מדינת ישראל נ' רומנו

בפני

שופט חגי טרסי

הכרעת דין

כתב האישום

נגד הנאשם, סוחר בשוק שוהם בנתניה, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות איומים והעלבת עובד ציבור – עבירות על סעיפים 192 ו-288 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 1.10.09 בשעה 11:30 לערך, רשמו פקחי העירייה ששון ארביב (להלן: "ארביב") ואליהו חג'בי (להלן: "חג'בי") דו"ח לנאשם בגין חריגה. בעקבות זאת החל הנאשם מקלל אותם: "על מה אתם רושמים לי דו"ח מושחתים בני זונות" ואיים עליהם: "אני אזיין אתכם, אתם תראו מה אני אעשה לכם" וכן: "אתם כל בוקר נכנסים לעסק שלי כולכם אחד אחד לוקחים 10-15 ₪ בשביל לקנות סיגריות כי אין לכם כסף ועכשיו אתם רושמים דו"ח". בהמשך איים על ארביב בכך שאמר לו: "אני אזיין אתכם, אני אזיין אותך אתה לא מכיר אותי, אני אדאג שלא תישאר בעבודה, אני יעלה לראש העיר ולדני שחר ומה שזה לא יעלה לי".

הנאשם מצידו אישר את קבלת הדו"ח ואת הויכוח המילולי שהתקיים בעקבותיו ואף אישר שאמר שיפנה לראש העיר על מנת לברר את התנהגות הפקחים, אך כפר באיומים ובדברי העלבון. כמו כן טען כי התלונה הוגשה על רקע התנכלות מכוונת מצד גורמי העירייה כלפיו, בעקבות הליכים משפטיים בהם נקט נגד העירייה בבית המשפט המחוזי, ואשר הסתיימו לאחרונה במתן פסק דין לטובתו. אציין כבר עתה כי לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, אינני סבור כי קיים קשר ישיר בין האירוע הנקודתי בו עסקינן לבין ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הנאשם לבין העירייה. כמו כן, על יסוד עדותם האמינה של הפקחים, שוכנעתי ברמה הנדרשת בפלילים כי הנאשם אכן ביצע את העבירות המיוחסות לו. להלן נימוקי.

פרשת התביעה:

מטעם התביעה העידו שלושה פקחים, אשר היו נוכחים במהלך חילופי הדברים במועד הנקוב בכתב האישום: ארביב, חג'בי ועמית הראלי (להלן: "הראלי"), שהיה אחראי על הפקחים בשוק באותה תקופה.

כמפורט בכתב האישום, העימות המילולי העיקרי התנהל בין הנאשם לבין ארביב, ועל כן ראוי יהיה לפתוח בעדותו של פקח זה. ארביב העיד ומסר כי הוא משמש כפקח מזה 28 שנים, וכי בינו לבין הנאשם אין כל קשר מיוחד. העד הסביר כי על פי נהלי העבודה המקובלים, מאפשרים הפקחים לבעלי העסקים בשוק להתארגן עד לשעה 10:00 לערך ולאחר מכן נרשמים דו"חות למי מהם שחורג מגבולות השטח המוקצב לו. לדבריו, ביום האירוע, בסביבות השעה 11:00, רשם לנאשם דו"ח בגין הנחת סחורה שלא במקום. באותו מעמד נכחו גם הראלי וחג'בי וכן פקח נוסף בשם יקי יעיש. כמו כן שמעו את חילופי הדברים גם כמה מבעלי העסקים באזור.

לדברי ארביב, בעקבות רישום הדו"ח החל הנאשם לגדף ולנבל פיו. בין היתר אמר הנאשם כי הוא מממן את הפקח, אשר נוהג להיכנס מדי בוקר לעסק ולקחת 10 ₪ לקנות סיגריות. כמו כן איים שידאג לפנות לרשויות, לראש העיר ולדני שחר ולהעיף את הפקחים מעבודתם: "הוא יראה לי מה זה, הוא יעיף אותי מהעבודה, אני אזיין, מושחת, אני אפנה לממונים שאתה לא תישאר יותר בעבודה..." (עמ' 14 ש' 29-30). ארביב השיב לו שהוא מוזמן לגשת לממונים ולהעיף אותו אם הוא יכול, ופנה מייד להגיש תלונה במשטרה.

במסגרת החקירה הנגדית התבקש ארביב להשיב לשאלות מפורטות באשר להתנהלותו ולמעשיו ביום האירוע. בחלק ניכר מהמקרים השיב כי אינו זוכר, למשל כשנשאל באיזו שעה הגיע לראשונה לשוק באותו בוקר, מה עשה עד לשעה 11:30, עם אילו פקחים נוספים הגיע לשוק והאם הראלי וח'גבי היו איתו באותו שלב. ב"כ הנאשם מבקש להסיק מכך שלא ניתן לתת כל אמון בדברי העד, אשר אינו זוכר לכאורה פרטים מהותיים הנוגעים לפרשה.

לטעמי אין מדובר בפרטים מהותיים כלל וכלל. המדובר באירוע שהתרחש לפני כשנה וחצי, כאשר מדי יום שגרת העבודה של הפקחים דומה. לפיכך, בהעדר כל אירוע חריג שקדם למתן הדו"ח, אין בעובדה שארביב לא זכר את שעת ההגעה המדויקת לשוק באותו בוקר והאם הגיע לשם לבד או בליווי פקחים אחרים, כדי לפגוע כהוא זה במהימנות גרסתו. כאן המקום לציין כי עדותו של ארביב הותירה בי רושם אמין. הפקח מסר עדותו באופן רגוע, מתון ובלתי מתלהם. בדבריו לא נמצאו סתירות ממשיות וההסברים שמסר לגבי ההתפתחויות מתקבלים על הדעת ועולים בקנה אחד עם כללי ההיגיון והשכל הישר. יתרה מכך, דבריו נתמכים באופן ממשי גם בעדותו האמינה של הראלי, האחראי על הפקחים.

הראלי העיד ומסר כי באותו יום החל לעבוד סביב השעה 10:00 ובהמשך ירד לרחבת השוק על מנת לעשות סדר בחריגות, בצוות שכלל 3-4 פקחים וביניהם ארביב, חג'בי ויקי יעיש. בשלב מסוים הגיעו לעסק של הנאשם, אשר החזיק סחורה בחוץ בחריגה מתחומי החנות שלו. הנאשם התבקש להכניס את הסחורה ומשלא עשה כן רשם לו ארביב ברירת קנס. בעקבות זאת החל הנאשם לקלל את ארביב ואת יתר הפקחים. בין היתר אמר "יה מזדיינים, אתם באים אלי שאני אתן לכם כסף לסיגריות. אני אגש לדני שחר, אני אתלונן עליכם" (עמ' 22 ש' 22-24).

הראלי מסר בעדותו כי ההכרות שלו עם הנאשם הנה בסך הכול טובה וכי על אף שרשם לו בעבר דו"חות במקרים רבים, מעולם לא נתקל מצידו בעבר ביחס בוטא. כמו כן הבהיר כי היחס אל הנאשם אינו שונה ביחס אל שאר בעלי הדוכנים, וכי כל מי שחורג מקבל דו"ח. עוד הכחיש העד מכל וכל את טענת הנאשם לפיה דו"חות שנרשמו לרוכלים אחרים, מתחריו של הנאשם, נקרעו בדיעבד על ידי הפקחים וניתנו למראית עין בלבד.

בהקשר זה הציג הנאשם בעדותו את המסמך נ/1 – דו"ח שנרשם למר כראדי יצחק ביום 1.10.09 בשעה 10:20. למעשה מדובר בקרעי דו"ח, אותם אסף הנאשם, לדבריו, והדביק על דף באופן המאפשר עיון לפחות בחלקו של הדו"ח. לטענת הנאשם, אותה השמיע עוד בחקירתו במשטרה ת/1, אותו כראדי הפנה אותו לדו"ח הקרוע ואמר לו שהפקחים קרעו אותו וזרקו אותו. כראדי זה לא הוזמן כלל להעיד מטעם ההגנה, כך שבעצם הצגת המסמך הקרוע אין כדי לאמת את טענותיו החמורות של הנאשם.

אך יתרה מכך, עיון במסמך הקרוע מגלה כי מדובר בעותק הראשון – הלבן – מבין 4 עותקים בצבעים שונים בהם נרשם הדו"ח. המדובר בעותק שנמסר ידנית לידי בעל העסק המקבל את הדו"ח, ועל כן העובדה שנמצא קרוע אינה מעידה כשלעצמה על מעורבות כלשהי מצד הפקחים, שכן אם אלה היו מבקשים למסור את הדו"ח למראית עין בלבד, היה עליהם להשמיד דווקא את העותקים הנוספים המתויקים בפנקס הדו"חות. בהקשר זה הבהיר הראלי כי מדובר בדו"חות ממוספרים, אשר אחריהם מתנהל מעקב ורק התובע העירוני מוסמך לבטלם. הנה כי כן, אין במסמך נ/1 כדי לאמת את גרסת הנאשם לפיה מתנהלת כלפיו התנכלות מכוונת לצד הפקחים. ההיפך הוא הנכון, המסמך מעיד כי גם לבעלי עסקים אחרים נרשמו באותו יום דו"חות, בדיוק כפי שהעידו הפקחים.

כאן המקום לציין כי גם הראלי הותיר בעדותו רושם מהימן ביותר. מדבריו ניתן היה להתרשם כי הוא מכבד את הנאשם ואת אביו ואינו נוטר להם טינה. עדותו הייתה מאוזנת ומתונה ולא כללה כל ניסיון להשחיר את פניו של הנאשם. העד אף לא התעלם כלל מטענותיו של הנאשם בנוגע למחדלי העירייה בטיפול במתחריו של הנאשם, אשר מנהלים בסמוך לחנותו עסקים מתחרים על אף שאין בידיהם רישיון עסק כדין.

העד, בהגינותו, אישר את דבר קיומם של עסקים בלתי מורשים, ואת העובדה כי במשך שנים ארוכות אין העירייה אוכפת כנדרש את חוקיה עליהם, אך הבהיר, כמו יתר המפקחים שהעידו, כי מדובר בהחלטות המתקבלות בדרגים גבוהים יותר בעירייה וכי הם עצמם אינם מוסמכים לפעול כלפי אותם בעלי עסקים, מעבר למתן הדו"חות השגרתיים בגין החריגות מהשטחים המסומנים של כל עסק.

מרכיב זה של עדות הפקחים היה אמין ביותר בעיני, וניתן היה מבין השיטין אף לחוש בתסכול מסוים שחשו בשל המגבלות שהושתו עליהם על ידי הממונים עליהם בהקשר זה. לצד דברים אלה, הדגישו הפקחים כי ככל שמדובר ברישום דו"חות בגין חריגות, לא הייתה כל איפה ואיפה ולא היה מבחינתם כל ניסיון מכוון להתנכל דווקא לנאשם ולאביו, ולהפלותם לרעה בהשוואה ליתר בעלי העסקים בשוק. לא מצאתי כל סיבה שלא לתת בדבריהם אלה אמון.