מדינת ישראל נ' ראובן

החלטה

האם היועץ המשפטי לממשלה רשאי להסמיך תובע משטרתי להגיש כתב אישום בעבירות שהן, בהתאם לחלוקת הסמכויות הקבועה בסעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן- חוק סדר הדין הפלילי), בטיפולה הבלעדי של הפרקליטות? זו השאלה שהובאה לפתחי.

ביום 2.12.12 הגישה משטרת ישראל, באמצעות תובע משטרתי מיחידת תביעות להב 433 (להלן – התובע המשטרתי), כתב אישום המייחס לנאשם שורה של עבירות לפי פקודת סימני מסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1927 (להלן - פקודת סימני מסחר).

בפתח הדיון, עתרה הסנגורית, עו"ד איה שריק, לביטול כתב האישום בטענה כי תובע משטרתי אינו מוסמך להגיש כתבי אישום בעבירות לפי פקודת סימני מסחר, וזאת בהסתמך על סעיף 60(ב) לחוק סדר הדין הפלילי הקובע כי: "חומר שהושג בחקירה בעבירת פשע....או בעבירת עוון המנויה בחלק א' לתוספת הראשונה א', תעבירו המשטרה לפרקליט מחוז, לטיפולו של פרקליט" ובהינתן כי עבירות לפי פקודת סימני מסחר מוזכרות בסעיף (69) לתוספת הראשונה א', חלק א' שעניינו עבירות עוון בטיפול הפרקליטות.

הסנגורית ערה להוראות סעיף 12(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי המסמיך את היועץ המשפטי לממשלה להסמיך אדם להיות "תובע, דרך כלל, לסוג של משפטים, לבתי משפט מסוימים או למשפט מסוים" והיא אף ערה לכך שביום 16.5.11, הסמיך היועץ המשפטי לממשלה, מכוח הוראות סעיף 12(א)(1)(ב) הנ"ל, את התובע המשטרתי החתום על כתב האישום להיות תובע בבית משפט שלום ברחבי הארץ בכל הליך פלילי לפי פקודת סימני מסחר. עם זאת, לשיטת ההגנה, היועץ המשפטי אינו מוסמך לעשות כן, וזאת לאור הוראתו המפורשת של סעיף 60(ט) לחוק סדר הדין הפלילי לפיו "הוראות סעיף זה (סעיף 60 – צ.ע) לא יחולו על תובע שהסמיך היועץ המשפטי לממשלה לפי סעיף 12(א)(1)(ב), שאינו שוטר" (ההדגשה שלי – צ.ע). במילים אחרות, טוענת ההגנה כי היועץ המשפטי לממשלה אינו מוסמך לפעול בניגוד לחלוקת הסמכויות בין הפרקליטות לבין התביעה המשטרתית המפורטת בסעיף 60 לחוק, אלא רק במקרים שבהם מדובר בתובע "שאינו שוטר".

המאשימה (פי שעולה מתגובותיה בכתב, שאליהן צורפה בהמשך, בהתאם להחלטתי מיום 6.6.13, גם עמדת היועץ המשפטי לממשלה מיום 5.8.13) ערה לפרשנות הלשונית העולה מקריאתו של סעיף60(ט), הנובעת מהוספת צמד המילים "שאינו שוטר" ומגבילה לכאורה את סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה. עם זאת, לגישת המאשימה, היצמדות קפדנית ללשון החוק תחטיא את תכלית התיקון ועל כן יש לנקוט בפרשנות תכליתית שתסתמך על הליכי החקיקה שתצביע, לשיטתה, כי לא נגרעו סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה להסמיך תובעים משטרתיים מכוח סעיף 12 לחוק.

דיון והכרעה

ביום 17.11.10 פורסם ברשומות חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה), התשע"א – 2010 (להלן – תיקון 62), שתכליתו המרכזית הייתה תיקון החוק בכל הנוגע לחלוקת הטיפול בתיקים בין הפרקליטות לבין התביעה המשטרתית. במסגרת תיקון 62, תוקן באופן משמעותי סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי, על כל תתי סעיפיו, הדן בנושא "העברת חומר חקירה לפרקליט או לתובע משטרתי". כעת, לאחר כניסת התיקון לתוקף - שכלל גם הוספת תוספת ראשונה א' לחוק סדר הדין הפלילי שבה פורטו עבירות העוון שבטיפול הפרקליטות (חלק א'), עבירות פשע בטיפול התביעה המשטרתית (חלק ב') ועבירות פשע שפרקליט מחוז רשאי להעבירן לטיפול התביעה המשטרתית (חלק ג') - תם עידן קודם שנשען רובו על פרקטיקת חלוקה, שעוגנה בהמשך בחקיקה, כאשר היה קיים פיצול בין סמכות העמדה לדין לבין סמכות הגשת כתב אישום (בש"פ 7438/01 אליעזר כהן נ' מדינת ישראל (נבו, 8.10.11)). כיום, קיימת חלוקה ברורה ונהירה בכל הנוגע לתיקים שבטיפול הפרקליטות ובטיפול התביעה המשטרתית.

בהתאם לחלוקת העבודה לפי תיקון 62, אין מחלוקת כי הגשת כתב אישום בעבירה לפי פקודת סימני מסחר היא בסמכותה הבלעדית של הפרקליטות ואף פרקליט המחוז אינו מוסמך להעביר הטיפול לתביעה המשטרתית, כפי שהוא מוסמך לעשות במקרים מסוימים המפורטים בסעיף 60(ד) ו- סעיף 60(ה)(2) שאינם חלים בענייננו.

במסגרת התיקון, מוסיף וקובע סעיף 60(ט), כפי שכבר אוזכר לעיל, כי: "הוראות סעיף זה לא יחולו על תובע שהסמיך היועץ המשפטי לממשלה לפי סעיף 12(א)(1)(ב), שאינו שוטר". כידוע, סעיף 12(א)(1)(ב) קובע כי היועץ המשפטי לממשלה רשאי להסמיך כל אדם, ולא רק שוטר, "להיות תובע, דרך כלל, לסוג של משפטים, לבתי משפט מסוימים או למשפט מסוים". לפיכך, דומה כי הוספת צמד המילים "שאינו שוטר" בסיפא של סעיף 60(ט) גוררת אחריה פרשנות לשונית המתיישבת עם עמדת ההגנה לפיה כאמור חלוקת התיקים בין הפרקליטות לתביעה המשטרתית, שנקבעה במסגרת סעיף 60, היא דווקנית והיא לא תחול רק על תובעים אחרים שמינה היועץ המשפטי לממשלה, שאינם שוטרים (כגון אלה שהוסמכו לטפל בעניינים לפי חוק התכנון והבנייה, איכות הסביבה, עובדים זרים וכיו"ב). ככל שהכוונה הייתה להחריג את כל התובעים שהוסמכו מכוחו של סעיף 12(א)(1)(ב), לרבות השוטרים, הרי שלא היה מקום, מבחינה לשונית, להוסיף את צמד המילים "שאינו שוטר" לצורך השגת תכלית זו. די היה לציין כי סעיף 60 לא יחול על תובע שהסמיך היועץ המשפטי לממשלה, נקודה.

עם זאת, איני סבור כי בשל דקדוקי הניסוח הנ"ל יש להגיע אל המסקנה שאליה נושאת הסנגורית את עיניה. דומני, כי פרשנות תכליתית של דבר החקיקה, הנעשית למקרא כל תיקון 62 וכל הליכי החקיקה שקדמו לו, מביאה אל מסקנה הפוכה, לפיה לא רק שהמחוקק לא התכוון לגרוע מסמכותו של היועץ המשפטי לממשלה מכוחו של סעיף 12(א)(1)(ב) להסמיך תובע משטרתי "להיות תובע, דרך כלל, לסוג של משפטים", אלא הוא אף ביקש להימנע מפגיעה שכזו.

מסקנתי האמורה נשענת בעיקר על תיקון נוסף שהוכנס במסגרת תיקון 62, שכלל הוספתו של סעיף 12(ד) לסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע כדלקמן:

"היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה, לפי העניין, ידווח בכתב, מדי שנה, לוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת על הסמכת שוטרים לפי סעיף זה; בדיווח כאמור יפורטו מספר ההסמכות של שוטרים לפי סעיף קטן (א)(1)(ב) או סעיף קטן (ב) סיפה, היחידות שהוסמכו והסמכויות שניתנו להן" (ההדגשה שלי – צ.ע).

הסעיף הנ"ל מטיל על היועץ המשפטי לממשלה חובת דיווח בכל נושא הסמכת השוטרים לפי סעיף 12(א)(1)(ב), מה שמלמד כי נותרה בידיו האפשרות להסמיך שוטרים מכוחו של הסעיף. חובת דיווח בעניין הסמכת שוטרים אינה עולה בקנה אחד עם הפרשנות הלשונית הדווקנית של סעיף 60(ט) לפיה נגרעה לכאורה סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה להסמיך תובעים משטרתיים מן הטעם שאלה שואבים את סמכותם רק מכוחה של החלוקה שנקבעה בסעיף 60. יודגש, כי הן סעיף 60(ט) והן סעיף 12(ד) הוכנסו לחוק סדר הדין הפלילי במסגרת תיקון 62 וכאשר מדובר בהוראות שאינן לכאורה מתיישבות זו עם זו, יש להמשיך ולפנות להליכי החקיקה ולתור אחר כוונתו האמיתית של המחוקק.

עיון בהליכי החקיקה השונים מהעת בו הונח תזכיר החוק ועד לדיון האחרון שקדם לפרסומו של תיקון 62 ברשומות מלמד כי התיקון לא בא לשנות מסמכותו של היועץ המשפטי לממשלה להסמיך תובעים משטרתיים "להיות תובע, דרך כלל, לסוג של משפטים", כי אם לפקח פיקוח פרלמנטארי על הסמכות השוטרים במטרה למנוע שימוש רחב בסמכותו מכוח סעיף 12 כדי לעקוף את חלוקת התיקים שנקבעה בסעיף 60. כפי שניתן לראות להלן, חרף השינויים בין הנוסח הראשוני של התיקון לבין הנוסח הסופי, עליהן גם עמדה הסנגורית בסיכומיה, עולה כי גורמי החקיקה בקשו, לאורך כל הדרך, שלא לגרוע מסמכותו של היועץ המשפטי לממשלה להמשיך ולהסמיך תובעים משטרתיים במקרים מתאימים.

ראשית, יש להפנות לתזכיר החוק שהונח ביום 24.11.09 על ידי משרד המשפטים, שיזם את התיקון, בו צוינו בין השאר, בנוגע לסעיף 60(ט) (שהופיע בתזכיר כסעיף 60(ח) ונוסחו שונה), הדברים הבאים:

"מוצע לקבוע, שאין בתיקון המוצע כדי לפגוע בסמכות היועץ המשפטי לממשלה למנות תובע משטרתי לסוג משפט מסוים כאמור בסעיף 12(א)(1)(ב). התיקון נועד לאפשר ליועץ המשפטי לממשלה להסמיך באופן מיוחד תובעים משטרתיים מסוימים לטפל בסוגי תיקים מסוימים, אף בסטייה מחלוקת האחריות על-פי הסעיף, זאת על פי בחינה קונקרטית של התיק או סוגי תיקים, או התובע המסוים. הסמכה כאמור, תעשה בהסכמה בין שני הגופים".

שנית, בדברי ההסבר להצעת החוק שפורסמה ברשומות ביום 17.3.10 (הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חלוקת הטיפול בחומר חקירה בין הפרקליטות לתביעה המשטרתית) (תיקון מס' 64), התש"ע – 2010) צוינו בין השאר הדברים הבאים:

"התיקון המוצע קובע כי במקרה שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיך באופן מיוחד תובעים משטרתיים מסוימים לטפל בסוגי תיקים מסוימים לפי סעיף 12(א)(1)(ב) לחסד"פ, הרי שחומר החקירה בעבירות שבהן הם הוסמכו, יועבר לטיפולם של אותם תובעים, וזאת אף בסטייה מחלוקת הטיפול המוצעת ברשימה שעליה החליט פרקליט המדינה" (עמוד 978; ההדגשה אינה במקור- צ.ע).

"מוצע לקבוע, שאין בתיקון המוצע כדי לפגוע בסמכות היועץ המשפטי לממשלה למנות שוטר לתובע לפי הוראות סעיף 12(א)(1)(ב) לחסד"פ, וזאת אף אם היא נעשית שלא לפי חלוקת הטיפול המפורטת בסעיף וברשימה שעליה החליט פרקליט המדינה" (עמוד 979; ההדגשה אינה במקור- צ.ע) (בהצעת החוק דובר על רשימת עבירות שתוכן על-ידי פרקליטת המדינה, בהסכמת ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרה ובאישור היועץ המשפטי לממשלה).