מדינת ישראל נ' רובין(אסיר)

נוכחים:

ב"כ המאשימה עוה"ד ליאת שפיר (מאיה בוצר)

הנאשם הובא ע"י שב"ס וב"כ עוה"ד תרצה קינן

גזר דין

הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, בהפרת הוראה חוקית, בכניסה והתפרצות למקום שאינו משמש למגורים וגניבה, בגניבת רכב ובנהיגה בקלות ראש ללא רשיון נהיגה וביטוח.

כרונולוגית, באוקטובר 2009, בשעות הלילה, גנב רכב, נהג בו בקלות ראש בכך שסטה לשולי הדרך, פגע במסלעה והתהפך. הנאשם עשה כן בהיותו בלתי מורשה לנהיגה וללא בטוח המכסה את נהיגתו (ת"פ 2059-07-10). באפריל 2010, בשעות הבוקר המוקדמות, התפרץ למסעדה וגנב רכוש וכסף (ת"פ 23745-05-10). במאי 2010 שוחרר למעצר בית אותו הפר ביולי (ת"פ 1249-07-10).

ב"כ המאשימה עמדה על סיכון עצמו וכלל המשתמשים בדרך. ציינה כי ביצע שתי עבירות רכוש, אשר הוכרו זה מכבר כ"מכת מדינה", עקב נפיצותן ופגיעתן בציבור בכל המישורים. הפנתה לעברו המכביד הכולל עבירות במגוון תחומים, כאשר מאסר קצר בפועל לצד מאסר מותנה והתחייבות לא היה בהם כדי להרתיעו. עתרה, מטעמי גמול והרתעה כאחד למאסר בפועל, תוך הפעלת המאסר המותנה, למאסר על תנאי, לפסילה ולהפעלת ההתחייבות.

באת כוחו התמקדה בנסיבותיו האישיות והבריאותיות המורכבות. במספר רב של הזדמנויות נמצא בלתי כשיר לעמוד לדין עקב מצבו הנפשי. הבהירה כי בהעדר תובנה למצבו לא הומלץ על הליך טיפולי, חרף הנזקקות הקיימת. התייחסה לכל עבירה בפני עצמה, על נסיבותיה, וביקשה שלא לראות בהן משום זלזול בהחלטות ביהמ"ש או רצון להרע, אלא נעברו עקב דלות. ציינה כי נפל קורבן לאלימות בין כתלי בית המעצר ולכן הועבר לרימונים. ביקשה, במצבו, להקל עמו.

הנאשם הסביר שעבר את העבירות, עליהן מצר ומתחרט, בהשפעת הסם. ביקש עזרה בשיקום, על מנת לעשות משהו בחייו.

הנאשם יליד 1989, בעל 100% נכות נפשית. נסיבותיו המשפחתיות נסקרו ע"י שרות המבחן. גדל רוב הזמן במשפחות אומנה ומוסדות חסות הנוער. החל את מעורבותו בפלילים בגיל צעיר. בהיותו בן 14 החל שימוש בחומרים פסיכואקטיביים לרבות אלכוהול. על הרקע הזה לצד מצבו הנפשי מתנהל בחוסר יציבות, כשהוא נעדר מקורות תמיכה. חרף מוטיבציה מילולית, בהעדר תובנה, לא הומלץ על מסגרת טיפולית סגורה לתחלואה כפולה.

את מעורבותו בפלילים החל בשנת 2001, עוד בטרם מלאו לו 13. בעברו עבירות רכוש, אלימות, סמים, בריחה ממשמורת חוקית והפרת הוראה חוקית. בין השנים 2006 - 2009 נקבע 8 פעמים כי אינו מסוגל לעמוד לדין בגין מחלת נפש. בפברואר שנה זו נדון ל - 5 חודשי מאסר בעבירת איומים וביולי 2010 הסתפק ביהמ"ש במעצר אותו ריצה לצד מאסר מותנה והתחייבות, בין היתר בגין הפרת הוראה חוקית של אותו מעצר בית אותו הפר גם כיום. לא היה בענישה זו כדי למנוע את הישנות העבירה פחות מחודש אח"כ.

הנאשם הוכיח במעשיו כי מסכן הוא את בטחון הציבור ורכושו ומתעלם מהחלטות ביהמ"ש. בהעדר אפיק טיפולי שיקומי לא נותר אלא הפן העונשי. ואם בכל זאת לא אמצה עמו את מלוא חומרת הדין הרי זאת על שום נסיבותיו האישיות הקשות ומצבו הנפשי.

אשר על כן, הנני דנה הנאשם לעונשים הבאים:

הנני דנה הנאשם ל - 27 חודשי מאסר מתוכם 15 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר שלא יעבור כל עבירת רכוש מסוג פשע.

מורה על הפעלת עונש המאסר המותנה למשך 4 חודשים אשר הושת בבימ"ש השלום נתניה, ביום 13.6.10, בת"פ 48754-05-10. מתוכו, 3 חודשים ירוצו במצטבר למאסר שהוטל וחודש בחופף.

סה"כ ירצה הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל החל מיום המעצר 2.7.10 ובניכוי תקופות המעצר הנוספות מיום 10.5.10 עד 17.5.10, כפי דיווחי ב"כ המאשימה.

מורה על הפעלת ההתחייבות בסך 1500 ₪, אשר הושתה בבימ"ש השלום נתניה, ביום 13.6.10, בת"פ 48754-05-10. ההתחייבות תשולם ב - 3 תשלומים חודשיים שווים ורצופים הראשון תוך 60 יום מיום שחרורו מהמאסר. עם השחרור יתייצב במזכירות ביהמ"ש לקבלת שוברי התשלום.

הנני דנה הנאשם ל - 6 חודשי מאסר אותם ירצה באם תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר יעבור כל עבירת רכוש מסוג עוון למעט החזקת נכס חשוד כגנוב, או הפרת הוראה חוקית או נהיגה בזמן פסילה.

הנני פוסלת הנאשם מלקבל ומלהחזיק רשיון נהיגה למשך שנה. בהיותו בלתי מורשה הפסילה תחל עם שחרורו מהמאסר ללא צורך בהפקדה.

תשומת לב שב"ס לצורך לשלבו במתקן בו קיימים שרותי בריאות הנפש.