ' רושנדל

החלטה

 בפני בקשה להארכת פסילה מנהלית עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב, על פי סעיף 47 (ט) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 4.8.13, ניתן כנגד המשיב צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לתיק משטרה פ.ל. מספר 14410/2013, כאשר בהמשך, הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, לאחר שבגופו נמצאו, לכאורה, 410 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, בבדיקה שנערכה במכשיר "ינשוף".

ביום 2.9.13, טענו הצדדים לבקשה.

ב"כ המבקשת חזרה על האמור בבקשה וטענה כי מדובר בנהג חדש, הנוהג משנת 2012 בלבד וכבר צבר לחובתו 2 הרשעות קודמות, האחת כהולך רגל והשניה עניינה נהיגה במהירות העולה על המותר.

בנסיבות אלה, טענה ב"כ המבקשת, מדובר בחריגה גבוהה ביותר, שכן הכמות המותרת של אלכוהול לנהג חדש הנה 50 מיקרוגרם בלבד ולכן, ונוכח העובדה כי עבירה של נהיגה בשכרות הפכה ל"מכת מדינה" יש לפסול את רישיונו של המשיב עד לתום ההליכים בעניינו.

ב"כ המשיב, מצדו, טען לעניין נסיבותיו האישיות של המשיב, הנוהג בפועל משנת 2010. לדבריו, מדובר במי שבשל קשיים, לא יכול היה לשרת בצבא, אך כיום עובד באופן מסודר.

לשיטתו של ב"כ המשיב, אין מדובר בכמות אלכוהול המצדיקה פסילה עד תום ההליכים והמבקשת לא הציגה נימוקים מיוחדים המצדיקים פסילה כאמור.

עוד טען ב"כ המשיב, לעניין חומר הראיות בתיק, רמת לחות גבוהה במיוחד במועד ביצוע המדידה והעובדה כי המשיב טען כבר בחקירתו כי לא היה שיכור והבדיקה לא הייתה תקינה.

בנסיבות אלה, ביקש ב"כ המשיב לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, ושנית, הקביעה האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה כי, ביום 2.8.13, בשעה 03:20 לערך, נהג המשיב ברכב, בתל אביב ברחוב החרש ובהגיעו בסמוך לבית מספר 3, נעצר לבדיקה במחסום משטרתי.

המשיב נבדק בנשיפון אלקטרוני ולאחר שניתנה אינדיקציה לאלכוהול, עוכב לבדיקה.