מדינת ישראל נ' רודה

החלטה

בקשה לעיון חוזר.

נגד המבקש הוגש כתב אישום שעניינו עבירות של גניבה ותקיפה כדי לגנוב.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה נגד המבקש בקשה למעצרו עד תום ההליכים. בהחלטתי מיום 25.3.12, הוריתי על שחרורו של המבקש למעצר בית מלא, בבית הוריו בעכו ובפיקוחם של האמא ושתי האחיות.

בבקשתו הנוכחית, מבוקש לשנות את התנאים המגבילים שהוטלו על המבקש באופן שיתאפשר לו לצאת מדי יום ממעצרו לצורך עבודה, בפיקוח מר שמעון כהן, שכן של המשפחה העובד כעצמאי בעבודות ליטוש ריצוף ואריחים.

המשיבה התנגדה לבקשה. לשיטתה, לא התקיימה עילה לעיון חוזר, שכן חלף זמן קצר למן הורה ביהמ"ש על שחרורו של המבקש בתנאים ולא נטען כל שינוי בנסיבות המצדיק דיון בבקשה.

לגוף הבקשה נטען כי אין דרך אפקטיבית לפקח על המבקש במהלך שעות העבודה, ועל אף רצונו של המעסיק לעזור למשפחה, אינו יכול לשמש מפקח צמוד כל שעות היממה.

לאחר שבחנתי את הבקשה ושקלתיה, מצאתי להיעתר לה.

ראשית אציין כי מסכימה אני לטיעוני ב"כ המשיבה כי לא חלף זמן רב למן הורה ביהמ"ש על שחרורו של המבקש בתנאים, ואולם במכלול הנסיבות, בשים לב למהות העבירה, עוצמת עילת המעצר (ובעניין זה אני מפנה להחלטותיי הקודמות בתיק), העובדה כי טרם ניתן מענה לכתב האישום, דבר המלמד על הזמן הצפוי לסיום התיק (תזכורת לפני שופט קבועה ליום 4.7.12), כמו גם העובדה כי לא נרשמו הפרות לתנאים שנקבעו בעבר, מצאתי כדי להצדיק את הדיון בבקשה לגופה.

בעניין זה אני מפנה להחלטת ביהמ"ש העליון בבש"פ 3611/10 עימאד רמאל נגד מדינת ישראל, שם נקבע:

"אמנם ככלל אין מקום לכרסום בתנאי השחרור שנקבעו מבלי שחלף די זמן מההחלטה האחרונה בעניין זה, ומבלי שקמו נסיבות חדשות או התגלו עובדות חדשות. חלוף הזמן חשוב הן מאחר שזו מצוות המחוקק הן בשל הצורך שלא להעמיס יתר על המידה על מערכות המשפט העמוסות ממילא, והן בשל הטעם המהותי שעומד בבסיס הזמן החולף, המאפשר לבחון האם ניתן ליתן בנאשם אמון מספיק בשביל להקל עוד בתנאי שחרורו. עם זאת, חלוף זמן ניכר, כדרישת הסעיף, הוא מושג שאף הוא תלוי בנסיבות העניין, ובמקרים המתאימים ניתן לחרוג מנוהל הפסיקה ולדון בבקשה להקלת תנאי המעצר חרף העובדה שחלפו אך חודשים ספורים מאז ניתנה ההחלטה האחרונה בעניין תנאי השחרור." (הדגשה של הח"מ).

לגוף הבקשה, הופיע לדיון המעסיק המוצע, שהוא קבלן לעבודות ליטוש לאריחים וריצוף המתגורר בשכנות עם משפחתו של המבקש. המעסיק הביע נכונות לקחת את המבקש מביתו, להסיעו לעבודה יחד עם יתר העובדים, לפקח עליו ברציפות במהלך יום העבודה ולהחזירו הבית בסוף יום העבודה.

מחקירתו של המעסיק התרשמתי כי מדובר באדם נורמטיבי, אחראי וסמכותי, המבין את תפקידו כמפקח והמוכן ויכול למלא אחריו.

בבוא ביהמ"ש לבחון את בקשתו של אדם לעיון חוזר בתנאי מעצרו, על בית המשפט לבחון האם יש בהיענות לבקשתו, כדי לפגוע בתכליתה של חלופה זו. במקרה דנן, לא שוכנעתי כי במתן היתר למבקש לצאת לעבודה, יש כדי לפגום בתכליתה של חלופת המעצר שנקבעה בעניינו, בעיקר בשל התרשמותי החיובית מהמפקח.

כבר נקבע כי נוכח ההכרה בחשיבות יכולתו של אדם להתפרס ולדאוג לצורכי מחייתו, יש לנסות במקרים הראויים, על אף שמדובר בנאשם המשוחרר לחלופת מעצר, לבחון את אפשרות השתלבותו במסגרת עבודה, אשר תבטיח לו פרנסה ותעסוקה. זאת, כמובן, בכפוף לכך שלא יהיה בכך משום פגיעה באינטרס ציבורי סותר (בש"פ 2857/06 ממן נ' מדינת ישראל).

במקרה זה, לא התרשמתי כי מדובר במסוכנות גבוהה שהמעסיק לא יכול לאיין ושוכנעתי כי ניתן להשיג את תכלית חלופת המעצר גם אם המבקש יצא לעבודה.

אשר על כן, אני מאפשר למבקש לצאת ממקום מעצרו לצורך עבודה אצל מר שמעון כהן וזאת מדי יום, בימים א' – ה', בין השעות 6:00 (שעת היציאה מהבית) ועד השעה 18:00 (שעת החזרה לבית). ביתר השעות והימים ימשיך להיות במעצר בית בבית הוריו ובפיקוח המפקחות שאושרו.

* אם מסיבה כלשהי לא יתייצב מר כהן לעבודה, כי אז יהיה על המבקש לשהות בביתו ולא לצאת לעבודה.

* למן יציאתו מהבית, בזמן שהותו בעבודה ועד חזרתו הביתה, הוא יהא נתון צמוד ולפיקוחו של מר כהן.

* מר כהן יחתום על התחייבות עצמית ע"ס של 10,000 ₪, להבטחת מילוי התנאים שנקבעו בהחלטה זו.