מדינת ישראל נ' רוטמן ואח'

החלטה

בקשה להארכת מעצרם של המשיבים, הנחשדים במעורבות בהתקבלות בלתי חוקית במהלכה הפריעו לעבודת השוטרים. המבקשת נכונה לשחרר את המשיבים 1 ו-2 בתנאים, וכך גם לגבי משיבים 3-7 ובלבד שאלה, אשר סרבו עד כה להזדהות, יזדהו.

בפתח הדברים יצוין, כי בשל התנהגות המשיבים באולם, כמפורט בפרוטוקול הדיון, ובהסכמת בא-כוחם, נאלצתי לנהל את הדיון בהעדרם של המשיבים. נמסר לי על-ידי אנשי שב"ס שהמשיבים הפריעו לסדר התקין גם מחוץ לאולם, והדבר לא איפשר לשוב ולהכניסם לאולם. יש להצר כי התנהלות המשיבים חייבה אמצעי שכזה.

מחומר הראיות, שעיקריו סומנו על ידי, עולה כי המשיבים השתתפו באירוע ההתקהלות והפריעו לעבודות באתר בו, כך לדברי בא-כוחם, סברו כי קיימת מערת קבורה. האירוע אף הסלים לכדי עימותים אלימים עם השוטרים שהגיעו למקום, הצתת פחים וניסיון לחסום רחובות מרכזיים - מסמכים 4ג ו-2.

בכך גם מצוי המענה לטענת הסנגור, אשר נסמך על עפ"ג 55610-01-12 וטען כי אין לסווג את המקרה כעבירה של התקהלות אסורה. עיון באותו פסק דין מעלה, כי בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שיש לערוך איזון בין שיקולי חופש הביטוי, לבין עצמת ההתקהלות ונזקיה. הערך המוגן, כך נקבע, הינו שמירת הסדר, השלום והבטחון של בני הציבור המשתמשים ברחובות העיר (עמ' 7 ש' 28). באותו מקרה, שעניינו ב"הפגנת אופניים", נקבע כי ההפרעה שנגרמה לתנועה הינה מידתית ונסבלת, לא לוותה בגילויי אלימות או התלהמות ועל כן זוכו הנאשמים שם (עמ' 9 ו-11 לפסק הדין). לא כך המקרה שלפני בו, לפי החשד, הסלימה ההתקהלות לכדי מעשים אלימים וניסיון לחסום רחובות. לכן, לא ניתן לקבוע בשלב זה כי החשד לא מעלה ביצועה של עבירה של התקהלות אסורה, לצד העבירה הנוספת המיוחסת בבקשה.

הוספתי ובחנתי את חומר הראיות בנוגע לכל משיב, הגם שכולם נעצרו באירוע האמור. סבורני, כי קיים חשד סביר למעורבות כל אחד מהמשיבים באירוע. לגבי המשיב 1 אפנה למסמך 7, לגבי המשיב 2 למסמך 6, לגבי המשיב אליו מתייחסת המשיבה באות "א" – משיב 4 – אפנה להודעה 4ב, לרבות תיאור העימות עם השוטרים, לגבי המשיב "ב" (משיב 6) אפנה למסמכים 7 ו-8, לגבי המשיב "ג" (מס' 5) אפנה למסמך 5, לגבי המשיב "ד" (מס' 7) אפנה למסמכים 9 ו-10, ולגבי המשיב "ה" (מס' 3") אפנה למסמך 4ב בו תועד בין היתר האופן בו התבטא כלפי השוטרים.

מנקודה זו יש לפצל בין המשיבים:

לגבי המשיבים שהזדהו, משיבים 1 ו-2, טוב עשתה המבקשת כאשר הסכימה לשחרורם בתנאים. עמדת ההגנה, לפיה אין עילה לקביעת תנאים, אינה מקובלת עלי. המדובר באירוע מורכב, שהסלים כמתואר לעיל, ומכך עולה עילת מסוכנות. העימות הבוטה עם השוטרים מקים גם חשש הנוגע להתייצבות להמשך החקירה. לכן, אני סבור שיש לשחרר את המשיבים הללו בתנאים הולמים, שיפורטו בהמשך.

לגבי המשיבים שלא הזדהו (3-7), נוספת לעילות שפורטו לעיל גם עילה של חשש להתחמקות מן הדין. בסירוב קולקטיבי להזדהות יש גם משום התרסה כלפי סמכות המשטרה, המחזקת את החשש לשיבוש. לפסיקה של בית המשפט העליון הדנה בהתנהלות דומה של נחקרים, ראו בג"צ 5283/05 וכן בש"פ 6352/05. בפרשה האחרונה נסמך בית המשפט בין היתר על אי-ההזדהות כאלמנט המחזק את החשדות נגד הנחקר. דברים אלה יפים גם לענייננו. יודגש, עם זאת, כי החלטתי לא נסמכת רק על האלמנט של אי-הזדהות. אלמנט זה מתווסף לאלמנטים הנוספים שפורטו לעיל.

לגבי משיבים אלה אקבע, לכן, כי ניתן יהיה לשחררם בתנאים ובלבד שיזדהו.

במכלול השיקולים, אני מורה כדלקמן:

המשיבים 1 ו-2 ישוחררו בתנאים הבאים:

א. הרחקה מאתר הבניה בשנלר ירושלים למרחק שלא נופל מ-100 מטר למשך 180 יום.

ב. חתימה על ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 5,000 ₪ כל אחת

ג. הפקדת סך של 1500 ₪ לכל אחד מהמשיבים, להבטחת התנאים.

המשיבים 3-7 ישוחרר באותם התנאים, אך יתווסף לכך תנאי נוסף לפיו עליהם להזדהות בפני קצין המשטרה המסדיר את שחרורם (ראו בג"צ 5283/05 הנ"ל).

כל משיב שלא יעמוד בתנאים, יובא בפני שופט תורן בתוך 24 שעות.

ניתנה היום, כ"ט אדר תשע"ג, 11 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: