מדינת ישראל נ' רדומסקי

החלטה

לפני בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש. על פי האמור בבקשה, נטען כי בידי המבקשת ראיות לכאורה שביום 2.8.13 שעה 03.30 לערך נהג המשיב ברכב ברחוב ירמיהו בת"א בהיותו שיכור. המשיב נצפה על ידי שוטר נצמד עם פגוש רכבו לרכב אחר – לאחר שנשמע קול של מכה. בדיקה שנערכה למשיב גילתה בגופו ריכוז אלכוהול של 930 מ"ג לליטר אויר נשוף. המשיב גם נכשל במבחני הביצוע שנערכו לו.

למשיב רישיון נהיגה משנת 1996. מאז צבר לחובתו 10 הרשעות בתעבורה, לרבות בעבירות של נהיגה בשכרות מכוח סירוב, אי ציות להוראות שוטר, נהיגה בזמן פסילה וללא רישיונו ונהיגה בקלות ראש. למשיב גם רישום פלילי בגין עבירות של איומים, הפרעה לשוטר והעלבת עובד ציבור. נגד המשיב תלוי ועומד עונש מאסר בר הפעלה בתיק העיקרי למשך 6 חודשים (תיק 1110/10 בבימ"ש זה). נטען, כי חרב המאסר המותנה לא הניאה את המשיב מלשוב לסורו ולנהוג בעת היותו בגילופין, פעם נוספת, ומכאן ניתן ללמוד כי מדובר באדם שאין אימת הדין שורה עליו והרגיל לזלזל בחוק ובאוכפיו.

המשיב הובא לדיון בעניין מעצרו בפני כב' השופט ד"ר אבינור בבימ"ש משפט השלום בת"א. כב' השופט אבינור הורה על שחרורו של המשיב בתנאים כמפורט בהחלטתו אולם לאחר שנציג המבקשת עתר להורות על עיכוב ביצוע החלטת השחרור, עוכב שחרורו של המשיב עד 4.8.13 שעה 10.00. בפועל, חלף הגשת ערר על החלטת כב' השופט אבינור הגישה המשיבה בקשה זו.

בטיעונו, לא חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של מסוכנות הנשקפת מן המשיב. לדבריו, בעת שהוגשה בקשה זו ונפתח התיק במזכירות הייתה השעה 10.30 כך שצו עיכוב הביצוע עליו הורה כב' השופט אבינור פקע ולפיכך יש להתייחס למשיב כאל מי ששוחרר. עוד הלין ב"כ המשיב על כך שהמבקשת לא ניצלה את עיכוב הביצוע לו עתרה לצורך הגשת ערר על החלטת השחרור בתנאים שיצאה תחת ידו של כב' השופט אבינור אלא החליטה להגיש בבימ"ש זה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. עוד נאמר כי יש טעם לפגם בכך שבמסגרת הבקשה מיוחסת למשיב פגיעה ברכב אחר בעוד שכתב האישום שהוגש נגד המשיב שותק בנקודה זו. ואחרון – אם כי לא שולי בחשיבותו – טוען ב"כ המשיב כי העבר הפלילי אליו מתייחסת המבקשת הוא מבימ"ש לנוער וכי למשיב "אין הרשעה בפלילים".

במועד הדיון נחקרו אביו ואימו של המשיב לצורך בחינת התאמתם כמפקחים על המשיב, היה ויוחלט לשחררו לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

ראיות לכאורה

לטעמי, עמדה המבקשת בנטל להראות קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב במסגרת הליך זה. כל טענת – נגד בעניין זה לא נטענה ע"י ב"כ המשיב ולטעמי לא בכדי.

מסוכנות:

אין ספק כי מי שבוחר לכאורה לאחוז בהגה רכב ולנהוג בעת שבגופו כמות אלכוהול גבוהה במיוחד, כמו במקרה זה, מעיד על עצמו כי יש בהמשך נהיגתו משום סכנה לציבור המשתמשים בדרך. מסוכנות זו נלמדת גם מן העבר הפלילי התעבורתי של המשיב. יחד עם זאת, ראוי להדגיש כי במקרה זה לכאורה לא נצפה הנאשם כשהוא נוהג כברת דרך ממושכת בהיותו שיכור אלא נצפה על ידי שוטר נצמד עם פגוש רכבו לרכב אחר – לאחר שנשמע קול של מכה. הגם שאין מקום להקל ראש או לזלזל בכל סיטואציה בה בוחר אדם המצוי תחת השפעת אלכוהול ליטול לידיו את ההגה ולנהוג, עדיין יש וצריך לערוך הבחנה בין המסוכנות הנשקפת בנסיבות בהן נצפה המשיב נוהג ברחובה של עיר כשהוא שיכור לבין המסוכנות הנשקפת בנסיבות בהן המשיב נצפה נוהג בעת היות רכבו בחניה כשהוא מתנגש עם חזיתו הקדמית בפגוש אחורי של רכב אחר. במקרה האחרון, בו עסקינן, מדובר במידת סיכון קטנה יותר לשלום הציבור וההתייחסות אל האפשרות לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר בנסיבות אלה צריכה להיות בהתאם.

על כך יש להוסיף, כי על פי טענת ב"כ המשיב – שלא זכתה למענה מן המבקשת – הרשעותיו של המשיב הן עוד מן התקופה שבית המשפט לנוער קנה סמכות לדון בעבירות שביצע המשיב. אין כמובן מקום להקל ראש בכל עבירה שבוצעה – ובעבירות שביצע המשיב בפרט – גם אם אלה נדונו בפני בית המשפט לנוער. יחד עם זאת, חלוף הזמן מן המועדים בהם הורשע המשיב בצירוף העובדה כי המשיב היה נתון אותה עת לשיפוט בית המשפט לנוער מקהה את עוקצו של עברו הפלילי לצורכי הליך זה.

שחרור לחלופה

כידוע, מצווה בית המשפט לשקול, גם לאחר שנחה דעתו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב וגם בהינתן קיומה של עילת מעצר, אם אין אמצעי חלופי שביכולתו להבטיח את שלום הציבור תוך פגיעה פחותה ומידתית יותר במשיב מאשר מעצרו מאחורי סורג ובריח. יסוד מוסד בעניין זה הוא יכולתו של בית המשפט ליתן אימון במשיב. אין ספק כי העובדה שהמשיב בחר ליטול הגה רכב בעוד עונש מאסר תלוי ועומד מעל ראשו ובשעה שכבר הורשע בעבירה דומה לזו המיוחסת לו כיום בעבר מקשה ליתן בו אימון לצורך שחרור בחלופה. יחד עם זאת, יש לזכור כי המשיב מעולם לא הורשע בהפרת צו שיפוטי וב"כ המשיב הסכים לפסילתו של המשיב לנהיגה עד תום ההליכים בעניינו. בשים לב לאמור, לנסיבות המקרה כפי שפורטו לעיל ובהינתן הכלל הידוע לפיו רק במקרים חריגים יורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים של מי שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות תעבורה, אני סבור כי מקרה זה מתאים לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר. עם זאת, אציין כי לא התרשמתי כי יש ביכולת שני הוריו של המשיב לשאת לבדם במעמסת הפיקוח הצמוד על המשיב משך כל תקופת היותו משוחרר בתנאים ועל כן מצאתי להוסיף לתנאי השחרור גם איזוק אלקטרוני.

הערה לעניין הבקשה לעיכוב הביצוע

בשולי הדברים ראיתי להתייחס לסוגיה שהתעוררה בעניין עיכוב ביצוע החלטתו של כב' השופט אבינור. בבש"פ 3399/10 אבו עייש נ' מ"י (לא פורסם, 11.5.10) קובעת כב' השופטת ארבל כי הפרקטיקה לפיה עותרת המדינה לעיכוב ביצוע החלטה ובמקביל מגישה גם בקשה למעצר עד תום ההליכים " . .וזאת מבלי שיוגש ערר כלל. דרך פעולה זו אינה פסולה בעיני, אך יש להדגיש כי זאת ניתן לעשות בכפוף לכך שהמדינה מודיעה מלכתחילה לבית המשפט שבפניו הבקשה לעיכוב הביצוע על כך שהיא שוקלת אפשרות של הגשת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים בתקופת עיכוב הביצוע, במקום הגשת ערר, ובית המשפט מאשר זאת.".

ראוי, לטעמי, כי המבקשת תפנים את הדברים ותיישמם מכאן ולהבא.

לאור כל האמור אני מורה כדלהלן:

אני מורה על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בבית הוריו ברחוב פועלי ציון 15, הרצליה, שם ישהה המשיב בפיקוח לסירוגין או יחדיו של הוריו, מר ישראל רדומסקי, ת"ז 63803431 ואימו גב' מירי רדומסקי ת"ז 41291725.