מדינת ישראל נ' רגוב(עציר) ואח'

הכרעת דין

אני מרשיע את כל אחד מהנאשמים בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת על סמך הודאתו בעובדות.

ניתנה והודעה היום כ"ז שבט תש"ע, 11/02/2010 במעמד הנוכחים.

חיים נחמיאס, שופט בכיר

גזר דין

שקלתי את טענות הצדדים ונסיבות הענין.

צודק בא כח המאשימה בטיעונו שאין להקל ראש בעבירה שבה מדובר, רק גורמי הבטחון המוסמכים הם שיחליטו לאחר בדיקה ראויה ועל פי סמכויותיהם מי מתושבי השטחים רשאי להיכנס לשטח מדינת ישראל. מדובר בימים שאינם פשוטים, אתמול נדקר למוות חייל בצה"ל בנסיבות קשות, מבקשי רעתנו זוממים לפגוע בנו וברור שחייב ביהמ"ש לתת את חלקו במלחמה בצרים ובאויבים גם על דרך מדיניות ענישה מחמירה.

עם כל הכבוד לנאשמים גם אם אין שום אינדיקציה ואין כזו שבאו לבצע פיגועים לא יעלה על הדעת שיטלו את החוק לידיהם ויכנסו לשטח מדינת ישראל על דעתם, הדבר מקשה מאוד על כוחות הבטחון ועל הפיקוח.

וודאי שאזקוף לזכותם שאין להם הרשעות קודמות, שהודו בהזדמנות הראשונה ואני רואה בכך חרטה אמיתית וכנה. יחד עם זאת, אינני מוכן לקבל את הטענה שאין עונשין קודם מזהירים כל נאשם ונאשם, האזהרה נעשית על ידי המחוקק ועל ידי ביהמ"ש. אין לי ספק ששני הנאשמים ידעו שאסור להם להיכנס לשטח מדינת ישראל ואף על פי כן נכנסו, ואם עשו את הדבר כנראה שהענישה איננה מספקת ואיננה מרתיעה אותם ואחרים שכמותם.

כמובן שלא אחרוש על גבם של הנאשמים מדיניות ענישה חדשה, יחד עם זאת, הלכת פראג'ין שיצאה מלפני ביהמ"ש העליון אין משמעותה כי צריך להסתפק בכל מקרה ומקרה בתקופת המעצר. אמנם שם באותו מקרה, הסתפקו בתקופת המעצר של 7 שבועות, ובצדק לא פעם טענו בפני הסניגורים שאין משמעות הדבר שזה העונש הראוי בכל מקרה ומקרה כשהם מבקשים להקל בתקופה.

באשר למקרה שנדון בפני חברי הטוב השופט חיים חדש בביהמ"ש באשדוד, אכן התפלאתי שהתביעה שם לכאורה הגבילה עצמה לעונש מאסר של 15 יום. התובע שבפני בצדק מבחינתו נראה לי שגם הוא הופתע מכך ולא יעלה על הדעת שבבימ"ש אחד תנקוט התביעה במדיניות מקלה ובבימ"ש אחר במדיניות מחמירה יותר.

יחד עם זאת, מתוך עיון מדוקדק באותו מקרה יתכן ואוכל ללמד סניגוריה על התובע שם במובן זה שהיה מדובר שם באדם נשוי, אב ל-9 ילדים שנתפס באתר בניה כנראה בעקבות תאונת עבודה עת קיר בטון שבנה התמוטט עליו ועל חברו, שניהם נפצעו, הנאשם עצמו הובהל באמבולנס לביה"ח ולמעשה שם נעצר בעודו שוכב ונחקר על מיטתו.

על כל פנים, גם אם היתה שם טעות מבחינת התביעה בעונש המקל אינני סבור כי הדבר מהווה תקדים, כאשר היה מדובר בנאשם שעבר את העבירה ביום 19/10/2009 ונדון ביום 21/10/2009 דהיינו אך ישב שלושה ימים במעצר ובאותו יום גזרו עליו מאסר מותנה, התחייבות והוא למעשה שוחרר לביתו. לעניות דעתי עונש מאסר של 3 ימים בגין עבירה כזו יעודד את העבריינים ויסכן את בטחון המדינה ושלום תושביה.

תקופת המעצר בה מוחזקים הנאשמים שבפני אמנם ארוכה יותר מיום 22/1/2010, עדיין אינני סבור כי מדובר בתקופת מעצר מספקת כדי לשמש כאן מרתיעה.

יחד עם זאת, לא אחמיר הפעם עם הנאשמים ואסתפק בעונשים המינימליים המתחייבים ואני גוזר על כל אחד מהם את העונשים הבאים, כדלקמן:

1.30 ימי מאסר בפועל שמניינם מיום 22/1/2010.

2. 6 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום השחרור מן המעצר, שהנאשם לא יעבור עבירה כלשהיא בניגוד לחוק הכניסה לישראל.

3. אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 10,000 ₪ שלא יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירה כלשהיא בניגוד לחוק הכניסה לישראל.

אי חתימה היום על ההתחייבות תגרור מאסר למשך 100 יום במצטבר לעונש המאסר.

בשולי הדברים נמנעתי מלקנוס את הנאשמים בקנס כספי בזו הפעם גם לאור עמדתו ההגונה של בא כח המאשימה.

פוסק לשלם למתרגמת שכרה עד שעה 10.55.