מדינת ישראל נ' רביבו

החלטה

בפניי בקשה למתן צו לגילוי חומר חקירה, בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982.

המבקש עותר לקבלת הפריטים הבאים:

רשימת חומר חקירה.

רישום פלילי, תעבורתי ומשמעתי, לרבות תיקי מב"ד, של השוטר רחאל מוסא.

העתק מפלט השיחות היוצאות והנכנסות ביום 5/6/08 בין השעות 16:00-19:30 בטלפון הנייד ששימש את השוטר הנ"ל.

המבקש מנמק בקשתו בכך שבמועד הנ"ל נרשמו לחובתו ע"י השוטר הנ"ל שני דו"חות : האחד, בגין נהיגה בחוסר זהירות והשני, בגין אי ציות להוראות שוטר.

המבקש טוען כי השוטר הנ"ל נהג ברכב אזרחי וללא מדים בנתיב השמאלי בנסיעה איטית, הפריע לנוסעים באותו נתיב ודיבר בטלפון הנייד. המבקש טוען כי לא ידע שמדובר בשוטר, כי סימן לו לעבור לנתיב הימני והעיר לו על השימוש בפלאפון במהלך הנהיגה. השוטר המשיך לנסוע בנתיב השמאלי וכשהמבקש עקף את רכבו מימין, ניסה השוטר לעקפו משמאל, תוך ירידה לשוליים השמאליים. המבקש טוען כי סבר שמדובר בבריון שעלול לפגוע בו ולכן חמק ממנו ורק כשהשוטר הניח על גג רכבו אור כחול מהבהב הבין שמדובר בשוטר ולכן עצר בשולי הדרך. השוטר הגיע למבקש כשהוא אוחז באקדח וערך את שני דו"חות התנועה כאמור לעיל.

ב"כ המבקש טוען כי בנסיבות אלה, זכאי הוא לקבל את הרישומים המשמעתיים, הפליליים והתעבורתיים של השוטר, ככל שיש בהם כדי ללמד על אופיו האלים ואישיותו התקפנית, המתיישבים עם ההתנהגות המתוארת ע"י המבקש לעיל.

עוד טוען ב"כ המבקש כי הרישומים נחוצים לו ככל שיש להם השלכה על מהימנות העד.

פלטי השיחות נחוצים למבקש, לטענתו, משום שרישום הדו"ח נובע מהערתו לשוטר על כך שדיבר בפלאפון במהלך נהיגה.

המבקש הבהיר כי עסקינן בתיק בו עותרת המדינה לעונש של מאסר בפועל ולכן קיימת חשיבות לחשיפת החומר כדי ליתן בידי ב"כ המבקש את מירב הכלים ל"הגנת הנאשם".

המשיבה אינה מתנגדת כי המבקש יצלם את רשימת חומר החקירה. המשיבה מתנגדת לבקשה לחשיפת הרישום הפלילי, התעבורתי והמשמעתי משום שלטעמה אינם רלבנטיים לאישום, אינם יכולים להעיד על מהימנות השוטר או היותו חם מזג ולכן אין הצדקה לפגיעה בפרטיות השוטר. ביחס לתיקי המב"ד והמשמעת טוענת המשיבה כי אין בקשה זו עומדת בתנאי סעיף 2 לחוק המרשם הפלילי. ב"כ המשיבה טענה כי פלטי השיחות אינם בגדר חומר חקירה. המשיבה אישרה כי תעתור בתיק זה להטלת מאסר בפועל.

סעיף 74 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי, בו עוגנה זכות העיון של נאשם בחומר החקירה קובע כי "נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו".

למושג "חומר חקירה" ניתן פירוש מרחיב לפיו מדובר בכל חומר הקשור באופן ישיר או עקיף לאישום, "כאשר מונח זה מתייחס לכל חומר אשר הנו רלבנטי לכתב האישום, והוא כולל גם חומר אשר מצוי ב"פריפריה" של האישום ואשר אינו חומר חקירה על פי טיבו, אולם הוא נאסף במהלך חקירת המשטרה (בג"צ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל פ"ד לט(4), 124). יחד עם זאת "זכותו של נאשם לעיין בחומר החקירה נגדו אינה מוחלטת ויש כי היא תיסוג בפני שיקולים אחרים – כגון האינטרס הציבורי בהגנה על הפרטיות – במקרים בהם הזיקה שבין חומר הראיות שבמחלוקת לבין האישומים חלשה או כאשר האפשרות כי זכויותיו של נאשם תפגענה עקב אי חשיפת חלק מחומר החקירה, איננה משמעותית" (בש"פ 10804/08 ברק בופמן נ' מדינת ישראל).

בהתאם לבש"פ 5881/06 שלמה בניזרי נ' מדינת ישראל, גליון הרשעותיו הקודמות בפליליים של עד תביעה הנו בגדר "חומר חקירה", אשר יש לקבוע את זכות העיון בו בהתאם למידת הרלבנטיות שלו להגנת הנאשם.

הנני סבורה כי השקולים המנחים ביחס לחשיפת הרשעות בתעבורה והרשעות משמעתיות של שוטרים במח"ש, דומים לשיקולים המנחים באשר לעיון ברישום פלילי של עד תביעה.

על המרשם הפלילי חל הן חוק המרשם והן סעיף 74 לחסד"פ. כאשר מתעוררת מחלוקת הדורשת הכרעה בין תחולת מי משני החוקים, על בית המשפט להכריע במחלוקת תוך איזון בין זכותו של נאשם למשפט הוגן אל מול ההגנה על פרטיות העדים: "השיקול המרכזי ביישומה של נוסחת האיזון בין זכותו של הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים לכבוד ולפרטיות הנו חשיבות החומר להגנת הנאשם...ככל שהרלוונטיות בין החומר הנדון לבין השאלות העשויות להיות במחלוקת במשפט רחוקה יותר, וככל שהזיקה בין החומר לפוטנציאל ההגנה של הנאשם נחלשת, כך יש ליתן משקל רב יותר לזכויותיהם של העדים" (בג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים ואח').

השיקול המרכזי, כאמור, הוא חשיבות החומר להגנת הנאשם, הן בשל היותו רלבנטי לנושא האישום והן בכל הנוגע להשלכה שעשויה להיות לו לקביעת מהימנות העדים.

בנושא הרלבנטיות של המרשם הפלילי והמשמעתי לנושא האישום טען המבקש לאופן נהיגתו הפרוע והתקפן של השוטר, אשר הביא את המבקש בלית ברירה לנסות לחמוק מפגיעתו הרעה וכן טען כי השוטר ערך את הדו"חות למבקש רק משום שהעיר לו על שיחותיו בפלאפון במהלך הנהיגה ועל אופן נהיגתו. מטרה נוספת שהציב לו המבקש הנה לבחון מהימנות השוטר, על רקע עברו המשמעתי, התעבורתי והפלילי.