מדינת ישראל נ' רובין

גזר דין

הנאשם הורשע בנהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירות על סעיפים 67 ו-10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 וסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל-1970. יוטעם כי רשיון נהיגתו של הנאשם פקע עוד בשנת 1985.

ביום 20.3.10 שעה 04:50 לערך, נהג הנאשם רכב מ.ר. 6798506 בתל אביב, ברחוב מעפילי אגוז.

בתיק 8318/06 בבית משפט לתעבורה ברמלה, הוטלה על הנאשם פסילה למשך שנתיים. דבר הפסילה הודע לנאשם, אך הוא לא ביצע הפקדה במזכירות בית המשפט של רישיון נהיגתו או תחליף רישיון.

יובהר כי תחילה הורשע הנאשם בהעדרו עקב אי התייצבותו, אך מאוחר יותר הורשע על פי הודאתו.

יובהר כי בתחילה ביקש הנאשם לצרף תיק זה לתיק 7931-06-11, ולכן נדחתה שמיעת הטיעונים לעונש, אך מאוחר יותר חזר בו מכוונתו זו.

טיעוני הצדדים לעונש:

ב"כ התביעה ציינה כי הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1975. משנת 1985 רישיונו אינו בתוקף. לחובתו 54 הרשעות קודמות בתעבורה, לרבות הרשעות שנעברו לאחר מועד פקיעת רישיון הנהיגה. לנאשם עבר פלילי מכביד בעבירות סמים, רכוש, אלימות, מרמה וזיוף.

לנוכח העובדה כי הנאשם שב ונהג בזמן פסילה גם לאחר האירוע הנוכחי ואין עליו מורא הדין, עתרה ב"כ התביעה כי בית המשפט יטיל על הנאשם מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לתקופה ארוכה, יפסול את רישיון נהיגתו לשנים ארוכות, וכן יטיל עליו מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס.

בא כוח הנאשם עתר כי בית המשפט יסתפק בהטלת מאסר לריצוי בעבודות שירות, ולא יטיל עליו מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. הוא הפנה לנסיבות חייו של הנאשם כמפורט בתסקיר וטען כי לדברי הנאשם הוא נגמל משימוש בסמים.

העקרונות בקביעת הענישה:

על פי סעיף 40ב' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, העיקרון המנחה בענישה הוא הלימה בין חומרת מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בצד העבירה של נהיגה בזמן פסילה קבע המחוקק עונש מאסר למשך שלוש שנים.

ההלכה היא כי בנהיגה בזמן פסילה מסכן הנהג את שלום הציבור ומבטא זלזול בצווים של בית המשפט, ועל מנת להרתיע נהגים מביצועם, יש לשגר מסר עונשי חד וברור.

רע"פ 665/11 עאלה אבו עמאר נ' מדינת ישראל, שם פסק כב' השופט א' רובינשטיין:

"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת; ראו למשל סעיפים 7 ו-12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור".

רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' מוראד אבו לבן, שם פסק כב' השופט א' א' לוי:

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב .... שיקולים נוספים הבאים בחשבון הם הרצון להתמודד עם התופעה של נהיגה בזמן פסילה, שעל חומרתה הרבה כבר עמדתי, והצורך לשגר מסר ענשי חד וברור כדי להרתיע את ציבור הנהגים. נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי אף הן מהוות נתונים מן העניין. אין דינו של נאשם שלחובתו שורה ארוכה של עבירות תעבורה, ועבירות של נהיגה בזמן פסילה בפרט, כדין מי שנוהג לציית בדרך כלל להוראות החוק."

רע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מדינת ישראל, שם פסקה כב' השופטת א' פרוקצ'יה:

"נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רשיון טומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט. עניינו של המבקש חמור פי כמה, נוכח העובדה שנהיגתו במצב של פסילת רשיונו נעשתה בעת שהיה תלוי נגדו מאסר על תנאי של 12 חודשים בגין עבירה קודמת של נהיגה בזמן פסילת רשיון. בנסיבות אלה, אין צורך בחיזוק נוסף למסקנה המתבקשת כי מדובר בנאשם המזלזל זלזול עמוק בחוק, בצווי בית המשפט, ובחובתו הבסיסית לקיים את הכללים שהחברה קבעה להבטחת חייהם ושלומם של בני הציבור."