מדינת ישראל נ' רביע

החלטה

החלטתי תינתן בהמשך היום .

המשיבה תיוותר במעצר עד החלטה אחרת ותובא לדיון באמצעות שב"ס.

ניתנה והודעה היום כ"ו חשון תשע"א, 03/11/2010 במעמד הנוכחים.

מיכל ברנט, שופטת

החלטה

ערר על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת שניצר-זאגא) שניתנה במסגרת תיק מ"ת 9594-01-10 ביום 02.11.10 בה הורה בית משפט קמא על שחרורה של המשיבה בתנאים מגבילים במסגרת בקשת העוררת לעיון חוזר ולמעצרה של המשיבה.

כנגד המשיבה הוגש ביום 10.01.10 כתב אישום המייחס לה ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין , תשל"ז- 1977, עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק, עבירות של שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 420 לחוק, עבירה של הוצאת שיקים ללא כיסוי, עבירה לפי סעיף 432 לחוק, התחזות לאחר, עבירה לפי סעיף 441 לחוק.

בד בבד הוגשה בקשה לעצור את המשיבה עד לסיום ההליכים כנגדה.

בהחלטה מיום 01.02.10 קבע בית משפט קמא, כי קיימת תשתית ראייתית לביסוס עובדות כתב האישום שהוגש כנגד המשיבה וכי קיימת עילת מעצר וזאת, לדברי בית משפט קמא, "בשים לב לטיב והיקף העבירות נשוא כתב האישום, אופן ביצוען, העובדה כי המשיבה היתה בבריחה".

בית משפט קמא הזמין תסקיר מעצר בעניינה .שירות המבחן התרשם מהמשיבה כי היא מתקשה לזהות מצבי סיכון על רקע קשריה עם גורמים עסקיים והצורך בחיזוקים חיצוניים ולפיכך לא ניתן לשלול סיכון להישנות מעורבות בעייתית, כמו כן ציין כי היות וחווית המעצר הנה ראשונית ומשברית בעבור המשיבה, יש בכך כדי להפחית את הסיכון להפרת תנאים מגבילים שיוטלו עליה, ולפיכך המליץ שירות המבחן על שחרורה של המשיבה לחלופת מעצר. בית משפט קמא, בהחלטתו אימץ את המלצת שירות המבחן וקבע, כי לא הוכח בפניו החשש מפני הימלטותה של המשיבה ולכן קבע, כי המשיבה תשוחרר למעצר בית מלא בתנאים מגבילים, בבית הוריה, תוך אמירה, כי "המשיבה מוזהרת כי הפרת תנאי מתנאי השחרור יגרור מעצרה עד תום ההליכים ועיון מחדש בהחלטת שחרור זו".

בהחלטת בית משפט המחוזי כאן, במסגרת ערר על החלטת בית משפט קמא מיום 01.02.10 הוספו הגבלות נוספות לשחרורה של המשיבה וביניהן איזוק אלקטרוני.

ביום 26.06.10 הוגש כנגד המשיבה כתב אישום מתוקן, לאחר מעצרו של חשוד נוסף בפרשה עליה נחקרה המשיבה ולאחר חקירה נוספת שלאחריה הוסף אישום רביעי לפיו ביצעה המשיבה עבירה נוספת של קשירת קשר לביצוע פשע, סיוע להתחזות כאדם אחר, מספר עבירות של שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות בצוותא חדא, מספר עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

ביום 14.09.10 הורה בית משפט קמא להקל בתנאי שחרורה של המשיבה והתיר לה לצאת את מעצר לעבודה בתחנת "סלולר" בימים א' – ה' בין השעות 10:00 עד 16:00 בכפר סבא בליווי ערב מפקח וזאת לאחר ששירות המבחן בחן זאת ותוך שבית משפט קמא מזהיר את המשיבה, בשנית, כי "הפרת תנאי מתנאי השחרור יגרור מעצר עד תום ההליכים ועיון מחדש בהחלטה זו".

ביום 02.11.10 הוגשה לבית משפט קמא בקשה לעיין מחדש בהחלטתו מיום 01.02.10 לפיה הורה על שחרור המשיבה בתנאים וזאת בשל הפרת המשיבה את תנאי שחרורה כאשר המשיבה הגיעה לכתובתו של אחד מן החשודים המקוריים בפרשה, בעיר רמת גן – מר משה חזן ברחוב ז'בוטינסקי 7.

לטענת העוררת, כנגד המשיבה נאספו ראיות המעידות כי המשיבה נצפתה מגיעה לבניין בו שהה מר חזן החשוד וכי הוא התיר למשיבה להיכנס לבניין – על פי האמור בבקשה לעיון חוזר עולה, כי המשיבה עשתה כן, לכאורה, במועדים 20.10.10 בשעה 13:59 וביום 22.10.10 בשעה 13:52.

כאשר עימתו את המשיבה עם חומר הראיות שנאסף בעניין זה השיבה "אין תגובה". כמו כן בידי העוררת הודעה מאת מעבידה של המשיבה כי המשיבה שהתה במקום העבודה במהלך חודש אוקטובר 2010 "פעמיים בלבד". המשיבה טענה כי שהתה מחוץ למתחם העבודה בשל שליחויות שנשלחה לעשות מטעם מעבידה – טענה שנשללה אף היא על ידי המעביד.

בית משפט בהחלטתו מיום 02.11.10 קבע דיון בבקשה לגופה למחר, 04.11.10 על מנת לאפשר לסנגורה של המשיבה ללמוד את חומר הראיות הנוגע לבקשה ועד אז הורה לשחרר את המשיבה למעצר בית מלא בפיקוח אותם ערבים שנקבעו בהחלטות קודמות ובערבויות. בית משפט נימק החלטתו זו "בשים לב להחלטות קודמות שניתנו בתיק זה, כמו גם חלוף הזמן מאז הגשת כתב האישום, בהתייחס לטיבן והיקפן של שתי ההפרות הנטענות בבקשה אשר בוצעו לפני כעשרה ימים, לא שוכנעתי להעתר לבקשה כדי מעצרה של המשיבה עד תום ההליכים בשלב זה ובטרם תידון הבקשה לגופה".

 ומכאן הערר שבפני.

העוררת חזרה על טיעוניה בערר ולדבריה טעה בית משפט קמא כאשר קבע, כי משעברו 10 ימים ממועד ההפרות יש לקחת זאת בין השיקולים לשחרורה, שכן אין המדובר בהפרה "טרייה" על ידי שוטר המבצע ביקור במקום המעצר, אלא לאחר שמחלק ההונאה קיבל דיווחים, ברר אותם, חקר את הנוגעים בדבר, קיבל לידיו את מצלמות האבטחה, חקר את המעביד ולאחר מכן הגשה הבקשה לעיון חוזר.

לגרסת העוררת, המשיבה הפרה את האמון שניתן לה על ידי בית משפט ולכן יש להורות על מעצרה של המשיבה כבר עתה, שכן מהות הבקשה הנה הפרת תנאים. בשחרורה בתנאים מגבילים זהים אותם הפרה יש כדי לפגום בהחלטת בית משפט קמא.