מדינת ישראל נ' רובינשטיין ואח'

גזר דין

המעשה – כתב האישום המתוקן ותיעוד התקיפה:

לפי כתב האישום המתוקן בו הודו שלושת הנאשמים ואותן ראיות שהתקבלו ואינן במחלוקת, ארע המקרה בתאריך 30.4.11 בשעה 03:40 או סמוך לכך, בכניסה למועדון "שלוש מאות" ברחוב הרכבת 8 בתל-אביב. באותה עת עבדו במקום הנאשמים 1 ו-2 כמאבטחים, ואילו הנאשם 3 שסיים את משמרתו כמאבטח במקום אחר, הגיע למקום כדי לשוחח עם האחראי או עם חבריו.

המתלונן אסף אלאיו בילה במועדון עם קרוביו, יצא החוצה וכשביקש לחזור – סירבו המאבטחים ובהם הנאשמים להתיר לו להיכנס. מהעדויות שנשמעו, לרבות עדותו של המתלונן עצמו, נראה כי המתלונן היה שיכור. התרשמות זו מתחזקת לנוכח ערכי האלכוהול הגבוהים שנמצאו בבדיקת מעבדה שנערכה בבית החולים אליו פונה המתלונן מיד לאחר האירוע [תע/4]. נראה ששכרותו של המתלונן תרמה במידה זו או אחרת להמשך האירוע, ומכל מקום – זו היתה הסיבה המוצהרת לסירובם של המאבטחים להתיר את חזרתו של המתלונן למועדון.

המעשה תועד במצלמת אבטחה ותקליטור הסרט הוגש לבית המשפט [ת/7]. כך, אמנם ללא המלל הנלווה, ניתן לתאר את האירוע הקצר והמהיר לפרטיו:

לפני האירוע, נראים המתלונן ובן-דודו ליד המחסום, כשבן הדוד מדבר עם המאבטחים. מהעדויות ומהמחוות הנראות בסרט עולה שבן הדוד ביקש מהמאבטחים לאפשר את חזרתם למועדון אך אלו מסרבים.

בשעה 03:30 ניגש המתלונן למחסום מאחוריו ניצבו הנאשמים, דיבר איתם ואז הנאשם 3 סטר לו והמתלונן נהדף לאחור. המתלונן שב קדימה למחסום, הניף את ידיו וניסה להכות את המאבטחים שעמדו מעבר למחסום, וניער את המחסום. הנאשם 2 הכה בתנועת הדיפה בפניו של המתלונן והנאשם 1 הפנה מכת אגרוף לפניו. אז יצאו המאבטחים לעבר המתלונן אל מעבר למחסום והנאשם 3 שלף אלה או מעין חוטר והכה בו את המתלונן. שני מאבטחים נוספים תפסו את המתלונן וניסו להשתלט עליו, כשאחד מהם מכה אותו.

המתלונן נהדף לאחור אך חזר למחסום והנאשם 3 הכה אותו באגרוף בפניו.

המתלונן הרים חלק-מחסום וניסה לזרוק אותו על המאבטחים, ואז יצא לקראתו הנאשם 1, הכה אותו באגרוף והמתלונן נפל ארצה ונותר שכוב, כשאנשים מתגודדים סביבו.

האירוע כולו נמשך פחות מדקה.

תוצאות המעשה:

למתלונן נגרמו חתך עמוק בקרקפתו שהצריך תפירה וכן חבלות בפניו. עד היום נותרו צלקות, אחת בקדמת הגולגולת והשניה באפו. על אלו מעידים המסמכים הרפואיים ומראה העיניים.

לדבריו, גרם לו האירוע לזעזוע ולדיכאון שסוף-דבר הובילו להפסקת עבודתו בחברת "טבע" כחצי שנה לאחר המקרה ולקשיים חברתיים. דברים אלו שמסר המתלונן נתמכו גם בעדותו של בן-דודו, ועל-אף היעדרם של מסמכים רלבנטיים לעניין הפסקת העבודה, נאמנים עלי דברי המתלונן.

תסקירים ונסיבות אישיות:

לנאשם 1:

הנאשם כבן 51, נשוי ואב לבת בוגרת. הנאשם בעל השכלה אקדמאית שעלה ארצה, עובד כאיש תחזוקה ומשלים הכנסה בסופי שבוע כמאבטח.

הנאשם נטול עבר פלילי.

בפני שירות המבחן, כמו בחקירתו במשטרה, נטל הנאשם אחריות למעשיו. השירות התרשם שמדובר באדם שאיננו אלים או אימפולסיבי, וחלקו באירוע נבע מתחושות הבהלה והחרדה שחש, בין היתר עקב התקלות אלימה קודמת בסיטואציה דומה לפני שנים. מאז המקרה חדל הנאשם מלעבוד כמאבטח.

שירות המבחן התרשם אפוא מהיותו של הנאשם אדם נורמטיבי בעל ערכים תקינים, שפעל באופן החורג מאוד מאורח חייו, והמליץ להימנע מהרשעתו או לבטלה, לחייבו בשל"צ לצד צו מבחן, וכן להטיל עליו לפצות את המתלונן.

לנאשם 2: