מדינת ישראל נ' רובין(עציר)

החלטה

1.המשיב ועימו שניים נוספים עומדים לדין בבית משפט השלום בבאר שבע.

במקביל להגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את השלושה עד לתום ההליכים.

בית משפט השלום, כב' השופט ד. בן טולילה, החליט לשחרר את השלושה לחלופות מעצר בית.

בפני ערר שהגישה המדינה נגד החלטת השחרור בעניינו של המשיב.

2.ואלה עיקרי העובדות הצריכות לענייננו.

בכתב האישום שלושה אישומים.

באישום הראשון נטען כי המשיב ושני הנאשמים קשרו קשר לתקוף את המתלונן סבי חטיב. בשעות הערב של 14.11.11 בעת שהמתלונן סעד במסעדה בבאר שבע נכנסו שמה שלושת הנאשמים, ניגשו אל המתלונן ויצאו עימו מחוץ למסעדה. הם הובילו אותו לפינת רחוב סמוכה שם היכה המשיב בפניו כששני הנאשמים האחרים "…החזיקו בידיהם במכשירים חדים". המתלונן נפל ונמלט מהמקום. בשל מעשים אלה מיוחסות לשלושת הנאשמים (ובהם המשיב) עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע אותו הפשע.

האישום השני מכוון כנגד המשיב דנן בלבד. על פי הנטען בו המתלונן א. מנחמוב היה חייב כסף למשיב. ב- 6.7.11, סמוך לחצות, טלפן המשיב למתלונן, דרש ממנו את פרעון החוב ואיים עליו כי אם לא ישלם באותו היום – הוא "יגיע אליו הביתה".

יומיים לאחר מכן ב- 8.7.11 טלפן המשיב למתלונן ושב ואיים עליו כי יבוא אליו ו"ישבור לו את הראש".

הוא שב על איום זה פעם נוספת במהלך השיחה ושב ואמר לו כי "…אני בדרך אליך".

בשל מעשים אלה מיוחסת למשיב עבירה של סחיטה באיומים.

האיום השלישי מיוחס לנאשם מס' 2 – ואינו מעניינו של ערר זה.

3.בית משפט השלום בהחלטה מפורטת ומנומקת ולאחר ניתוח מדוקדק של חומר החקירה מצא כי חומר זה עולה כדי ראיות לכאורה להוכחת האישום השני (סחיטה באיומים מיולי 2011), וכי קיימות ראיות לכאורה גם להוכחת האישום הראשון (התקיפה והקשר לתקיפה) – אולם אלו – כך מצא ביהמ"ש – בעוצמה חלשה ונמוכה.

נוכח זאת וכן לאור העובדה שלמעשה הסחיטה הנטען לא נלוו מעשי אלימות ומאז ביצועו (ביולי 2011) לא נטען להמשך, במעשים או בדיבורים, לאותן שיחות טלפון, החליט בית המשפט כי ניתן לבחון שחרור המשיב לחלופת מעצר והורה על עריכת תסקיר מעצר (החלטה מיום 20.2.12).

תסקיר המעצר מיום 13.3.12 לא בא בהמלצה לשחרור מהמעצר וזאת בשל הערכת הסיכון הגבוהה שמצאה קצינת המבחן במשיב נוכח עברו הקשה בפלילים ומעורבותו העמוקה במסגרות עברייניות – הכל כמפורט באותו התסקיר.

קצינת המבחן הוסיפה ובחנה את חלופת המעצר שהוצעה בביתה של בת זוגו של המשיב בבאר שבע – ומצאה כי היא בלתי הולמת בהיותה בעירו של המשיב בבאר שבע.

בהחלטה נוספת, מיום 14.3.12, הורה בית משפט השלום לשירות המבחן לשוב ולבחון חלופת מעצר אחרת שהוצעה בבית חברים של המשיב בדימונה.

בגדרו של ערר שהגישה על כך המדינה הוסכם כי חלופת המעצר בדימונה אינה מתאימה וכי תיבחן חלופה אחרת – מחוץ לבאר שבע – ואם תאושר אותה החלופה שומרת המדינה על זכותה לשוב ולערור על עצם ההחלטה לעניין עוצמת הראיות הלכאוריות והיתכנות חלופת מעצר באשר היא – לכשעצמה.

וכך, ביום 27.3.12 הורה בימ"ש השלום על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר החדשה – מעצר בית מלא ובאיזוק אלקטרוני בבית חברים של המשיב במושב תלמי בילו – בתנאי הפיקוח והערובות שנקבעו באותה ההחלטה.