מדינת ישראל נ' רוזנברג ואח'

החלטה

אני מקבל את כתב האישום המתוקן.

ניתנה והודעה היום ט' תמוז תשע"א, 11/07/2011 במעמד הנוכחים.

בני שגיא, שופט

הכרעת דין

על יסוד הודאתו, אני מרשיע את הנאשמים בעבירה של פריצה לרכב בכוונה לגנוב- עבירה לפי סעיף 413ו סיפא לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

ניתנה והודעה היום ט' תמוז תשע"א, 11/07/2011 במעמד הנוכחים.

בני שגיא, שופט

גזר דין

הנאשמים הורשעו על יסוד הודאתו בעבירה של פריצה לרכב בכוונה לגנוב.

מדובר באירוע שהתרחש ביום 10.11.09- שעה שהנאשמים עמדו בסמוך לרכב, כאשר נאשם 1 פתח את דלת תא המטען של הרכב, ולאחר מכן את הדלת הקדמית, ונכנס לתוכו על מנת לבצע גניבה, כל זאת בזמן שנאשם 2 עומד בסמוך ומאבטח את הפעולה.

על פי הסדר הטיעון שגובש בין הצדדים, עתרו הם במשותף להטלת העונשים הבאים:

ביחס לנאשם 1- סוכם כי יוארך המאסר המותנה בן 6 החודשים שהוטל על הנאשם בת"פ 1459/06 בבית משפט השלום ברחובות, וכן קנס בסך 3,000 ₪.

ביחס לנאשם 2- סוכם כי יושת עליו עונש צופה פני עתיד וכן קנס בסך 500 ₪.

התובעת נימקה את הסדר הטיעון בקשיים מסוימים שהתגלו בחומר הראיות, ברצונה של התביעה להימנע מהעדת עד שהייתה כרוכה בסיכון לחשיפתו נוכח התפקיד בו הוא מכהן, במשקל שיש ליתן להודאת הנאשמים, להבעת החרטה ולעובדה כי ממועד ביצוע העבירה נראה כי הנאשמים נמנעו מלהסתבך בעבירות דומות.

ב"כ נאשם 1 הצטרף לעמדת התביעה והדגיש כי נוסף לכל הנימוקים שמנתה התובעת, מדובר בנאשם אשר היה במעצר בית תקופה ממושכת- 17 חודשים, ובאותה תקופה אף ערך צירוף תיקים משמעותי, ובכך הביא לידי סיום את כל התיקים הפתוחים כנגדו. הוסבר כי הנאשם המותנה, אשר סוכם כי יוארך, עמד לפני בית משפט השלום ברחובות אף באותו הליך צירוף שהסתיים בשנת 2009, אולם מטעמים שלא הובררו עד תום, לא הופעל או הוארך באותו הליך.

ב"כ נאשם 2 התייחס לחלקו המצומצם יותר, כך לשיטתו, של הנאשם 2 בביצוע המעשה, ולעברו הפלילי הלא מכביד הכולל רישום ללא הרשעה מבית המשפט לנוער בעבירה של סחיטה באיומים ועבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב משנת 2004.

בחנתי את נימוקי הצדדים להסדר הטיעון.

בכוונתי לכבד את הסדר הטיעון, אולם דומני כי חשוב שנאשם 1 יבין את כברת הדרך המשמעותית אשר התביעה הלכה לקראתו, וזאת נוכח עברו הפלילי המכביד והרלוונטי. אינני סבור כי קיים שוני משמעותי מבחינת חלקו של כל נאשם במסכת העובדתית. מדובר בביצוע בצוותא "קלאסי", ואין נפקא מינא לשאלה מיהו הנאשם אשר פתח את דלת הרכב ומיהו הנאשם אשר אבטח את המעשה.

אלמלא אותם שיקולים שמנתה התובעת ומנו הסנגורים, הקשורים לקשיים ראייתיים אשר עמדו בפני התביעה, נראה היה כי מדובר בהסדר גבולי ביותר בעניינו של נאשם 1- נוכח עברו הפלילי המכביד.

יחד עם זאת, ולאור הנימוקים שצוינו, ואף בשים לב לאינטרס הציבורי בכיבוד הסדרי טיעון ולאינטרס הציפייה של הנאשמים, יש מקום לכבד את ההסדר.

נתתי משקל משמעותי אף להצהרת הנאשם 1 כי יצא לדרך חדשה, פתח עסק עצמאי לממכר מזון והוא נמנע ממגע עם עולם הפשע.