מדינת ישראל נ' קרקובר

הכרעת דין

הנני מזכה את הנאשמת מחמת הספק.

1.לנאשמת יוחסה עבירה של נהיגה ברכב תוך שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות מיקרופון בעת שהרכב היה בתנועה וזו בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה , תשכ"א – 1961.

2.על פי הנטען בכתב האישום בתאריך 11.6.08 בשעה 17:10 בכיכר אגוז במעלות, נהגה הנאשמת ברכב מ.ר. 3723765 ובעת שהרכב היה בתנועה השתמשה בטלפון נייד שלא באמצעות מיקרופון המותקן ברכב, זאת בניגוד לתקנה האמורה.

3.הנאשמת כפרה בביצוע העבירה וטענה כי לא עשתה שימוש בטלפון הנייד כפי שיוחס לה בכתב האישום.

4.מטעם המאשימה העיד השוטר רס"מ סעד ספא המשרת בתחנת מעלות שערך את הדו"ח ורשם את נסיבות המקרה ותגובת הנאשמת.

בחקירתו הנגדית השיב כי לא זוכר אם ברכב קיימת דיבורית מסוג בלוטוס ולא זכר אם בתה של הנאשמת נכחה עמה ברכב העת האירוע. כמו כן לא זכר באם הנאשמת הציגה בפניו את הפלאפון על מנת לאשש את העובדה כי לא עשתה שימוש במכשיר בעת שיוחסה לה. לדבריו הנאשמת חלפה מולו בנהיגה והוא הבחין בה כשהיה במקום עם שוטר נוסף.

5.מטעם ההגנה העידה הנאשמת – לדבריה נסעה מכפר הורדים למעלות בדרכה לקופת חולים יחד עם בתה שהייתה עמה ברכב. לדבריה השוטר עצר אותה אחרי כיכר אגוז והיא סברה כי מדובר בבדיקת רישיונות שגרתית אולם נמסר לה על ידי השוטר כי שוחחה בטלפון במהלך הנסיעה. לדבריה הציגה בפני השוטר את מכשיר הפלאפון על מנת שיתרשם כי לא היו שיחות במכשיר ואף הציגה לביהמ"ש פלט שיחות יוצאות ליום האירוע ממנו עולה כי קודם לאירוע נקלטה במכשיר שיחה בשעה 16:36 והשיחה שלאחר מכן הייתה לאחר האירוע בשעה 17:22, ומכאן לשיטת הנאשמת ניתן ללמוד כי בשעה בה התרחש האירוע לכאורה לא נכנסה שיחה למכשיר הפלאפון.

בחקירתה הנגדית חזרה הנאשמת על דבריה והוסיפה כי לא ייתכן שקיבלה הודעה בזמן הנסיעה וכי שתי ידיה היו על ההגה בגלל הסיבוב בכיכר.

6.טיעוני המאשימה

לדברי ב"כ המאשימה גרסת השוטר לא נסתרה וכי המדובר בשוטר ותיק. עדותו אמינה ואובייקטיבית והבחנתו ביסודות העבירה כפי שהתבצעה תוך רישומם בלשונו, אמין. לדברי ב"כ המאשימה הצגת פלט השיחות היוצאת על ידי הנאשמת לא מהווה אינדיקציה לשיחות נכנסות, מה עוד שישנן סיבות רבות לנהג להחזיק טלפון ולבצע בו פעולות הנוגדות את החוק. מטעמים אלה ביקש להעדיף את גרסת השוטר.

מנגד טענה הנאשמת כי על ביהמ"ש לזכותה ולפצות אותה על הזמן שבזבזה, לדבריה לא ביצעה את העבירה המיוחסת לה והעובדה כי בחרה להגיע לביהמ"ש 3 פעמים תוך שהפסיקה ימי עבודה מעידה על כך שחשוב לה מטעמים עקרוניים להוכיח את חפותה.

7.דיון

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את חומר הראיות בתיק לא נעלמו מעיניי העובדות הבאות:

א.השוטר לא דק פורתא בדו"ח שערך והחסיר ממנו עובדות מהותיות לרבות המרחק ממנו הבחין בביצוע העבירה ולאיזה אוזן הצמידה הנאשמת את מכשיר הטלפון הנייד. יש לזכור כי על מנת להרשיע נאשם בהליך פלילי על סמך עדות יחידה, עליה להיות מפורטת, בהירה ונטולת ספקות.

ב.אי התייצבותו של עד התביעה 2 שנכח עם השוטר שהעיד בפניי עומדת גם היא לחובת המאשימה.

הגם ששוכנעתי כי השוטר שערך את הדו"ח הינו שוטר ותיק, אמין ואובייקטיבי ציין האחרון בפניי ברוב הגינותו כי אינו זוכר פרטים מהאירוע פרט לאמור בדו"ח. זאת לצד גרסתה ההגיונית והסדורה של הנאשמת. התעורר בלבי ספק וכפי שאמר כב' השופט ד"ר ע. מודריק ב- ע.פ. 4004/98 ורשבסקי ב. נ' מדינת ישראל (דינים מחוזי ל"ב) וכפי שהביאה כב' השופטת שרה סירוטה ב-ע.פ. 070104/01 ברגמן אורי נ' מדינת ישראל "בוודאי שלא ניתן לומר שלעולם יש לראות עדות השוטר כעדיפה. גם שוטר עשוי לשקר, הוא עלול לטעות שלא במתכוון. על כן צריכה הערכאה הדיונית לעמוד ולפקח " ב- 7 עיניים" על עדויות שוטרים שמא נמצא בהם דבר ולו קטן יחסית המעמיד בספק את הביטחון באמינותם. תהא ההסתברות לקבלת עדות גבוהה ככל שתהיה אין הסתברות מלאה ועל האפשרות שהשוטר טעה או הזיד לשקר לעולם קיימת".

במצב דברים זה התעורר בלבי ספק, ספק שהנאשמת זכאית ליהנות ממנו ולפיכך אני מוצא לנכון לזכות את הנאשמת מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לה בכתב האישום וזאת מחמת הספק.

בנסיבות העניין, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת הנאשמת לפצותה על אובדן זמנה, מאחר ולא התקיימו במקרה דנן התנאים לחיוב המאשימה בהוצאות.

המזכירות תמציא העתק לנאשמת.