מדינת ישראל נ' רום רצון

הכרעת דין

בית המשפט מזכה את הנאשם מחמת הספק

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה בכך, שנהג ברכב ולא איפשר להולכת רגל שהחלה לחצות במעבר חציה להשלים את החציה בבטחה, וזאת בניגוד לתקנה 67 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

אין מחלוקת בין הצדדים בענינים הבאים:

1.הנאשם נהג ברכב מ.ר. 65-649-51 ביום 13.6.12 בסמוך לשעה 07.45 כשהוא נוסע בתל אביב, בדרך שלמה ממערב למזרח, כשהוא מגיע למעבר חציה שנמצא בסמוך לבית מס' 58.

2.יחד עם הנאשם היתה עימו ברכב חברתו ע"ה הדר יסעור.

3.השוטר ע"ת מס' 1 רס"ב ארי קוסטה, אשר ערך את הדוח ת/1 עמד בדרך שלמה ליד בית מס' 60 כ - 40 מטר מזרחית למעבר החציה.

המחלוקת בין הצדדים הינה כדלקמן:

לטענת המאשימה: הולכת הרגל חצתה במעבר חציה מצפון לדרום, הגיעה לפס רביעי מתוך 15 פסים. הולכת הרגל נאלצה לעמוד כחצי מטר מהרכב.

לטענת הנאשם: לא היתה כלל הולכת רגל על מעבר החציה או שהתקרבה לשפת המדרכה.

דיון והכרעה:

1.השוטר ארי קוסטה רשם דו"ח המתאר את ביצוע העבירה ע"י הנאשם (מוצג ת/1), כמו כן שרטט את מקום האירוע ומיקום הרכב של הנאשם (מוצג ת/2).

2.לפי עדות השוטר הוא עמד סטטי על דרך שלמה כ - 40 מטר ממעבר החציה בכיוון הנגדי בו נמצא הרכב של הנאשם.

3.לתמיכה בגירסת הנאשם הופיעה מטעמו עדת הגנה אשר נסעה עימו במועד האירוע והעידה אף היא כי לא היתה הולכת רגל במעבר החציה ואף לא מול מעבר החציה.

4.יצוין כי השוטר בדו"ח ת/1 לא ציין מה היה מצב התנועה, והאם רכב הנאשם היה בודד או שנסע עם רכבים נוספים. כמו כן, לא ציין היכן נעצר רכב הנאשם.

לדברי הנאשם היה רכב לפניו וכן רכב שנסע לימינו, והיתה תנועה ערה של הבוקר ומהירות הנסיעה היתה 30 קמש'.

5.בדברי הנהג שבת/1 צוין כי הנאשם אמר "היא היתה כאן ואני עברתי" ואולם הנאשם הוסיף בכתב ידו בסמוך לדברי הנהג כי אינו מסכים עם מה שכתב השוטר וכי הוא לא אמר את הדברים המיוחסים לו.

6.לדברי הנאשם והעדה מטעמו, הולכת הרגל היחידה שהיתה בסביבה היתה זו שהמתינה בתחנה לאוטובוס בקו 142.

7.לאור כל האמור לעיל, לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את העדויות, לא ניתן לשלול את גירסת הנאשם, יתכן כי עקב תנועת הרכבים במקום השוטר לא הבחין במדויק ברכב הנאשם ויתכן שרכב אחר עבר את העבירה נשוא כתב האישום, במיוחד לאור העובדה כי לטענת השוטר הוא עמד אלכסונית ממיקום רכב הנאשם במרחק של כ - 40 מטר.

לפיכך, בית המשפט קובע כי התביעה לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, אשר על כן, בית המשפט מזכה את הנאשם מחמת הספק.