מדינת ישראל נ' ראניה

הכרעת דין

הנאשמת בפני נאשמת בכך שנהגה ברכבה וביצעה עקיפה מסוכנת תוך חצית קו הפרדה רצוף בניגוד לתקנות 47ה'(5) ו-47ד (ראה תיקון כתב אישום מיום 11.10.10).

כבר בפתח הדברים אציין כי ביום 11.10.10 התייצב ב"כ הנאשמת עו"ד חנא ואמר שהנאשם מודה בעובדות כתב האישום. כאשר הוסבר לו שהמדובר בעבירת תוספת בה יש חובת פסילה, ביקש ב"כ הנאשמת לחזור בו מההודאה וטענתו היתה שהיא נאלצה לעקוף, אך העקיפה לא היתה עקיפה מסוכנת מאחר ולא היה סיכון.

היום גירסתה של הנאשמת שונה ואף הפוכה שכן לטענתה לא ביצעה שום עקיפה.

לדבריה, כל עוולה הוא בכך שפנתה שמאלה מהנתיב האמצעי, ברי כי אין זו עקיפה ולכן לא ברור לי על איזו עקיפה שנאלצה לעקוף, דיבר ב"כ במועד ההקראה.

שמעתי את השוטר, ובניגוד לדברי ב"כ הנאשמת, אני סבורה כי שוטר אשר רושם דוחות מזה שנתיים וחצי וטרם העיד בבית המשפט, מעיד הדבר על דוחותיו ומעיד כי לעתים רחוקות מבקשים אזרחים לנהל הוכחות או לכפור בדוחות אותם הוא רושם.

גם אם לא אתייחס לכך השוטר היה אמין ועדותו היתה רצופה והסקיצה שערך ברורה ומסבירה את כל רכיבי העבירה.

הנאשמת לעומת זאת העידה בעצמה כי התבלבלה בנתיבים ולא מן הנמנע שבשל הגשם טעתה לחשוב שהיא מצויה בנתיב שמאלי ולא הבינה שהיא נמצאת במסלול הנגדי.

דבריה של הנאשמת לפיהם השוטר העליב אותה וקרא לה "ראניה, ראניה" בכריזה בטרם עצר אותה, אינם אמינים. רק לאחר בדיקת רשיונותיה ידע השוטר את שמה.

גם טענותיה לפיהן השוטר הסביר לה בסימנים שהיא צוחקת עכשיו אך בבית המשפט תבכה, אינן אמינות.

לא מצאתי מדוע יטפל השוטר אל הנאשמת והיא אף נמנעה מלהביא לעדות את העד האחד שיכול היה לתמוך בגירסתה זו, הוא הנוסע שישב לצידה.

טוען ב"כ הנאשמת שלא הוכח שנגרמה סכנה. השוטר העיד ועדות זו לא נסתרה שרכב שבא ממול נאלץ לעצור עצירה מוחלטת. זוהי הסכנה בהתגלמותה. גם אם הרכב שממול היה זהיר ועצר מבעוד מועד, הרי שאין בכך כדי להפחית מהסכנה אותה יצרה הנאשמת עת עקפה בקו הפרדה רצוף.

נוכח כל האמור לעיל, לאחר שהזהרתי את עצמי כי מדובר בעדות יחיד מול עדות הנאשמת מצאתי להרשיע את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום המתוקן.

ניתנה והודעה היום ז' טבת תשע"א, 14/12/2010 במעמד הנוכחים.

שרון לארי-בבלי, שופטת

גזר דין

הנאשמת בפני הורשעה בעבירות של עקיפה מסוכנת תוך חציית קו הפרדה רצוף ובשדה ראיה מוגבל.

טענותיו של ב"כ הנאשמת יתכן והיו מתקבלות אילו היתה מודה ונוטלת אחריות במועד ההקראה, שאז היה מקום לחרוג מפסילת המינימום הקבועה בחוק. אולם, משבחרה הנאשמת לכפור (בשל חומר העונש כמפורט בהכרעת הדין) לא מצאתי מקום לסטות מפסילת המינימום הקבועה בחוק.

אני דנה איפוא את הנאשמת לעונשים הבאים:

1.לתשלום קנס בסך 750 ₪ אשר ישולם ב-3 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך 250 ₪ כל אחד החל מיום 1.2.11.

2.לפסילה מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים. הנאשמת תפקיד רישיונה במזכירות בית המשפט לא יאוחר מתוך 30 ימים מהיום.