מדינת ישראל נ' ראשידת(עציר)

החלטה

בפני בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

רקע

כתב האישום מייחס למשיב עבירות של גניבת רכב, שהייה בלתי חוקית והכשלת שוטר. בפתח הישיבה בה נשמעו טיעוני הצדדים בבקשה שלפני תיקנה המבקשת את כתב האישום בדרך של הוספת עבירה של נהיגה בפזיזות בצוותא.

כפי הנטען, ביום 26.9.13 בשעה 8:00 או בסמוך גנבו המשיב, מחמוד עמלה (להלן: "עמלה") ושניים נוספים שזהותם אינה ידועה למבקשת רכב "טויוטה" מרמת בית שמש. הם החלו בנסיעה על כביש 367. זהות הנהג ברכב אינה ידועה למבקשת. כשהגיעו למחסום אותו הציבו שוטרים המשיך הרכב בנסיעה, פרץ את המחסום ועלה על דוקרנים שהוצבו בו. השוטרים החלו במרדף אחר הרכב באמצעות רכבם ולאחר כמה מאות מטרים עצר הרכב באמצע הכביש ונוסעיו לרבות המשיב נמלטו בריצה. המשיב נתפס בידי שוטרים לאחר כשעה, כשהוא מסתתר מאחורי שיח סמוך לגדר ההפרדה הסמוכה למקום נטישת הרכב.

ראיות לכאורה

ההגנה הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה לעניין עבירת השהייה הבלתי חוקית וכן לעניין עבירת הכשלת השוטר בכל הנוגע לבריחה הרגלית מן הרכב עד לתפיסתו של המשיב. ההגנה חולקת על קיומן של ראיות לכאורה בנוגע לשאר המעשים המיוחסים למשיב.

טענת ההגנה נשענת על גרסת המשיב, כפי שפורטה בהודעה מיום 26.9.13 שעה 10:59. המשיב הציג בהודעה זו תרחיש לפיו נקלע לאירוע האמור ללא מעורבות בגניבת הרכב. לפי תיאורו סיים לעבוד בבית שמש, סימן לרכב האמור לטרמפ ונכנס לתוכו כאשר ישבו בו "ערבים שגנבו את הרכב". אז החל המרדף המשטרתי בסופו נמלט המשיב ברגל מן המשטרה משום שאין בידו אישורי שהייה ומשום שחשש מן השוטרים (ש' 6-7, 43). המשיב טען שכאשר עלה לרכב היו בתוכו שני אנשים (ש' 13), שאינו מכירם (ש' 31). המשיב לא ידע לציין את זהות האיש אצלו עבד לטענתו בבית שמש או את זהות האיש ששילם לו עבור העבודה (ש' 21, 27).

מעיון בתיק עולה, כי למרות גרסה זו קיימות ראיות לכאורה גם לגבי מעורבותו של המשיב במעשים של גניבת הרכב ושל התחמקות מידי המשטרה במהלך שני חלקי המרדף: הממונע (עד לעצירת הרכב) ובהמשך המרדף הרגלי.

גרסת המשיב אינה מתיישבת עם הודעתו מיום 26.9.13 של מחמוד עמלה, נגדו הוגש כתב אישום נפרד ואף לו מיוחסת מעורבות בגניבת הרכב ובאירועים שאחריה. עמלה סיפר בחקירתו כי יצא מן הכפר בית אולא יחד עם שני אנשים נוספים עמם ביצע בהמשך את גניבת הרכב. לגרסה זו משקל רב שכן עמלה הפליל בה גם את עצמו. עמלה נקב בשמות שותפיו "בהא" וכן "זכריה רשידאת" (ש' 13). הדגש מבחינתו הוא על "זכריה". עמלה סיפר כי אותו "זכריה" השתתף בפתיחת דלתות הרכב הנעול (ש' 12), ישב לצד הנהג לאורך הנסיעה לרבות פריצת המחסום המשטרתי והמרדף בידי שוטרים כמתואר בכתב האישום (ש' 13-15) ונמלט ברגל מן הרכב לאחר עצירתו.

סימן השאלה אותו הדגיש הסנגור, על רקע נקיבתו של עמלה בשם "זכריה", עניינו באפשרות כי אח תאום של המשיב בשם זה השתתף במעשה הגניבה. לאחר בחינה, אינני סבור כי יש בתרחיש מוצע זה כדי לגרוע מן הראיות לכאורה.

זהו תרחיש דמיוני למדי, לפיו אחיו התאום של המשיב בשם זכריה השתתף בגניבת הרכב עם עמלה, ובהמשך ירד מן הרכב בטרם המשיב, בדרך אקראי, סימן לאותו רכב ועלה עליו, שאז נעצר. לתרחיש זה אין בסיס בראיות. נהפוך הוא: מחמוד עמלה סיפר כאמור כי "זכריה" היה ברכב מאירוע הגניבה, לאורך הנסיעה ועד לפריצת המחסום וההימלטות מן הרכב, וכלל לא הזכיר ירידה של "זכריה" מהרכב לאחר הגניבה וטרם פריצת המחסום או עצירה מקרית לטרמפ לאדם שהתגלה במפתיע כאחיו התאום בעל מראה חיצוני זהה למי שזה עתה ירד מן הרכב. זהו צירוף מקרים כה מפתיע שניתן היה לצפות כי עמלה יזכיר אותו. זאת ועוד, עמלה ציין בהודעתו כי האדם שנעצר עמו, אותו ראה בתחנת המשטרה, הוא "זכריה" עמו גנב את הרכב (הודעתו בש' 16-17).

מכל אלה עולה כי עמלה סבר כי המשיב הינו זכריה. לכן, אין בשם בו נקב עמלה בהודעתו כדי לגרוע מהפללתו של המשיב בידי עמלה.

לזאת יש לצרף את דברי המשיב עצמו, בהם ניתן למצוא הסבר לשם בו נקב עמלה. כאשר נעצר בידי שוטרים בתום המרדף אחריו טען באזניהם כי שמו הוא זכריה (דו"חות פעולה של דוירי מוחמד, אביב גאולה וערן זרקא). המשיב לא העלה בחקירותיו את הטענה אותה מעלה כיום סנגורו, היינו כי אחיו היה מעורב באירוע, או שעמלה התבלבל בינו לבין אחיו, ובמקום זאת טען כי עמלה מפלילו בכזב.

לעניין זה הציג גרסאות משתנות: במקום אחד אישר כי יש לו היכרות עם מחמוד עמלה "אני מכיר אותו בפנים" הגם שטען כי "אנו אויבים" (הודעתו מיום 26.9.13 שעה 10:59). המשיב הוסיף וטען כי לא ראה את מחמוד ברכב (שם, ש' 98), דבר שיש בו סתירה חזיתית לגרסתו של עמלה ולתפיסתו של עמלה מרחק מה מן הרכב בדומה למשיב. כשנשאל המשיב בהודעה מיום 28.8.13 מדוע אמר לשוטרים שעצרוהו ששמו זכריה השיב "אני טארק או זכריה" (עמ' 1 ש' 13). בהמשך ציין כי יש לו אח תאום בשם זכריה, וכשנשאל האם יש לו "בעיות" עם מחמוד עמלה השיב בשלילה (ש' 18). בנוסף, כשנשאל מדוע עמלה טען ששמו של המשיב זכריה, ענה המשיב: "שנינו אותו דבר, ואנשים לא מפרידים בינינו" (שם, ש' 23-24. ההדגשה הוספה).

בנסיבות אלה, אין אחיזה מוצקה בראיות לאפשרות שהוצגה בידי ההגנה לפיה אחיו של המשיב, ככל שקיים אח תאום זהה, היה מעורב בגניבה ועמלה התבלבל בינו לבין המשיב. התרחיש החלופי, לפיו עמלה סבר כי שמו של המשיב הינו זכריה מבוסס בראיות וזאת מן הנימוקים שהוצגו לעיל לרבות ההסבר שהציג המשיב בדבר אפשרות הבלבול ביניהם. על רקע זה אינני סבור כי האפשרות למעורבותו של אח תאום של המשיב גורעת מן הראיות המפלילות. אני סבור כי קיימות ראיות לכאורה בעצמה של ממש למעורבותו של המשיב בכל חלקי האירוע: ממעשה גניבת הרכב, דרך ההתחמקות מידי המשטרה במהלך המרדף הממונע, וכאמור גם לעניין השהייה הבלתי-חוקית בישראל וההתחמקות הרגלית מידי השוטרים עד שנתפס.

כאמור, בפתח הדיון בבקשה תיקנה המבקשת את כתב האישום בדרך של הוספת עבירה של נהיגה בפזיזות בצוותא. מבלי להידרש לעיתוי תיקונו של כתב האישום ולכך שעבירה זו לא יוחסה למחמוד עמלה בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים (הגם שהמבקשת הצהירה בפניי שבדעתה לתקן גם את כתב האישום בעניינו), אינני מוצא להשתית את החלטתי על תיקון זה של כתב האישום.

בעיני, הדגש בהחלטת המעצר הנוכחית אינו על סעיפי האישום אלא על המעשים המיוחסים למשיב והחששות העולים מהם. בנתונים אלה לא חל שינוי עם תיקון כתב האישום. לכן, בנסיבות העניין שלפני הוספתו של סעיף אישום ללא שינוי בעובדות, בפרט כשמדובר באישום הנשען על תיזה של ביצוע בצוותא מבלי שיוחסה למשיב נהיגה בעצמו ברכב, אינה מעלה או מורידה.

עילת המעצר והאפשרות להסתפק בחלופה

עילת המעצר הדומיננטית עניינה בחשש כי אם ישוחרר המשיב ממעצר יסוכל ההליך. חשש זה נובע מן השילוב בין מספר אלמנטים.