מדינת ישראל נ' ראמי

הכרעת דין

הנאשם זכאי מחמת הספק

1.האישום

אי ציות להוראות שוטר – בריחה משוטר שסימן לנאשם לעצור ונסיעה "בפראות" אין אישום הנוגע לנהיגה מסוכנת /רשלנית/פזיזה.

2.התשובה לאישום

אף אחד לא ביקש מהנאשם "לעצור".

3.תמצית הראיות

בפני בית המשפט שתי עדויות של שני שוטרים לפיהן הגיעו לרכב הנאשם שחנה בחניון בסאלח אל דין במזרח ירושלים ומשהבחין בהם הנאשם "נתן לחיצה בדוושת הגז וברח מהמקום" (ע.ת. 1 ת'1 + ת/2 ופרו' עמ' 4 ש. 4-5). "הסתכל לעברנו (הנאשם) והתחיל לברוח עם הרכב" (נ' 3 )– ע.ת. 2.

אשר לנסיבות המרדף ע.ת.1 רשם בדו"ח הפעולה (ת'2) ובדוח הפנימי (ת/1) "נסע בצורה פראית כמעט ניגח רכבים במקום היו עוברי אורח אשר התהלכו על הכביש.... הרכב איבד שליטה" (ראה גם פר' עמ' 2 ש. 23 ועמ' 6 ש. 1-2).

ע.ת. 2 בהתייחסו לנסיבות המרדף כתב בנ'3 "והתחיל לברוח עם הרכב בנסיעה מהירה תוך שהוא משתולל ..." (וראה פרו' עמ' 9 ש. 8-9 וש' 12).

לגבי אי הציות כותב ע.ת. 1 "אנחנו שהיינו מאחוריו כרזנו במערכת הכריזה לנהג בשפה הערבית ובשפה העברית אך הנהג לא התייחס כלל והמשיך במנוסתו" (וראה פרו' עמ' 2 ש' 22). באשר לאי ציות ע.ת. 2 לא ציין בנ' 3 כי כרזו לרכב הנאשם לעצור. בבית המשפט העיד ע.ת. 2 : "ונסענו אחריו וכרזנו לו וקראנו לו והבהבנו לו עם הכריזה , אורות וכחולים ונסיעה צמודה אליו ואמרנו לו לעצור עד שנעלם לנו" (פרו' עמ' 9 ש. 28-27).

אשר לאורך המרדף ע.ת. 1 בת' 2 ובת/1 ציין : הרחובות בהם נערך המרדף אך התקשה לאמוד המרחק. פעם טען זה מרחק "כמו מגבעה צרפתית עד לכיכר צה"ל" (פרו' עמ' 2 ש. 27) פעם אמר "זו חתיכת נסיעה " (פרו' עמ' 4 ש. 20). ופעם טען שאינו מסוגל להעריך מרחק (פרו' עמ' 4 ש' 28 עמ' 5 ש. 4-5 וש' 12). ע.ת. 1לא התייחס למרחק מהחניון עד רגע העלמות הרכב אולם מבחינת זמן במשתמע מדברי ע.ת 1 המרדף נמשך אולי דקה (פרו' עמ' 7 ש' 11-14).

הנאשם ועדי ההגנה העידו כי לא נוצר מגע בחניון בין הנאשם והשוטרים , הנאשם העיד "איך שיצאתי מהחניון השוטר חזר לחניון. אני נסעתי רגיל" (פרו' עמ' 5 ש. 17-18 וראה גם פרו' עמ' 16 ש. 22 – 25 וש' 31-32).

ע.ה 1 (אחיו של הנאשם) העיד כי השוטרים הסתכלו בחניון ונסעו (פרו' עמ' 18 ש. 4 וש' 32 ופרו' עמ' 19 ש. 12).

ע.ה. 2 העיד כי השוטרים לא נכנסו לחניון (פרו' עמ' 20 ש. 18 וש' 1 לפרו' עמ' 21).

אשר להתנהלות הנאשם בעת המרדף רק הנאשם העיד מטעם ההגנה בעניין זה (היה לבדו ברכב) . הנאשם העיד כי כלל לא שמע הכריזה ואף אחד לא רדף אחריו ( פרו' עמ' 17 ש' 12 וש' 15).

4.דיון

אשר לשלב הראשון בחניון גם לגרסת השוטרים לא ניתנה לנאשם כל הוראה.

אשר לשלב המרדף מחומר הראיות לא ניתן לקבוע המרחק/הזמן שעבר הנאשם מיציאתו מהחניון ועד שנעלם. המרחק קריטי לקביעה אם במרדף הייתה אפשרות אובייקטיבית לנאשם להפנים קריאת הניידת בכריזה . עוד יש לציין כי לא ברור מה המרחק שנשמר בין הניידת לרכב הנאשם והגרסאות אינן חד משמעותיות .

בנסיבות אלה יש לזכות הנאשם מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לו שכן לא השתכנתי מעבר לספק סביר כי הנאשם יכול היה לקלוט ולהפנים כי הכריזה מכוונת אליו (ראה הסקיצות נ' 1 ו נ' 2).