מדינת ישראל נ' קרעין

גזר דין

הנאשם, רווק כבן 23, הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו והסעה שלא כדין.

הנאשם הודה, כי העלה לרכבו חמישה נוסעים תושבי האזור שלא היה בידיהם אישור שהייה כדין בישראל. שוטרים שהבחינו, כי הנאשם נוסע בצורה מעוררת חשד, החלו נוסעים אחריו בניידת משטרה כשאור כחול מהבהב על גג הניידת והורו לו לעצור באמצעות מערכת הכריזה. הנאשם עצר את הרכב בצד הכביש. כאשר ניגש שוטר אל הרכב והורה לנאשם לכבות את הרכב, פתח הנאשם בנסיעה מהירה כשהוא בורח מהשוטרים ומתעלם מהוראתם לעצור.

הנאשם הודה, כי בשדרות הרצל הגביר את מהירותו וחצה צומת ברמזור אדום. הנאשם המשיך להתעלם מהוראות השוטרים וחצה צומת נוספת ברמזור אדום. לאחר מכן, עקף שני רכבים שעמדו ברמזור ונכנס לצומת בה היו באותה עת שני רכבים, אשר נאלצו לבלום כדי למנוע תאונה.

בסופו של דבר, נעצר הנאשם בשל תקר בגלגל שנגרם בעת שפגע במדרכה במהלך בריחתו.

לאחר שהנאשם נעצר, נמלטו הנוסעים שהיו ברכבו של הנאשם.

כאמור, הורשע הנאשם בהתאם להסדר טיעון בו הוסכם, כי הנאשם ישלח לשירות המבחן לקבלת תסקיר. בנוסף, הוסכם, כי התביעה תגביל עצמה ל-3 שנות מאסר.

שירות המבחן התקשה להזמין את הנאשם ולפיכך, נדחה המועד לקבלת התסקיר.

בתסקירו, ציין שירות המבחן, כי הנאשם הינו הבן הבכור במשפחה, אביו נפטר לפני כארבע שנים וכי אימו וארבעת אחיו הצעירים ממנו מתקיימים מקצבת ביטוח לאומי וממשכורתו של הנאשם.

הנאשם הביע חרטה בפני שירות המבחן, אשר התרשם, כי הנאשם הינו בעל יכולות לתפקוד תקין ולניהול אורח חיים נורמטיבי "בדרך כלל".

בסיכומו של תסקיר, המליץ שירות המבחן לשקול להטיל עליו "ענישה הרתעתית של מאסר על תנאי, לצד עונש מכפר ומציב גבולות של מאסר בעבודות שירות. במידה ויוטל עליו מאסר בפועל, נמליץ כי בשיקולי גובה הענישה תילקח בחשבון תקופת מעצרו ותקופת שהותו בתנאים מגבילים של מעצר בית מלא".

יצוין, כי תיקון 113 לחוק העונשין אינו חל בענייננו.

התובע טען, כי הנאשם ביצע רצף של עבירות חמורות, כאשר הסיע ברכבו תושבי אזור שאינם מורשים להיכנס לישראל ליד צור הדסה וכי נסע במהירות פרועה כדי להימלט מהשוטרים ולהסתיר את מעשיו. בנהיגתו זו, כך טען התובע, סיכן הנאשם הן את חיי הנוסעים ברכב, הן את השוטרים שרדפו אחריו והן את ציבור המשתמשים בדרך.

התובע דרש להטיל על הנאשם "מאסר בפועל לתקופה משמעותית המתחייבת ממדיניות הענישה במקרים אלו כפי שהתווה בית המשפט העליון בתוספת מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה, פסילה על תנאי וקנס".

ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את תסקיר שירות המבחן, את הודאתו של הנאשם בבית המשפט ואת נסיבותיו האישיות.

כל צד הגיש פסיקה התומכת, לטענתו, בעמדתו ואולם, כידוע, הענישה הינה אינדיבידואלית וכל מקרה יש לדון לפי נסיבותיו.

העונש הקבוע בצידה של העבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה הינו עד 20 שנות מאסר.

לכך יש להוסיף את הסיכון הביטחוני הקיים בהסעת תושבי האזור בתחומי ירושלים ואת העבירה של הפרעה לשוטר.

בית המשפט העליון חזר וקבע לא אחת, כי יש להילחם במציאות החדשה שנוצרה בכבישים, כאשר נהגים נוסעים במהירות מופרזת, לעיתים קרובות בטבורה של עיר ותוך זלזול מופגן ומתגרה באנשי החוק. בנוסף, נשקפת סכנה לנוסעים תמימים שלרוע מזלם נקלעים לכבישים בהם מתנהלים מרדפים מסוג זה ׁ(ראה ע"פ 2100/06 מדינת ישראל נ' אבולקיען, מיום 7.6.06 (לא פורסם)).

כידוע, שירות המבחן מתייחס בעיקר להיבט האישי ואילו על בית המשפט לאזן בין ההיבט האישי לאינטרס הציבורי.