מדינת ישראל נ' רביעי(עציר)

החלטה

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, וזאת על רקע כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וכן סחר בסם מסוכן.

בתיק זה ישנה הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה ומכאן לעילת מעצר סטטוטורית. בעניין זה אציין כי ב"כ המשיב העלה הסתייגות מסוימת הנוגעת להשוואת הקול שנערכה בתיק, בין מי שנשמע בהאזנות הסתר לבין קולו של המשיב, אולם בסופם של דברים שמר לעצמו הזכות להעלות טענות אלו במסגרת התיק העיקרי, וזאת בהתאם לפסיקה הנוגעת.

ביום 17.2.13, הוריתי על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. תסקיר שכזה הוגש לבית המשפט, ובסופו לא בא בהמלצה על שחרורו של המשיב.

במהלך הדיון שנערך ביום 13.3.13 עתר ב"כ המשיב, חרף כך ששירות המבחן לא בא בהמלצה להורות על שחרורו של המשיב לחלופה שנבחנה, וזאת בשינויים מסוימים שעיקרם העתקת כתובת מעצר הבית לעיר רהט, ובכך ליצור את הריחוק הגאוגרפי המתבקש על ידי שירות המבחן.

ב"כ המשיב הביע את מורת רוחו על כך ששירות המבחן זוקף לחובתו של המשיב את העובדה כי זה מכחיש את העבירה המיוחסת לו ומעוניין לנהל הגנתו. לדבריו, המשיב לא אמור להתפרק מטיעוניו אך מתוך רצון לקבל תסקיר חיובי. זה הפנה לפסיקה מאת ביהמ"ש העליון, בה הביעו ביקורת על התנהלות שכזו, ובין היתר, לבש"פ 8128/12 קינזי נ' מ"י, וכן מ"ת 13783-11-12 מחוזי מרכז.

בנסיבות המתוארות לעיל, הרי עיון בתסקיר, תוך השמטת אותן נקודות הנוגעות להכחשתו של המשיב את המיוחס לו והנגזרות הנובעות מכך, מלמדות כי אין מדובר בתסקיר שלילי במהותו, ובוודאי שאין מדובר בתסקיר שאינו מאפשר שחרורו של המשיב למפקחים שיש בהם כדי להציב למשיב גבולות ברורים. מעבר לכך, המדובר במי שרמת המסוכנות שנקבעה ממנו אינה ברמה גבוהה ואף לא ברמה בינונית. המדובר במי שעבד שנים רבות בעבודה מסודרת, כך שאין עסקינן בסוחר סמים שזו פרנסתו. המדובר במשיב בן 37, אב ל-8 ילדים.

קונה הסמים שוחרר ע"י מותב זה, וגם אם אין מיוחסת לו עבירה של סחר, כפי המשיב שבפני, הרי שעברו הפלילי מכביד מזה של המשיב, ובכך יש כדי לאזן את ההתייחסות לשניהם באופן שיביא גם לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

ב"כ המבקשת מתנגדת לשחרור לחלופה נוכח ההלכה הנוגעת לעבירות בסחר בסם ולעובדה כי המשיב אינו נכלל בין החריגים שנקבעו בפסיקה. מפנה לעברו הפלילי, התרשמות שירות המבחן וכן למסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיב אשר נלמדת מעובדות כתב האישום ומחוזקות מתמלילי האזנות הסתר.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עברתי על חומר החקירה, קראתי את התסקיר, לא מצאתי לנכון להורות על שחרורו של המשיב.

ראשית וכפתח דבר אין לי אלא לחזור על ההלכה משכבר הימים לפיה בעבירות סמים, על דרך הכלל, דינם של מי שנקבע לגביהם קיומן של ראיות לכאורה, להיעצר עד תום ההליכים, ובתי משפט יורו על שחרור רק במקרים חריגים ויוצאי דופן. הרציונאל העומד בבסיס הלכה זו, נובע מהמסוכנות הגבוהה הנשקפת ממי שנטלו חלק בשרשרת הפצת הסם וכן נוכח כך שעבירות אלו ניתן להמשיך ולבצען גם בהיותך ספון במעצר בית:

"הכלל הנוהג בעבירה של סחר בסמים הוא כי כלל חלופת מעצר אינה מספקת להפגת המסוכנות הנשקפת ממי שנאשם בעבירה זו. בבסיס תפיסה זו מצויה פגיעתם הרעה של הסמים בחברה, בבחינת חולי המאכל את יסודותיה, העובדה שמאבק יעיל בסמים מחייב את גדיעת שרשרת הפצת הסם ובעיקר העובדה שהסחר בסמים יכול להתבצע גם כאשר הנאשם מצוי בחלופת מעצר, וגם כאשר חופש התנועה שלו הוגבל (בש"פ 6463/09 איליה נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 26.8.09)). שחרור לחלופת מעצר ייתכן אפוא במקרים אלה רק בהתקיים נסיבות חריגות ויוצאות דופן." [בש"פ 8800/10 עלי אלטלאקה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.12.10). פסקה 8 להחלטת כב' השופטת ארבל].

כאן המקום לציין כי גם העדר עבר פלילי וגיל צעיר, הם לכשעצמם אינם מהווים חסינות מפני מעצר עד תום ההליכים בעבירות מסוג זה. ראה, בין היתר בש"פ 590/13, אבו ג'ודה נ' מ"י, שבו אישר ביהמ"ש העליון מעצר עד תום ההליכים של צעיר ללא עבר פלילי בגין עסקה אחת של סחר בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל נמוך. בדומה ראה בש"פ 1260/13, כלאב נ' מ"י, שגם בו אישר ביהמ"ש העליון מעצר עד תום ההליכים של משיב ללא עבר פלילי.

בענייננו, לא זו בלבד שלא מצאתי כי עניינו של המשיב נכנס לגדרם של החריגים, אלא מצאתי כי המסוכנות הנשקפת ממנו מוגברת ואינה מאפשרת את שחרורו לחלופה המוצעת, ובכלל.

כפתח דבר, אציין כי על פי האמור בכתב האישום, המשיב סיפק סם מסוכן בכמות ובסכומי כסף לא מבוטלים כלל ועיקר. המדובר בכמות סם במשקל של 290 גרם, תמורתה קיבל המשיב סך של 6,000 ₪. אין עסקינן במי שצורך סמים, ומכאן, מעשיו של המשיב נעשים למטרות בצע כסף גרידא. המשיב מבצע את העסקה תוך תיאום טלפוני בסמוך למגוריו, תוך שמבקש מקונה הסמים להגיע למקום העברת הסם. בכך יש לחזק החשש כי גם בהיותו מצוי במעצר בית יוכל להמשיך ולעסוק בסחר בסמים.

עיון בתמליל האזנות הסתר, שיחות 551 וכן 511, יש בו ללמד כי אין זו מעורבותו היחידה של המשיב בעולם הסמים. כך בשיחה 511, המשיב נשמע אומר כי: "... אתה רוצה אותם תגיד לי כן, אם לא אני יעיף אותה... יש לי, לא... מהשני... הדולר... לא לא זה אותו הדבר כמו ההוא..... אותו דבר כמו שלקחת". כך בשיחה 551, המשיב נשמע אומר לקונה: "איפה הכניסה שלי, אתה יודע איפה נפגשים כל הזמן... בכניסה של... בית הספר שמה אני יחכה לך".

מעבר לכך, אין המדובר במי שזו הסתבכותו הראשונה עם החוק. חרף כך שהדבר לא צוין בבקשה, עולה כי מדובר במי שהורשע בשנת 2004, בעבירה של הריגה ונגזרו עליו 4.5 שנות מאסר, במסגרת הסדר טיעון. עיון בגזה"ד מלמד כי בתיק זה מדובר על כך שבמסגרת סכסוך בין שני משפחות המשיב ירה למוות בקורבן באמצעות רובה 16M. גם לאחר שחרורו ממאסרו הממושך, הורשע המשיב פעם נוספת בשנת 2012, בגין עבירות של שבל"ר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונהיגה ברכב ללא רישיון. די במתואר לעיל כדי להגיע למסקנה כי עניינו של המשיב אינו נכלל בגדרם של החריגים, ויש להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

אשר לתסקיר מאת שירות המבחן, הרי שזה כאמור לא בא בהמלצה להורות על שחרורו של המשיב. בשונה מן הנטען, את הקושי של המשיב לקחת אחריות על מעשיו, מייחס שירות המבחן לאו דווקא לתיק הנוכחי אלא גם ובעיקר להסתבכויותיו בעבר: "...התרשמנו כי מתקשה לקחת אחריות ולערוך הליך של בדיקה עצמית בעבירות קודמות בהן היה מעורב, וכי נוטה להציג תדמית תמימה אשר אינה עולה בקנה אחד עם התרשמותינו".

זאת ועוד. לביהמ"ש מוגשים עשרות תסקירים בכל שבוע, ולא ניתן לומר כי העדר נטילת אחריות והודאה במיוחס, יש בהם להביא באופן קטגורי להמלצה שלילית. גם בשעה שהמשיב מכחיש המיוחס לו (ובעניין זה שירות המבחן, על דרך הכלל, מקפיד בתסקיריו שלא להשתמש בטרמינולוגיה של כפירה או הודאה, מתוך הבנת הרגישות הנוגעת לכך), ישנו ספקטרום רחב של פעולות וגישות ביחס לחשדות, הן מצד המשיב עצמו, והן מצד שירות המבחן.

מעבר לכך, לא ניתן לומר כי המלצתו השלילית של שירות המבחן, מבוססת אך ורק על פרמטר יחיד שנוגע לאי נטילת אחריות. שירות המבחן נותן דעתו גם לעובדה שהחלופה המוצעת הינה בסמוך למקום מגוריו של המשיב, להיכרות השטחית של המפקחים עם המשיב, והעדר יכולתם להציב לו גבולות.