מדינת ישראל נ' קרעין(עציר)

החלטה

מונחת לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

כנגד המשיב הוגש ביום 22.1.12 כתב אישום המייחס לו שמונה אישומים: קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון הצתה, הצתה, חבלה בכוונה מחמירה, ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, ייצור נשק, נשיאת נשק והתפרעות. המשיב מואשם בכך שעשרות פעמים תקף, יחד עם אחרים, ועל רקע לאומני, את בתי היהודים בשכונת סילוואן, המכונים "בית יהונתן" ו"בית הדבש", וכן רכבי שוטרים וחיילים שעברו בשכונה זו. התקיפות בוצעו בדרך של ידויי אבנים, ידויי בקבוקי תבערה וידויי זיקוקים, על ידי חולייה אשר ביצעה את פעילותה בצורה מאורגנת במשך למעלה משנה.

בכתב האישום האמור נטען כדלהלן:

בסמוך לחודש ספטמבר 2010 החלו חברי החוליה, ובכללם המשיב, ליידות אבנים ובקבוקי זכוכית ריקים לעבר גג בית יהונתן, המשמש כמגרש משחקים לילדי היהודים המתגוררים בבית יהונתן ובבית הדבש, וכן, לעבר ג'יפים של משמר הגבול שהיו בנסיעה בקרבת בית הספר בשכונה. כן עשו במספר הזדמנויות.

בשלב זה כונו חברי החוליה "גדודי השהיד סאמר סרחאן".

במהלך חודש ינואר 2011 החליטו חברי החוליה, ובכללם המשיב, ליידות בקבוקי תבערה. חברי החוליה הכינו בקבוקי תבערה ולאחר שהציתו בהם אש יידו אותם לעבר הגג של בית יהונתן. כן עד לחודש מאי 2011 יידו חברי החוליה, ובכללם המשיב, מספר פעמים בקבוקי תבערה לעבר בית יהונתן, ולעיתים יידו גם זיקוקים אשר הציתו לפני יידויים.

ביום 28.1.11, כתוצאה מהיידוי, החלה לבעור אש בסמוך לחלון בית הכנסת שבבניין וכן בערה האש בסמוך לעמדת האשפה.

במספר הזדמנויות, לאחר יידוי מספר בקבוקי תבערה לעבר בית יהונתן, המתינו חברי החוליה, ובכללם המשיב, להגעתם של רכבי משמר הגבול, ואז יידו לעברם מספר בקבוקי תבערה נוספים.

ביום 13.5.11 יידו חברי החוליה, ובכללם המשיב, אבנים ובקבוקי תבערה לעבר בית יהונתן לאחר שהציתו בהם אש. בסמוך לאחר מכן, במהלך עימותים שהתרחשו בשכונה, נהרג חבר החוליה מילאד עיאש. בעקבות מותו התגבשה בין חברי החוליה ההסכמה כי יכונו מעתה "גדודי השהיד מילאד עיאש". חברי החוליה פנו לתושב השכונה בבקשה שיכין להם חולצות ועליהם שם החוליה, וכך עשה. חברי החוליה קיבלו חולצות שחורות ועליהן בצבע לבן הכיתוב "גדודי השהיד מילאד עיאש". חברי החוליה נהגו ללבוש חולצות אלו בכל האירועים שפורטו בהמשך כתב האישום. כן המשיכו חברי החוליה ליידות אבנים, בקבוקי תבערה לעבור כוחות משמר הגבול וכן לעבר בית יהונתן, בליווי זיקוקים.

ביום 25.6.11 החליטו חברי החוליה, ובכללם המשיב, לבצע תקיפה מסיבית וסמלית על בית יהונתן, במהלכה יידו כ-40 בקבוקי תבערה לעבר בית יהונתן; ובאותו זמן יידו גם אחרים אבנים, בקבוקי תבערה וזיקוקים לעבר אותו בית. כתוצאה מתקיפה משולבת זו נפגעו מערכות המים והחשמל של בית יהונתן, נשרפה מערכת מצלמות האבטחה, נשרף ריהוט אשר היה בגג הבניין, נופצו חלונות הבניין, ניזוקה דלת הכניסה, ועוד.

בתקופה שלאחר מכן, המשיכו חברי החוליה, ובכללם המשיב, ליידות בקבוקי תבערה לעבר בית יהונתן וכן לעבר שוטרי משמר הגבול, על מנת לחסום את נתיב הנסיעה, וכן לעבר ג'יפים של משמר הגבול.

המבקשת עותרת לפניי לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, בטענה כי קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים").

בדיון שהתקיים בפניי הודה בא כוח המשיב בקיומן של ראיות לכאורה, אולם הלה ביקש כי בית המשפט יפנה את המשיב לשירות המבחן על מנת שיציע חלופות, תוך התייחסות לכך שהמשיב הוא בן 18 ו-7 חודשים, ללא עבר פלילי, והעבירות בוצעו לפני כמעט כשנה כשעוד היה קטין.

בא כוח המבקשת מתנגד להזמנת תסקיר. לטענתו, כתב האישום מגולל מסכת שנמשכה לאורך זמן ואשר כללה אירועים רבים, בהם בוצעו מעשים חמורים, מסוכנים ומתוכננים, על רקע לאומני; וכי על כן, אין מקום לשקול חלופה.

לאחר שעיינתי בכתב האישום ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

בנדון דנן אין מחלוקת כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה להוכחת האישום. כן ודאי כי עילת מעצר קיימת בענייננו, מאחר שביצוע העבירות האלימות המיוחסות למשיב מקים עילת מעצר סטטוטורית בהתאם לאמור לסעיף 21 לחוק המעצרים.

המחלוקת בין הצדדים היא, איפוא, בשאלת חלופת המעצר. סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים מטיל חובה על בית המשפט לבחון את האפשרות לקיומה של חלופת מעצר. אולם, כבר נקבע בפסיקה כי יש להבחין בין בחינת האפשרות העקרונית לחלופת מעצר לבין עריכת בחינה קונקרטית בנוגע לחלופת מעצר זו או אחרת; ראו, החלטת כב' השופטת ע' ארבל בבש"פ 9284/08 לוי נ' מ"י (פורסם במאגרים; מיום 11.11.08), בסעיף 6:

אכן צודק בא כוח העורר בטענתו כי יש לבחון קיומה של חלופת מעצר בכל מקרה לגופו, וברי כי לכל נאשם שמורה הזכות לטעון בפני בית המשפט לקיומה של חלופה כאמור. עם זאת, יש להבחין בין חובתו של בית המשפט לבחון את האפשרות העקרונית לקיומה של חלופת מעצר – חובה המוטלת עליו מכוח סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק), לבין עריכת בחינה קונקרטית בנוגע לחלופת מעצר זו או אחרת. כך, כאשר נסיבות המקרה מעידות על מסוכנות חמורה ומוכחת, עשוי להתייתר הצורך בבחינת חלופת מעצר ספציפית (ראו: בש"פ 2931/06 גבאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 23.4.2006)). הבחינה היא אפוא דו שלבית: תחילה יבחן בית המשפט אם ניתן להסיר את עילת המעצר הרלוונטית באמצעות חלופת מעצר כלשהי, ורק בהגיעו למסקנה חיובית, יעבור בית המשפט לבחינת חלופות המעצר הקונקרטיות ומידת התאמתן ולשקילת הצורך בעריכת תסקיר (בש"פ 5543/06 אבו חוצא נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 5.7.2006); בש"פ 9447/04 זבידאת נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 2.11.2004); בש"פ 5985/08 אבו ואסל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 10.7.2008); בש"פ 10210/05 אלעטאונה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 7.11.2005); והשוו: בש"פ 5431/04 בדראן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.6.2004)).

בענייננו, נחה דעתי כי לא ניתן להסיר את המסוכנות שבבסיס עילת המעצר באמצעות חלופת מעצר כלשהי. הנסיבות שהוצגו בפניי מעידות על מסוכנות חמורה ומוכחת. הגם שנטען כי למשיב אין עבר פלילי, למשיב מיוחסת מסכת הכוללת עשרות תקיפות אלימות וחמורות, הן כנגד בתי יהודים והן כנגד כוחות הביטחון, בעלות אופי מאורגנת ומתוכננת מראש, שביצע, יחד עם אחרים, על רקע לאומני.